אנא קראו עד הסוף, והשיבו-תודה

אני נשואה זה עשור לאב בתי בת ה-4. הבעיה שלי היא עם אחותו הגדולה (גדולה משנינו בשנה). העניין התחיל בילדותם, במהלכה בעלי היה הנכד המועדף. ולאחר שדור הסבים הלך לעולמו, המצב התהפך. היא פתחה חשבון איתו. שנים שהיא "מחפשת" אותו, ו"מלכלכת" עליו על מנת להשפיע לרעה על יחסיו עם הוריו. בעלי בזמנו היה טיפוס שמגיב באותו מטבע, אבל כשלמד שזה מה שהיא מחפשת, ובמניפולציות ידה יוצאת על העלינה, הוא הבין שכדאי ועדיף לשמור מרחק. מה שיצר ריחוק מהוריו.
כעת, אני הקורבן החדש שלה. אולם, אני באתי ממשפחה מלוכדת, וניסיתי להתקרב, לא להתעמת ולגלות רגישות לזה שהיא רווקה (למרות שהיא מחפשת מיליונר, בלי משפחה), בתקווה שהדברים ישתפרו. לצערי - אין עם מי לדבר, ואין על מה.
ניסיתי לשמור על יחסים טובים עם האח הקטן (קטן מאתנו בעשור) וההורים, אבל גיליתי שמידע אישי עובר אליה, והיא משתמשת בו לעקוץ אותנו בפומבי "מתחת לחגורה", כך שלא יאשימו אותה. פעם אמרתי לאמא, שאם אחותו בסדר, אז אני מברכת אותה שתהיה לה גיסה כמוה. הבעת הפנים של האמא, הסגירה שהיא יודעת שבתה לא בסדר. הוריו פעם סיפרו לי, שאחותו היתה בטיפול פסיכולוגי, אותו לא סיימה בהצלחה.
לארוחות משפחתיות היא תמיד מביאה ליווי, ומרבה להתרברב בחומרנות תחרותית, על מנת לתת לנו תחושה שאנחנו חיים באופן ממוצע ועלוב.
שנים שהיא מרעילה גם את האח הקטן נגדנו, ויוצרת מחנות. הוא התעמת עם בעלי, כשלנגד עיניו תמונת מציאות מעותת, שהיא "מאכילה" אותו. הוא דומה לאחותו באישיותו ובדעותיו, והקשר שלנו עימו הוא לא מעבר ל"שלום, מה נשמע".
בארוחה המשפחתית האחרונה, הגעתי למרות שלא הרגשתי טוב, על מנת לכבד. היא עשתה את מה שהיא נוהגת לעשות, ולראשונה הגבתי לה בקצרה וברוגע. היא התפרצה עליי, בטענה שלא עשתה דבר כי היא לא התייחסה אליי מתוקף זה שאנו לא בקשר. אני אמרתי לבעלי שאני הולכת, ארגנתי את בתי והתיק, אמרתי יפה תודה ושלום ויצאתי. מי שראה את מה שהתרחש היה האבא, שלא נוהג מטבעו להגיב. והאמא שהיתה במרחק בבית עם האח הקטן, יצאה לשוחח עימי. בעלי היה בהלם, ולקח לו דקה או שתיים להצטרף. ששוחחתי עם האמא, הייתי נסערת, רעדתי מעצבים, והסברתי שנמאס לי משנים של התעללות רגשית שאף אחד "לא רואה", ושיותר אינני מעוניינת להשתתף בארוחות עימה.
עברו כחודשיים של נתק, במהלכם במפגש איש של בעלי הוא הזכיר להוריו מיהי ביתם, ושזו דרך ההתנהלות שלה שנים. הוא גם הזכיר את ניסיונותיי הנואשות ליצור מערכת יחסים עם האחות והמשפחה. ואני יזמתי מפגש ספונטני עם האמא, ובמהלכו ציינתי שלא צריך לדבר על מה שקרה, אבל חשובה לי מערכת היחסים תקינה עם ההורים.
מאז הקשר הוא רק עם ההורים, בלי האחות והאח. הקשר קר, מרוחק, לא אמיתי...תחושתי היא שאנחנו הכבשה השחורה של המשפחה, היות והיא הצליחה להכתים ולהכפיש את שמנו הטוב. אוף, למה בעולם של הגדולים הרעים מנצחים, ולא הטובים כמו בעולם הילדים?! אני תוהה אם, ואיפה טעיתי? ומה עליי לעשות עכשיו?