תקשורת

שלום,

בעלך באיזשהו שלב לא מבין מה את רוצה ממנו ושואל אותך מה את רוצה שיעשה- ז"א מבקש ממך הוראות להתנהגות? אם כן- אני חושבת שזה צעד חשוב. יש גברים שאכן התקשורת הרגשית קשה להם, תהיי בטוחה שהוא רואה אותך מצוברחת אבל לפעמים ה"לשאול" הזה והלהתקרב ולהחשף לקושי שלך ולכאב שלך הוא לא פחות קשה עבורם- זה קורה וזה לא נדיר כ"כ, בטח שלא אחרי הולדת ילד ראשון- הכל משתנה. אם פעם הוא היה היחיד בחייך ובבית במשותף, עכשיו יש עוד מישהו שזקוק לכל תשומת הלב שלך..

לגבי יעוץ- לא תמיד חובה שהוא יצטרף. את בהחלט יכולה לנסות ללכת כמה מפגשים לבד ואז לנסות להזמין אותו להצטרף, המטפל גם בד"כ ירצה שתהיה חשיבה ביחד. אצל זוגות רבים זה עובד כך.

אני הרגשתי אמנם אדישות בהתנהגות שלו שתארת, אבל אולי גם כניעות מסוימת למצב ורצון שאת תמשכי בחוטים. אם כן, ואם את מזהה דפוס כזה בעוד מקומות אצלו (יותר פסיביות ורצון שמישהו אחר יוביל אותו)- היי המובילה של השינוי ויזמי את שיחה שבועית, יומית, זמן איכות יחד , כמו תוכנית של לו"ז של מה שאת צריכה. ייתכן והוא יזרום עם זה ומשם יגיע סוג של שינוי.

חשוב- בעיית תקשורת- אני לא משוכנעת שהדרך הנכונה היא לומר או לשדר שיש לו בעיה והוא מוקד הטיפול. אם תנסחי מולו את הדברים ש*אתם* זקוקים לעזרה ואתם צריכים הכוונה וזאת זוגיות של שניכם ואת איתו באותה סירה- אולי ההתנגדות תפחת. לך, כרעיה, יש הרבה משקל על האוירה הזאת ביניכם. חשבי על ניסוח שיתאים למצב זוגי, מצב של "ביחד בבעיה וביחד פותרים".