איך להתמודד עם ההצקות

מנהל הפורום

טובי פלד
טובי פלד
לקביעת תור אצל טובי פלד ללא פרסום בפורום
 
  • איך להתמודד עם ההצקות
    ליטל
    30/09/2010

    דורית שלום,

    אני בת 35 ורווקה. היו לי אי אילו מערכות יחסים בעבר, עם אחד כמעט התחתנתי אך ברחתי כל עוד נפשי בי ואני לא מתחרטת. אני יוצאת עם גברים, יש לי מערכות יחסים איתם, אבל אני חשה שעוד לא מצאתי את האדם המתאים לי. אני בטיפול פסיכולוגי, עובדת על הבחירות שלי ובינתיים יוצאת ונהנית מהחיים.
    יש לי הרבה חברים וחברות, אני מבלה, העיסוקים שלי מדליקים אותי, יש לי תחביבים לרוב, באמת, אין רגע דל. אני גם נראית טוב.
    אבל - בכל מקום שהוא לא החבר'ה שלי אני נחשבת כישלון. אני זאת שלא הצליחה להגיע אל המנוחה והנחלה, שהן כמובן החלום הבורגני על בעל לדוגמא ואלף כיווני עשן. אצל המשפחה, בעבודה, בכל מקום שבו המיינסטרים שולט אני מרגישה שאני נמדדת על פי אמת מידה אחת ויחידה, ויוצאת כשידי על התחתונה. וזה לא משנה עד כמה אני יפה/חכמה/מוצלחת.
    זה לא שאני לא רוצה לאהוב. ועוד איך אני רוצה. ולפעמים אני מרגישה בודדה וכבר כמהה לאהבה. אבל ההצקות האלה! איך להתמודד איתן? אני ממש לא מתכוונת להתפשר. עשיתי את זה בעבר ולא פעם אחת, ואני פשוט לא בנויה לזה.
    אני שואלת פה ממש שאלה מעשית - מה לומר לעדת המציקים שמאיצה בי להתחתן ולעשות ילדים? מה יש בכלל להגיד? זה ממש לא החלום שלי, אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה ילדים, ואם אני מעיזה להגיד את זה אנשים מביטים בי כאילו נפלתי מהירח.
    זה מעצבן ומעליב כל כך. מה לעשות עם זה?
    תודה,
    יעל.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה
    איך להתמודד עם ההצקות

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • "תודה על האיכפתיות"

    דורית כהן
    04/10/2010

    על היקרה, ראשית, סליחה על העיכוב בתשובתי.
    שנית, מה שאת מבקשת ממני הוא לא פשוט. את מבקשת מענה מעשי להצקות שאת חוטפת במפגשים עם בני משפחה וסביבת העבודה שלך שמעלים מולך את השאלה הנצחית - "מה יהיה איתך" או במשתמע - "מתי תתחתני כבר ויהיו לך ילדים?"
    ראשית אגיד לך שאין לי ספק שהאנשים אומרים לך זאת מתוך אהבה ודאגה לשלומך ורצון שיהיה לך טוב. הבעייה היא שזה הופך להיות אישיו מעצבן: את כבר מעדיפה להימנע מלהיפגש עם הסביבות האלו כדי לא להיכנס לנושא הרגיש. העלאת הנושא הזה חוסמת יחסים של קירבה, כי את מרגישה שעלייך להתגונן ולהצדיק את עצמך.
    אני חושבת שכאשר אנשים קרובים לך מביעים את דאגתם אלייך - יש בכך מסר של החלשה כלפייך, כאילו הם משדרים לך שהם לא באמת סומכים עלייך שתצליחי להגיע למקומות האלו, והמסר הסמוי הזה מחליש אותך ומקומם.

    מכיוון שאי אפשר לשנות אחרים, כל מה שאת יכולה הוא לשנות את תגובתך הרגשית לדברים מסוג זה. האם את יכולה לראות את הדאגה שלהם בתור משהו חיובי? איכפתיות? רצון שתהיי מאושרת? אם תצליחי לשים פרשנות חיובית על המסרים הללו - תצליחי גם לענות על כך ממקום אחר, כמו - תודה על האיכפתיות, אני עובדת על כך. שזאת האמת, לא? ואם מתעקשים לקבל פרטים - זכותך להגיד - "זה בתהליך, זה בעיבוד, ואני מעדיפה לא לפרט, תודה על ההתעניינות".

    אין לי משהו יותר חכם להציע...אולי נקבל הצעות גם מאחרים? עדי, מה את אומרת?

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו