בת זוגתי אומרת שהיא צריכה זמן לבדה.

המשך קצר....
במהלך הטיול שלנו היא לא הפסיקה לחייך ובאמת הייתה מאושרת ובתקופה מצויינת. מאז שחזרה היא הולכת הרבה לטיולים לבדה וכאילו שהשמחה ברחה ממנה. אני הייתי עימה בחמש מדינות דומות ואני חייב לציין שבמהלך הטיול איתי למרות שנהננו ועשינו חיים. היא אף פעם לא נסחפה בצורה כזאת. היא עשתה קעקוע והתנסתה בסמים קלים ואם לא הייתי יודע טוב יותר הייתי אומר שהיא עכשיו במעין תקופת מרידה.. ולצערי, המרידה היא בנו במובן מסויים.. אני כל כך אוהב אותה והורג אותי לקחת צעד אחורה ולא ליצור איתה קשר אבל אני יודע שאם אני אתקשר היא רק תרוץ יותר לכיוון הנגדי . אחרי שש שנים מדהימות ביחד ובזמן שאני מחכה לה להתחיל את חיינו פתאום אני לא יודע איפה אני נמצא... אני ממשיך את חיי אבל אני מרגיש שמשהו עובר עליה ושכדאי לי להיות סבלני עד כמה שניתן כי יש ביננו משהו מדהים וכשהיא "תנחת" היא שוב תראה את זה .. בשיחה האחרונה היא אמרה שהיא אוהבת אותי ושאני הבן הטוב ביותר שהיא מכירה ומאז היא יצרה קשר פעם או פעמיים אבל כרגע כל מה שאני מקבל ממנה זאת אנוכיות וריכוז סביב עצמה(גם בתחומים שקשורים לאנשים אחרים) שלא מאפיינת את האופי שלה. אני אשמח לכל עצה ומודה לכולכם מראש. אולי אני נאיבי אבל אהבה כמו שלנו תצלוח גם את המכשול הזה, לא?

שלום רון,

הסיפור הזה מורכב וקצת עצוב. יש פער על גבול הלא הגיוני בין ההתנהגות שלה לפני הנסיעה להודו עם החברות לבין מה שקרה אחריה. החוליה שחסרה לי זה- מה בדיוק קרה שם, בזמן שלא היית איתה והיא היתה עם החברות. אני מוצאת כמה השערות (רק השערות)- שהובילו להתנהגות חריגה כפי שאמרת, גם לא מאפיינת אותה בכלל. זה יכול להיות שימוש בסמים שיש להם השפעה על האפקט, ז"א, סמים קשים. (אגב, סמים קלים יכולים גם הם להשפיע על התנהגויות, בעיקר אם ממשיכים להשתמש בהם וגורמים לגוף להתמכר אליהם). דבר שני- איזושהי טראומה שהיא חוותה שם, מול החברות או לבד, או מול גורם אחר. אני לא באה להפחיד אותך חלילה, אלא מנסה לפתוח את כל האופציות. יש גם את האפשרות שהיא החליטה להתנהג ככה רק מולך, מה שפחות סביר עקב כך שהעדת שהיא מתנהגת ככה גם מול אחרים.

האפיונים הבאים שהזכרת כאן, יכולים להעיד על הדברים שהעלתי כאן-
הסתגרות
נטיה לדכדוך ולבכי כביכול ללא סיבה הנראית לעין
ירידה או עליה דרסטית במשקל
שינוי אפקטיבי בהתנהגות, כלומר- דרך שימוש בחומרים פסיכואפקטיביים (כמו אלכוהול, סמים)
תגובות לא הגיוניות למציאות (צחוק לא במקום למשל)
דיסוציאציה: ניתוק של הרגש מהסיטואציה במציאות

אם אתה מוצא שיש את רוב המאפיינים האלו בה, וזיהית אותם, אני חושבת שיהיה הכי נכון לתת לה עוד קצת זמן, ועוד כמה ימים לפנות אליה בבקשה לנסות לשתף אם קרה משהו בהודו, אם היא זוכרת אירועים לפרטים, אם בכל זאת היא רוצה לספר על משהו קשה שקרה או משהו שראתה ולא התמודדה איתו.

בנוסף, אפשר ליצור קשר עם החברות שלה, אפילו אם זה כרוך במאמצים לאתר אותן- אולי הן יכולות לספר על משהו שקרה או שאמרה תוך כדי.

אז אלו הדברים שעלו לי.. להגיד לך שהאהבה תגבור על הכל- הלוואי. אבל קודם ננסה להחזיר לבת הזוג שלך את עצמה, כי נראה שקרה משהו (אני נוטה לכיוון העישון יותר ועל ההשפעות שלו עליה, מוחית, התנהגותית), אז לאפשר לה עוד כמה ימים לבד, ולנסות גרום לה לדבר קצת. אפשר להציע לה עזרה מקצועית (לספר לאיש מקצוע לבד) ולתמוך כמה שאפשר. ואתה עושה זאת טוב.

אני רוצה לציין שההתנהגות שלך בוגרת ואוהבת מאוד- ניכר כי היא מאוד חשובה לך ואתה יודע לתת לה מרחב על אף הדברים הקשים שאתה חווה מולה. אני מקווה שמה שכתבתי יעזור קצת.. בהצלחה ואתה מוזמן להמשיך לעדכן..

באמת תודה שלקחת את הזמן לקרוא ולענות לפנייתי. בפעם האחרונה שדיברנו לפני כחמישה ימים היא התקשרה בצהריי היום ואני לא הייתי עם הפלאפון. לאחר מכן בערב היא שלחה לי הודעה בה היא כתבה שהיא רוצה לדעת אם שיניתי את דעתי בנוגע לתקשורת ביננו. לא ידעתי כיצד לנהוג ולכן פניתי לאשתו של אחי שאולי תעזור לי בנושא בזמן שאני מדבר איתה היא התקשרה אליי בממתינה. ישר ניתקתי את השיחה וחזרתי אליה ואמרתי שאני בדיוק התכוונתי לחזור אליה. שאני אוהב אותה ושאני פה בשבילה ומבין מאיפה היא באה ונותן לה את הספייס שהיא ביקשה. כסיימתי היא ענתה "אבל..." אמרתי לה שאין פה שום אבל.. כשאמרתי לה שאצלי הכל בסדר ואני מתקדם היא אמרה שהיא לא מבינה למה אני אומר שאני נותן לה ספייס כי הריי "גם אתה אמרת שאתה רוצה" אמרתי שאני לא מתכוון להכנס לזה ושרק תדע שאני פה. היה לי קשה והייתי מרוחק והשיחה הסתיימה במהירות. היא כן ציינה שהיא לא ישנה מאז החזרה יותר משעתיים בלילה ושלא קל לה. לאחר שעתיים החלטתי שלמרות שעליי לתת לה ספייס עליי לדבר איתה ולהבהיר לה שאני לא שלם עם הפרידה בצורה הכי ברורה שאני יכול. היא פשוט הכניסה לה את זה לראש כדרך שלא להתמודד עם המצב. אני בטוח בכך. התקשרתי ואמרתי "מה נשמע? אני לא מלחיץ אותך ונותן לך כמה זמן שאת רק רוצה אבל חשוב לי להבהיר לך שאני לא שלם עם הפרידה" "אני פשוט לא שלם עם זה" היא אמרה "אוקיי" מבולבל משהו ואז אמרתי שיהיה לילה טוב וניתקנו. מאז מעל חמישה ימים היא לא יצרה איתי קשר וזה מבלבל אותי מאוד. אם מצד אחד היא כל כך שלמה עם זה לא הייתה לה שום בעיה ליצור איתי קשר כי הריי אחרי שש שנים אנחנו אוהבים מאוד ודואגים אחד לשניה. מצד שני, אולי זה מעין משחק כוח של מי מתקשר ראשון? (כי היא התקשרה בפעם האחרונה למרות שחזרתי אליה שעתיים אחרי).. את לגמרי צודקת בדברייך, אני אוהב אותה ודואג לה כל כך.. אני לא יודע כיצד לנהוג ואם אני אצור קשר עם חברותיה הן יעבירו לה את זה וזה רק יגרום לה לחשוב שהיא צריכה להתמרד בי עוד יותר. שאלתי על הודו - ואני יודע שהיא התנסתה בסמים. היא הייתה נאמנה לי וסיפרה כל דבר ולכן ייתכן והסמים באמת עשו את שלהם.. מה עליי לעשות עכשיו? אני ממשיך קדימה אבל אני מכיר אותה ויודע שאם נוותר עלינו היא לא תסלח לעצמה לעולם... אני דואג לה ומרגיש חסר אונים(מצב קצת חדש לי..)... שוב תודה, רון.

הי שוב רון,

אני לגמרי מבינה מה שאתה מתאר, ואתה מלא ברגש אליה וזה חשוב מאוד.
אני לא בטוחה שמדובר במשחקי אגו, היא בכל זאת התקשרה פעמיים, בכל זאת לא נשמעת לי בטוחה כ"כ בעצמה בסיום הקשר. כל ההתנהגות הזאת היא איזשהו המשך למה שהיה עד כה, ככה זה מצטייר לי.

טיפ קטן ואם תרצה תאמץ אותו- כדאי לקיים כל שיחה , אפילו של כמה משפטים- פנים מול פנים. אני מבינה שאתה רוצה לעמוד במילה שלך שאת נותן לה ספייס, אבל יש משהו באינטראקציה הפרונטאלית בין בני זוג שמשבר שיכולה להוריד כמה מחסומים ולגרום לדברים להיות ברורים יותר. בטלפון זה פשוט מבולבל ולא פעם עמום מאוד. חשוב שתחווה את הבעות הפנים שלה, המבט, הנימה, שפת הגוף מולך. זה יתן עוד קצת אינפורמציה.

נשמע שאכן לא קל לה, שמשהו עובר עליה, לא בטוח שכ"כ מהר היא תתאקלם חזרה, אבל התמיכה שלך וה"אני פה" מאוד חשוב במצבים כאלה. אני לא בטוחה שבכלל ברור לך מה היא מרגישה, או מה אתה מרגיש- ז"א אתה יכול קצת להזדהות עם המקום המבולבל שלך, היא מבולבלת ולא ברורה וכך גם אתה, עם עצמך. וזה לא קל.

אני חושבת שכן כדאי ליזום שיחה משמעותית איתה, פשוט ככה. לשים הכל עד השולחן, עברו כמה ימים ואולי בכל זאת יש מקום לדבר (לא על חזרה, אלא על "אני עכשיו כחבר טוב שלך, רוצה לעזור לך , בואי ננסה יחד לחשוב איך נגרום לך להרגיש טוב יותר, מה את זקוקה"). ז"א בכלל לצאת מהמשוואה שיש ביניכם מחויבות, נסה להיות בעמדה התמיכתית, המכילה, כמו משענת. אולי זה פחות יאיים לעת עתה ויוכל לקרב אותה ולגרום לה לשתף עוד קצת.

אני די משוכנעת שלעישון יש קשר לזה, והדבר שאתה יכול לעשות זה פשוט לתת לה את התחושה הברורה שאתה איתה, כידיד טוב, כחבר, הקשר הרומנטי "בהקפאה" עד שיהיה ברור שהיא מתחילה לחזור לעצמה. תציע לה ללכת יחד לתמיכה, או לכתוב לך מכתב או כל דרך שתוכל לסייע. כל הזמן תשדר לה שלא על חזרה לקשר רומנטי אתה מדבר (אלא אם כן היא יוזמת את זה ואז זה מבחירתה) אלא על "חזרה למוטב". ננסה את זה.. אולי זה יתן עוד קצת לתמונה.

עדי, שוב תודה. למען האמת, בימים האחרונים אני משתדל להתייעץ עם הרבה אנשים שאני מעריך כאנשים חכמים ומלאי ניסיון בזוגיות - את היחידה שמאמינה שטוב אני אעשה אם אנהל איתה שיחה משמעותית. אני נוטה להסכים איתך אבל מכיוון שבשיחה פנים מול פנים אני מרגיש שיהיה לי קשה לדבר איתה כמו שצריך ובאמת לתמוך בה כפי שהייתי רוצה מבלי להכניס את הפן הרומנטי לנושא חשבתי לכתוב לה מכתב - לא אימייל :-) .. לשבת ולכתוב בדיוק את כל ההרגשה ושתדע שאני פה ושהיא יכולה באמת להישען עליי במידת הצורך. מכתב גם יהיה דבר שברגעים קשים היא תוכל לפתוח אותו לקרוא אותו בשנית ולהיזכר בכך שהיא לא לבד.
אני מרגיש בימים האחרונים שהיא במעין מלכוד. היא הריי אמרה שהיא רוצה זמן לבד ואני יודע שכשבן אדם אומר משהו לעיתים הוא מתאמץ לשכנע את עצמו בדבר כי קשה לרדת מהעץ ולחזור בך מדברייך. כן, אני מודע לעניין שייתכן שמדובר במשאלת לב שלי הרבה יותר מאשר בדבר שיש לו תפיסה במציאות. אני באמת מתלבט בין מכתב ובין ליזום פגישה פנים מול פנים. בכל אופן, לדעתך לא כדאי לחכות עוד קצת? עברו רק שבועיים. בתחילה אמרתי לעצמי שכשיעבור חודש אני אשלח לה את המכתב.
לצערי, הגעתי למצב שאני לא יודע כיצד לנהוג איתה וזה מוזר כי מדובר באדם שהכי חשוב וקרוב לי בעולם...

הי רון,

מעניין שהסביבה חושבת שלא כדאי ליזום איתה שיחה. אנחנו לא מנהלים את המחשבות, במצב כזה לפחות, ממקום של אגו- מי נופל ראשון. פה מדובר במצוקה אמיתית, ומכיוון שאתה האדם הכי קרוב אליה, יהיה עדיף לנסות להפריד בין האני הרומנטי הפגוע לבין האני האנושי החבר שמכיר אותה כ"כ טוב, 6 שנים!

אם במכתב אתה תרגיש טוב יותר וקל יותר לפנות אליה, עשה זאת, זאת אופציה שהיא יותר ניטרלית- מצד אחד אין ניתוק תקשורת, מצד שני יש פה משהו אישי ואמפתי אליה. כשאני אומרת לא להכניס את הפן הרומנטי- אני לא מתכוונת להכניס אוירה ידידותית, אלא פשוט לנסות לנסח את כל השיחה בנימה דואגת ואכפתית, כאשר לא משנה מה יקרה עם גורל הקשר הרומנטי. כרגע יש כאן מצוקה לא פשוטה שלה ואתה מרגיש אחריות מסוימת, ובצדק, עם האהבה והדאגה שלך- לבדוק מה קורה ולראות איפה אתה יכול לעזור. את האופציה לחזרה לקשר רומנטי או לא הייתי משאירה נכון לעכשיו רק אצלה.

אני יודעת שקשה לפעמים לא להקשיב למי שמכיר מסביב, אבל אני מרגישה שאתה בפנים באמת יודע מה צריך להעשות ומה טוב יהיה לעשות מולה, רק אתה מכיר אותה כ"כ טוב. ולכן אם הלב שלך אומר לעשות משהו, על אף הדעות הרבות מסביב, פשוט עשה אותו. אם מרגיש לך נכון לדבר איתה או לכתוב לה- תעשה את זה. בשורה התחתונה, בכל דרך תקשורת שתבחר המסר צריך להיות מובן: אני פה בשבילך ואנחנו צריכים למצוא דרך לעזור לך לעבור את התקופה הזאת.

אם נסתכל קדימה, ונראה שאולי יש מצב שתחזרו להיות יחד- התמיכה שלך בתקופה הקשה הזאת שלה, המוכנות להיות שם ופשוט להכיל אותה-תהיה זיכרון מאוד חשוב לקשר ולחיזוק הזוגיות שלכם.

אני יוצאת לחופשה עד מוצ"ש, מקוה שהדברים עד אז יקבלו תפנית טובה. אם תרצה תוכל גם לשלוח מייל ואענה כשאחזור. הרבה הצלחה וישר כוח על המסירות.

עדי שלום שוב,
באמת הקשבתי לעצמי והחלטתי לכתוב לה מכתב. במכתב ציינתי שאני פה ושקשה לי לחשוב שעוברת עלייה תקופה קשה והיא לא יודעת שאני פה בשבילה. הצעתי שאולי היא תכתוב לי מכתב ותרשום שם ת מה שעובר עליה במידה וזה יותר נוח לה ובכלל בגדול ציינתי שאני כותב את המכתב כידיד\חבר טוב שדואג לה. כתבתי גם שהיא נורא חסרה לי ושאני מתגעגע. לא רשמתי שאני אוהב אותה ולא רשמתי כמה שלי קשה למרות שבאמת כך הוא המצב. הבהרתי מעל לכל ספק שאני פה בשבילה ושהיא יכולה להישען עליי במידת הצורך. למרות שאני מאמין שהיא כבר קיבלה את המכתב היא לא יצרה איתי עדיין קשר ואני מודע לאופציה שייתכן והיא לא תיצור איתי בכלל קשר. אני לא מבין מה עובר עליה וקשה לי עם המצב הנוכחי שבו אני עומד באוויר בזמן שהיא מבולבלת וממשיכה הלאה. אני מחכה לשיחה ביננו גם אם זה יסגור את הגולל על מערכת היחסים ביננו. אני מקווה שלא כך יהיו הדברים. כעת, כשאני יודע באופן וודאי שהיא יודעת שאני פה בשבילה ושהיא יכולה לפנות אליי במידה ותרצה כל שנשאר לי זה רק לחכות ולקווה שתחזור לעצמה בקרוב... אני אעדכן בהמשך ובינתיים מנסה להיות אופטימי. שוב, תודה רבה לך עדי.

הי רון,

עשית נכון. אני מקווה שהכל יסתדר בסופו של דבר ודברים יתבהרו. אנחנו כאן אם תרצה לעדכן.