חילופי זוגות..ואם לי לא בא...

מבררת יקרה, בינך לבין בעלך יש פער גדול בהתייחסות שלכם לסקס ועל כן שניכם מתוסכלים וזה מכניס המון מתח לזוגיות שלכם.
אם הוא רוצה שאת תעשי את הצעד המפחיד הזה עבורו - אני חושבת שמן הראוי שאף הוא יעשה צעד עבורך!
אולי שווה לברר - לפני שנכנסים לעולם מלא הפיתויים של חילופי הזוגות - האם ניתן לשפר את חיי הסקס שלכם? האם ניסיתם להגיע לייעוץ זוגי או סקסולוגי?
ואם הוא לא יהיה מוכן לכך - אולי תלכי קודם את לבדך לייעוץ זוגי (ותבררי מראש האם היועץ נכנס גם לנושאים המיניים) - כדי שתבחני יחד עם מישהו לא אינטרסנטי מה זה אומר עבורך לקחת חלק בחילופי זוגות.
אציע לך עוד אפשרות: את כן יכולה לראות שאולי יהיה לך נוח מבחינה מינית לחוות חוויות עם גבר זר אבל את חוששת מכל מיני דברים וכנראה בצדק.
אפשר להחליט ביניכם שמתנסים פעם אחת ואחר כך יושבים ועושים הפקת לקחים ומחליטים האם להמשיך ואם כן - באיזו דרך שתהיה הכי טובה לשניכם. זה עניין של משא ומתן ביניכם. בדקי עם עצמך מה יגרום לך להרגיש הכי פחות מאויימת ותעמדי על כך.

דורית שלום,

תודה על המענה המהיר.
הוא לא מוכן לגשת לייעוץ לדבריו אין לנו משבר או בעיה.
לכאורה לא היינו אמורים אולי להיות יחד כי הבסיס שלנו הקשור למיניות כל כך שונה
ואולי כל אחד חשב שהוא יסחוב את השני לצד שלו...כי מעבר לכך יש לנו המון במשותף
והאהבה מאוד גדולה.
פרידה , זו מחשבה שעלתה אצלי מס' פעמים. היא אפשרית אבל תבוא אם כאב לב עצום ומי מבטיח לי שבמקום אחר לא אתקל בקושי ואפילו קושי מיני, גם אם לא מיד אולי אחרי שנים..
אני לא רוצה לשבור את הכלים.
עשינו סוג של הסכמות. שנפגש אחת ל X חודשים שאני קובעת ויש לי וטו על זוגות וגם שאין חדירות ואולי אוראלי..בעתיד אם ארגיש נוח. כרגע מדובר יותר על מגע, צפיה וכו'.

עשינו את ההסכם לפני כמה חודשים כדי שיהיה לי נוח יותר לנשום לראת המפגשים ובהחלטה הזאת. ואם זאת, עדין יש לי הרבה מאוד קושי לקבל את זה בכלל בתוכי.
זה מרגיש עבורי כמו משהו שהוא לא אני מצד אחד. מצד שני אולי זו פנטיזה נחמדה ולא יקרה לי כלום...

במפגש הקודם היה נעים. לא התלהבתי, אין לי צורך בכך אבל לא סבלתי ממש- משהו אנמי שכזה.

אני יודעת שבעלי לא ישתנה. בבחירה שבין לחיות איתי ללא מפגשים או להפרד עם כאב אני חושבת שהוא היה נפרד עם כאב גדול אבל בידיעה שיש לו את החופש שלו.
אבסורד לדעתי, אבל זה מי שהוא.

אני בלופ עם עצמי. רוצה אותו וממש לא רוצה להפרד אבל יש מחיר שאני צריכה כביכול לשלם , כמו שהוא משלם את המחיר של החופש שלו.
הוא גם למשל לא הה לחוץ על חתונה וילדים, וזו אני שביקשתי והוא מוכן להריון.

אני תופסת את הדברים אחרת. ילדים- זה טבעי ובטוח שהוא רוצה להיות אבא באיזה שלב בחיים שלו. לגבי מיניות עם עוד אנשים אני פחות פתוחה לשם. זה משהו שאצלי נתפס כאינטימי.
בשביל מה אנחנו בזוגיות עם לא לחלוק אינטימיות עם בן הזוג. אחרת, אני יכולה למצוא שותף לגור איתו, חבר טוב לחלוק איתו את היום יום ואפילו לגדל ילד ומיניות- כל לילה עם אחר... אז בשביל מה זוגיות? איפה האינטימיות?

אני מעלה פשוט את הדברים שיש לי על הלב ובראש...אולי תוכלי לעשות לי סדר.

מבררת יקרה,
את מעלה נושאים רגישים וחשובים בזוגיות מתמשכת. המודל הטבעי עבורך הוא המונוגמיה המוכרת שבה יש נאמנות ובלעדיות ובן הזוג מספק את כל הצרכים, החל מסקס, אהבה, וכלה בשותפות לגידול הילדים וברכוש ובחברים ובילויים וכו'.
את צעירה, אבל אולי לא תופתעי אם אגיד לך שלאחר מספר שנים עם אותו פרטנר - הריגוש והתשוקה יורדים מאוד, והמחשבה להיות שוב ושוב עם אותו בן זוג בתחום הסקס - עלולה להיות מתסכלת וכובלת. אצל בן זוגך העובדות האלו כבר ידועות, והוא מנסה להיערך ולהגיע לפתרון מוסכם על שניכם.
אני מעריכה שאת הרבה יותר עצורה וסולידית וסגורה ממנו בסקס (אולי גם כאשר את איתו). האם היית רוצה להיפתח ולהשתחרר ולחוות חוויות יותר מסעירות בתחום הזה? ואולי את רוצה זאת, אבל מפחדת מה זה יעשה לאהבה שלכם, ובכלל מרגישה נבוכה כי זה נושא כל כך אינטימי ואישי עבורך.
רוח חדשה מנשבת בימים אלו בנושא המונוגמיה המסורתית. מתחילים לדבר על מונוגמיה חדשה: נאמנות לבן זוג אחד מרכזי לאורך כל החיים והקמת התא המשפחתי איתו, ויחד עם זה הגעה להסכמות ייחודיות לכל זוג - עד כמה ניתן לצאת לגיחות הרפתקניות ומרגשות בחוץ - מבלי שזה יפגע בתקשורת הטובה, בלי שזה יהיה כרוך בהסתרות, בשקרים ובבגידה. לדעתי - אתם מממשים זאת בעצם העובדה שאתם מנהלים על כך משא ומתן.

נכון שיש במסלול החדש הזה פחדים, ויש קנאה ויש חששות. אבל חשוב שתדעי שעוצמת הרגשות האלו היא מזערית לעומת הכאב והפגיעה שיש בבגידה ואחר כך בגירושין.
את כותבת שכבר היה מפגש מיני כזה ולא סבלת. אולי תאפשרי לעצמך בפעם הבאה גם ליהנות קצת. יש להניח שהעמדות המסורתיות שלך ישתנו ככל שתתנסי יותר, וזה בעיני לגיטימי לשנות את הדעות ואת העמדות תוך כדי תנועה והתנסויות.

הנטייה, נעה, תהיה, כנראה, סיפוח זוחל. בכל פעם עוד קצת. הסכמת למשהו, גם אם באופן מהוסס, וזו הופכת להיות הסכמה עקרונית, שאם תרצי לסגת ממנה את תהיי אשמה. אשמה בחוסר שביעות הרצון שלו, אשמה בבגידה הבאה, ואשמה בפרוק הנישואים.

אני לא חושש מהמום המשותף שלכם לזוגיות, נעה, אלא מהמום שאת עושה לעצמך. את לא מעוניינת, את נגררת לדברים שאת לא אוהבת ולא רוצה, ומאבדת גם משהו מהכבוד העצמי שלך בכל פעם.

כמה דברים על מיניות פתוחה וסווינגיות ("חילופי זוגות", או קשרים מיניים עם זוגות נוספים):
הסיבות הניתנות על ידי הסווינגרים לפרישה היו, על פי סדר השכיחות:

קנאה: 24%

אשמה: 15%

איום על חיי הנישואים: 15%

התפתחות של קשרים מחוץ לנישואים: 12%

שעמום במסגרת חילופי זוגות: 11%

אכזבה מהסווינגינג: 7%

גירושין או פרידה: 6%

חוסר יכולתה של האישה "לסבול את זה": 6%

הפחד מהחשיפה: 3%.

יש צורך להבהיר את הנקודה שאלו היו זוגות שהיו בטיפול ולכן, עשויים שלא להיות מדגם מייצג של כל הסווינגרים שפרשו.

קינאה: בגלל החשש, שלא פעם ממומש, שבן או בת הזוג יוצרים מאוחר יותר קשר עם הצד האחר בחילופי הזוגות "מחוץ להסכם", כלומר, ללא ידיעת בני הזוג.

ואולי אחד משני הדברים המשמעותיים ביותר:

"כנראה שהדרך הטובה ביותר להסיק דיון לגבי ההשפעות שיש לחילופי זוגות סווינגינג היא לצטט את(Thio (1988: "אנו עשויים להסיק שהסווינגינג הוא כמו חרב בעל שתי קצוות – התופעה עשויה להתנדנד לכיוון התוצאות החיוביות או לכיוון הנגדי של התוצאות השליליות.

טיב התוצאות תלוי יותר באינדיבידואל שמשתמש בחרב מאשר בחרב עצמה"


ואכן, זו חרב פיפיות. ישנם זוגות שלהם זה מתאים, אבל ברוב המקרים הוספת פרטנרים נוספים למיניות אינה גורם מייצב בזוגיות, כי הנטייה של שני בני הזוג לעשות זאת אינה זהה, וכמעט תמיד אחד מהם ירצה יותר, ולפעמים הרבה יותר (ובדרך כלל, אם כי לא תמיד, הגבר). במצב זה, הלחץ של זה שרוצה יותר, והלחץ הנפשי על הצד השני, עלול לערער את היחסים באופן משמעותי.

ועוד משם, כחלק מהסיכום:

"חילופי זוגות הינה התמכרות לכל דבר ועניין והשליטה על מרחב מיני זה הינה אקוטית מעין כמוה."


אני מכיר זוגות שבהם היתה נטייה חזקה מאד להוסיף פרטנר נוסף, כשזו היתה מצד הגבר. במקרים שהיכרתי קרה גם שהאשה, שלא רצתה לוותר על הנישואים, הגיעה אפילו, וכנגד רצונה, להיות זו שמחפשת פרטנרית לשלישיה עבור בעלה. כפי שאמרתי, זה מדרון חלקלק. את צריכה להגדיר את הגבולות שלך. את יכולה ליהנות מזה אם תצליחי לשחרר את העכבות שלך, ולהרגיש עם זה בנוח (וגם אז יש סיכון לערעור הזוגיות מתישהו). אבל את יכולה להשתעבד לכוח השכנוע שלו ולפחדים שלך, אם הנסיון, החשיפה, הפתיחות המינית, העדר קינאה וכדומה אינם מתאימים לאישיות שלך. אם את רוצה לשים לו גבולות ולא מצליחה, לכי איתו לייעוץ זוגי ודברו על זה. בכל מקרה, את צריכה ללמוד לנקות את עצמך מאשמה. אם הוא בוגד בך

לדעתי נטיות מיניות, רגשיות וזוגיות הן קצת מעבר לטרנד.

ישנם אנשים שהפשרה שהצעת היא הדבר הטוב עבורם, והם יכולים להיות שלמים איתה, וישנם אנשים שהפשרה שהצעת היא לא מתקבלת על הדעת ופוגעת בהם בדיוק כמו בגידה וגירושים.

על כל אדם האחריות ללמוד להכיר את עצמו ולבחור את הבחירות שלו (או שלה) בחיים, שאיתן אפשר להיות שלמים ולחיות.

זה מה שאת מתארת שקורה בנישואים שלכם

הוא מתפשר בנושא עקרוני לו מאוד (הריון מוקדם ממה שהוא מרגיש מוכן אליו) ולכן דורש ממך להתפשר בנושא עקרוני לך מאוד (אינטימיות, מין)

את יכולה לעשות לופים עם עצמך באוויר מכאן ועד כדור הארץ השני שנמצא במרחק כ 20 שנות אור מכדור הארץ - את העובדות את לא תצליחי לשנות:

הוא מוכן להריון שלך כמו שאת מוכנה לשלישיה שלו.

מכאן תסיקי את המסקנות לבד

*חיבוק גדול והמון הצלחה בחייך הזוגיים*