קשר לא פתור

ברשותך העתקתי מפורום אחר את תשובתו של הרב יובל שרלו לבחור ששאל את אותה שאלה---
התשובה שלו מקצועית ביותר, כדאי לך להפנים אותה,

בני אדם מאוד שונים האחד מהשני, והם שונים גם ביחס לתופעה שאת מבטאת כאן. הם שונים ביחס למשיכה, הם שונים ביחס להתמודדות שלהם עם התופעה, הם שונים ביחס למקום שהמשיכה בכלל תופסת בעולם חייהם, ועוד ועוד. בשל כך, קשה מאוד לומר תשובה אחת שהיא נכונה לכולם, ומה שלמדתי מניסיוני בעיקר דרך הייעוץ הוא שצריך לפרוס את האפשרויות השונות בפני עצמך, ולבחור את אחת הדרכים, מתוך מודעות עמוקה שאין אנו יודעים בוודאות על דרך זו או אחרת, אלא בוחרים במה שהרי קרוב לנו ונראה שהוא טוב לנו, ושנראה שנוכל להתפתח בו ולקדם אותו.
משיכה אינה נובעת אך ורק מתכונות פיזיות, אלא הרבה מאוד מהאינטימיות הרוחנית והנפשית הנוצרת בין בני זוג. העובדה שלעתים היא קיימת אצלך אפשר שצריכה לגרום לך להפסיק למדוד את הדברים ולספור, אלא להחליט כי יש בסיס לקשר ביניכם, ושאתם תבנו את הקשרים ואת ההימשכות ההדדית האחד עם השני. אינני אומר שאין מקום לחשש, אלא מבאר כי ''שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור'' (קהלת יב), לאמור: חששות לא נועדו שניכנע להן, כי אם שניקח אותן כאתגר.
על כן, אכן הגיע הזמן להחליט. אני בוודאי לא יודע מהי ההחלטה הראויה לכם, לא רק בשל העובדה שאתם אנונימיים לגבי, אלא שגם אם הייתי מכיר אתכם כאמור לעיל זו הכרעת חיים שלכם. תרומתי היא רק לומר שיש סיכוי גדול כי בשעה שתהיו אכן קרובים אחד לשני ולא רק במעמד של משודכים, בשעה שתיצרו אינטימיות נפשית ונשמתית הנבנית בין בני זוג לאחר נישואין, לאחר שגם תלמדו את ההיבטים הטכניים של התעוררות וגרימת רצון גופני עז יותר וכדו' – יש פתח גדול מאוד לכך שנישואיכם יהיו טובים ומאושרים, ושאתם תבנו האחד את השני.

כל טוב והרבה שמחה

היי טל.
אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף, מהמשפט האחרון שכתבת על כך שבחברה הדתית אין זה מקובל להיות רווקים בגילך, ואני חוששת שהחלטותיך, יהיו החלטות פזיזות מתוך לחץ גדול של החברה וכדי לרצות את החברה הסובבת אותך.
גם אני דתיה כמוך, ומה שאני לא אוהבת בחברה זו זה את הלחץ שמופעל במודע או שלא במודע, על רווקים/רווקות, על אלו שנשואים כמה שנים טובות ועדיין לא הביאו ילדים... זה לחץ שהחברה הדתית מפעילה לא מתוך רוע אלא מתוך אמונה ש"לא טוב היות האדם לבדו..."- כלומר אדם נולד כדי להנות מן החיים. הנאה פירושה לא לחיות לבד, אלא לחיות בשותפות עם האדם הנכון, וביחד להביא ילדים- שהם לבדם מהווים אושר גדול בחיינו- "ילדים זו שמחה"...
מתוך אותה תפיסה, החברה שאנו חיים בה מאמינה שככל שאדם ייתחתן מוקדם יותר ויביא ילדים מוקדם יותר- יהיה לו טוב יותר. (נישואים וילדים אלו דברים שמביאים את האדם אל "המנוחה ואל הנחלה", למקום בו הוא כבר מפסיק לחפש אחר האחת והיחידה שלו. מן סוג של יציבות ושקט בחיים.) ברור שאין זה נכון לגבי כולם כי אנו בני אדם שונים, אך יש כאלה שזה נכון עבורם והם באמת נישאים בגיל צעיר יותר.
בנוסף, בחברה הדתית יש את העניין הזה של "איסור נגיעה"- מה שמסייע לעיתים להבחין האם זהו בן-זוגך לחיים או לא. דבר זה הינו יתרון גדול בהבחנה ובבחירה של שותפך לחיים, ולכן גם בדר"כ קל למצוא את האחד שלך מהר יותר כי את נטולת רגש מיני, קשה לרמות אותך, את מחושבת יותר וחושבת באופן הגיוני. (אחרי הכל הוא עשוי להיות חברך לכל החיים ואב לילדיכם המושתפים...) (דרך-אגב, לא ציינת האם את שמרת נגיעה עם האחרון שיצאת איתו. אם שמרת נגיעה, איך את יודעת שאת לא נמשכת אליו? רק לפי מראהו החיצוני?)
בכל-מקרה, כל בחירה שתעשי חייבת להיות בחירה שלך ורק שלך! אל תבחרי מישהו(ואפילו אל תצאי אם מישהו) רק כדי להשתיק או לרצות את הסובבים אותך!!!
זה לא פשוט לחיות כך, אך את צריכה ללמוד לעשות את הבחירות הנכונות עבורך, ולא מה שאחרים חושבים שטוב לך...
לי גם קרה סיפור דומה: אומנם נישאתי בגיל צעיר יחסית, אך הבאנו ילדים לאחר 4 שנים. וכן, גם לי הציקו ואמרו אלף ואחת דברים. אבל מה שטוב להם- לא בהכרח טוב לי. והבחירה שלי היתה קודם כל להכיר את בעלי ולהנות איתו, ורק אח"כ להביא ילדים לעולם. מה-גם שאיני בטוחה שהייתי יכולה להיות אמא טובה בשבילם באותה תקופה כי בחרתי לעשות דברים אחרים שאולי לא היו כ"כ פשוטים, (או שח"ו היו באים על חשבון הילדים) אם היו לי ילדים אז.
מדבריך, ראיתי יותר מצוקה של הגיל מאשר מצוקה של לדעת במי לבחור, ולכן בחרתי לכתוב לך על הלחץ החברתי בו את נתונה. לחץ-חברתי, בכל חברה שהיא, הינו הדבר הגרוע ביותר לדעתי, והגורם מס' 1 לבטל את האופי שלך ורצונותיך האמיתיות. לכן- עשי רק מה שטוב לך והתעלמי מההערות השונות.
מקווה שעזרתי : )

טל היקרה, ברצוני לענות לך מכיוון אחר, לאחר שקראתי את תשובותיהם המעניינות של בני ושל דפנה.
אני קולטת אותך בתור אישה מאוד רגישה, הקשובה לעצמך, ומאוד יודעת מה את רוצה ומה אינך רוצה ולא מתאים לך.
ההחלטה להתחתן היא מאוד הרת גורל, והיא תתווה ותשפיע על כל מסלול החיים שלך.
בטווח הארוך, נדמה לי שיש כמה דברים שהינם חשובים על מנת שהקשר יהיה מוצלח, אכתוב רק כמה מהם: תקשורת טובה, גמישות מחשבתית, רגישות לאחר, בטחון עצמי ואסרטיביות (על מנת שכל אחד ישמיע את צרכיו ולא יהפוך ל"קורבן מחוק" בשם עקרון הויתורים), הערכה הדדית, כמובן - משיכה גופנית ותחומי עניין משותפים, והסכמה על מטרות משותפות בחיים.
אחד הדברים שחשובים לך הוא הופעה חיצונית ומשיכה גופנית, ואולי את צריכה להכיר מספיק את עצמך כדי לקבל שזה חלק ממך, ומכיוון שאלו דברים שחשובים לך - עלייך לחפש בהתאם.

יחד עם זאת אומר לך שהרבה פעמים מתפתחת משיכה מינית ואהבה לאחר שמבלים זמן ביחד. אחד הדברים שהכי מזרז התאהבות ומשיכה הוא יציאה לטיול הרפתקני ביחד, לעשות דברים לא שגרתיים.
אני מניחה שאם לאחר בילויים משותפים עם הבחור האחרון זה לא התפתח - יש להניח שעם כל המעלות שלו - יש שם משהו שלא מתאים לך.
שאלתך האם יש בך משהו שחוסם את הקשר הזוגי - מאוד יתכן שכן, ואולי שווה לחשוף זאת בעזרת איש מקצוע.

אני מתרשמת שאחת המטרות שלך היא לשמור על העצמאות שלך ועל החופש שלך, וכדאי שתשימי לב לכך שהפסילות הללו משרתות את הצורך שלך בחופש.
האם את באמת רוצה כל כך למצוא בן זוג ולהקים משפחה? אולי אינך מוכנה ובשלה לכך? לא כולנו בנויים אותו דבר. מצד שני - כדאי שתדעי שניתן לייצר חופש ועצמאות בתוך הזוגיות בעזרת בניית תקשורת מתאימה ואימוץ עקרונות מסויימים.
מקווה שפתחתי לך כמה פתחים.

כל הדברים שכתבת מדוייקים מאוד. אני באמת בחורה עצמאית מאוד ואני מודעת לכך שהרצון לחתונה ומחוייבות לא מספיק בוער אצלי. אני מודעת לכך, ועדיין רוצה להתחתן כי אני מאמינה שכך צריך וכך גם חונכתי.
האם שכשיגיע אותו אחד שאותו באמת ארצה אז אוכל להתגבר על הפחדים והחששות ממוסד הנישואין?
האם יש דרך לעודד ולפתח את הבשלות לנישואין? אני כבר לא ילדה קטנה...

לגבי עניין המשיכה, אכן בילינו רבות ביחד, בטיולים, הצגות, הופעות וכו'... אני מבינה שאם למרות כל זה זה לא התפתח פשוט לקבל את הצורך הזה אצלי ולהמשיך הלאה?

ולגבי מה שכתבת בסוף, איך ניתן לשמר את החופש והעצמאות בתוך מסגרת הנישואין?

האם שמרתם נגיעה? כלומר בחנת את הדברים בפועל או רק בתאוריה? אין לי תשובות אלייך אבל נראה לי שכדאי שדורית תענה לך יחד עם המידע הספציפי הזה. אני מאמינה שיש לו חשיבות.

בוקר טוב טל,
הפעם קלטתי ממך חששות ופחדים ממוסד הנישואין.
שווה לבדוק בהיסטוריה שלך בתוך משפחתך ובסביבתך הקרובה - איזו תמונה של זוגיות את ראית ומה שם מפחיד אותך.
הביאי נא בחשבון כי ככל שיעברו השנים - ותתבגרי - לדעתי הגמישות שלנו יורדת עם הגיל ואנחנו מקבעים הרגלים אישיים ונוחיות אינדיבידואלית - ואחר כך זה נעשה יותר ויותר קשה לעשות את המעבר לזוגיות צמודה ולחיים משותפים ככל שמבוגרים יותר.

עכשו, למקרא תשובתך, אני חושבת שכדאי לך להגיע לייעוץ פסיכולוגי שיעזור לך לזהות מה חוסם אותך /מפחיד אותך באינטימיות זוגית. חבל לדחות זאת.

לגבי עצמאות וחופש בתוך הזוגיות - לא אוכל להיכנס לפרטים כאן, אבל את מוזמנת לקרוא אצלי באתר כמה מאמרים שכתבתי בנושא "מובחנות" , בייחוד את המאמר : "זוגיות כמגרש אימונים לצמיחה אישית: הטיפוס בסולם המובחנות (דיפרנציאציה)", וכמו כן בנושאים כמו כנות וחרדה בזוגיות, ולהבין זאת יותר.