יחסי בעלי עם הוריו.

ענת יקרה,

אני מאוד מאמינה בתקשורת טובה, שוטפת, זורמת, ואם ניתן בתדירות גבוהה.
על אחת כמה וכמה, בין הורים וילדים, ולא משנה מה גיל הילדים. בעיני ההורים הילדים, תמיד, יישארו ילדים.
ככל שהילדים גדלים ומתבגרים, הרגשת האחריות כלפי ההורים הולכת וגדלה.
ציינת כי "רק לאחרונה" נודע לך על תדירות השיחות בין בעלך להוריו.
האם קודם לכן לא התנהלו השיחות בתדירות כזו? או שכן, ואת לא היית מודעת לכך?
האם השיחות הנ"ל החלו לאחר "ארוע" או "תקרית"?
האם השיחות שלו עם הוריו מתנהלות, לתחושתך, במקום שיחות איתך?
בהנחה, והזוגיות שלכם משביעה את רצונך, ותחושת הפתיחות, השיתוף והזרימה ביניכם טובה, אני לא רואה סיבה לדאגה.
אני מאחלת לך, שגם ילדיכם ינהגו כמו בעלך, וישוחחו איתכם בתדירות גובהה, גם לאחר הקמת המשפחה שלהם.

הי ענת,

אני לא רואה את המצב הזה כבעייתי, אלא אם כן הוא הסתיר את הנושא הזה או שהתנהג הפוך קודם לכן ללא ידיעתך (וגם זה לא כזה נורא).

כנראה יש משהו במנטליות או בצורך שלו לקיים עם שניהם שיחות טלפון.. כל עוד זה לא פוגע בפרטיות של הזוגיות אין סיבה לדאגה והייתי אפילו "מניחה" לזה. הייתי בודקת האם יש עוד תחומים בהם את מרגישה שהוא ילד שלא התבגר, במילים אחרות- האם זה רק סימפטום עבורך שצף ומעיד על בעיה (בעינייך) רצינית יותר, על חוסר בשלות בעוד תחומים.

עוד כיוון- אולי אצלך הקשר עם ההורים מתבטא ביותר חופש, אולי את דווקא מצפה מעצמך לא להיות "תלויה" או "לתת דין וחשבון" להורים, לא לדווח כל יום מה קורה ובכך מתבטאת ההצלחה שלך בעולם העצמאי שאת בנית לעצמך. אם יש כזה ניגוד ביניכם, ייתכן והקושי שלך יושב על זה.

היי,
תודה על התגובה.
הוא אומר שהוא עושה את זה מדרך כבוד להוריו,
אך אני מרגישה שהוא עושה את זה דווקא כדי להוכיח לעצמו שהוא לא מתנתק מהם.
עברנו לגור בעיר מגורי, הוריו גרים במרחק 40 דק' נסיעה.
אני מרגישה שהוא מסרב להבשיל ולהבין כי התחתן כעת ואנו מקימים יחד משפחה.
האם הדבר ישתנה לאחר שאלד?
היחסים בנינו ברוך ה' טובים, אנחנו מדברים מס' פעמים ביום ובפתיחות,
אבל עדיין משהו בפנים לא מרגיש לי טוב עם זה שזה פעמיםם ביום עם כל אחד,
יש בזה מן האובססיביות שלו שלא להתנתק.
בבוקר שואל לשלומם ומאחל יום טוב, ובערב שואל אם קרה משהו במהלך היום ומאחל ערב טוב וחוזר שוב למחרת.
האובססיביות הזו קצת מלחיצה אותי.
אני רואה את הבעל של חברה שלי שמדבר עם הוריו אחת לכמה ימים ורואה אותם אחת לשבוע שבועיים.
ולבעלי כ"כ חשוב לראות את המשפחה שלו כל שבוע, לא משנה במה זה כרוך.
והוא מחלק את הזמנים כך שנספיק להגיע לאחותי כי גם לימ חשוב ולסבא וסבתא שלו באותו זמן שווה בשווה,
שחס וחלילה לא אהיה אצל אחותי צת יותר ממה שהוא צל משפחתו שלו.

אני לא יודעת מה לעשות אבל אני מרגישה עם זה לא טוב\,
כשנסיתי לדבר איתו, הוא אמר לי: למה זה כ"כ מפריע לך? זה פוגע בך?
זה לא בא על חשבונך.
על פניו הוא צודק אבל זה לא זה.
משהו באנטואיציה שלי מפריע לי נקודה!
בנוסף, לני הנישואים הוא כל הזמן דיבר על כמה שהוא רוצה כבר לעזוב את הבית של הוריו ולהתרקח כי הם חונקים אותו וקשה לו עם זה והוא רוצה לגור כמה שיותר רחוק.
עכשיו הוא מדבר על להתקרה אליהם!

הי שוב ענת,
לכן שאלתי אם מדובר בטריגר. כי על פניו ליצור קשר רצוף עם ההורים לא מהווה בעיה, אבל- את מתארת משהו פנימי שמציק לך, איזו הרגשה פנימית שמשהו לא כשורה.

העלת שאלה על אובססיה- אני לא יודעת להגיד על סמך מה שאת כותבת כאן, ייתכן וזה רצון טבעי שלו לסדר ול"שווה בשווה", ייתכן ויש משהו מעבר ואת זה צריך לבדוק בתחומים האחרים של החיים- בעבודה, עם חברים, עם עצמו, האם את מבחינה בטיקסיות מסוימת או בסדר מאוד ספציפי שהוא מנהל.

הייתי מבררת גם לגבי המשפחה- האם יש משהו שם שמניע אותו ליצור יותר קשר, האם המעבר לאיזור מגורייך קשה לו רגשית, האם בכל זאת לרמרות הצורך בניתוק מההורים הוא עדיין מרגיש צורך להיות שייך או להראות אכפתיות- וזה לא פשוט במרחק גדול. אני לא משייכת את הרצון שלו ליצור קשר כ"ילדותי" או במובן שהוא "לא גבר". אני חושבת שעצם כך שאתם הופכים להיות משפחה, ומאידך יש משפחה מאחורה שנשארה- העבר שלו- ייתכן והוא עובר משהו לא פשוט בפנים.. ולזה את צריכה לתת מקום. ראוי שיהיה לזה במה בשיחות שלכם ביחד.