פרק ב

אירית היקרה, ההתרשמות שלי היא ששניכם מאוד רגישים, ושמים משקל יתר על ריבים קטנים או על התנהגויות שבמצב אחר ניתן היה לעבור עליהן בקלילות. כאילו כבר יש אצלו "אלרגיה" לגבי צורת דיבור מסויימת שלך כלפיו - בעיקר תלונותייך על כך שהוא לא מתייחס אליך מספיק. ואילו את אלרגית בדיוק לאותן התנהגויות שלו בהן הוא שקוע בעצמו ובדברים שחשובים לו ואינו מרגיש אותך. ואז את לא מוכנה לשאת את היחס הזה ממנו...
אבל חישבי על כך - הרי אילו כל אחד מכם היה נותן יותר "חבל" לשני, פחות תובעני, פחות ביקורתי, אז כל אותם אירועים קטנים היו עוברים ב"גלים" נמוכים במקום בסערות מסוכנות שקשה להיחלץ מהן, כאשר נאמרים כבר דברים הרבה יותר קשים מכפי שהאירוע עצמו עורר.
אני חושבת ששינוי ההתייחסות ושינוי המשקל ששמים על דברים הוא סוג של בגרות וחוכמה, שרוכשים אותו עם הזמן ועם ההבשלה, וניתן לקצר את הזמן הזה ע"י ייעוץ זוגי שמלמד דרכי תקשורת יותר יעילות לבירור מחלוקות, ולניהול ריבים, וליצירת מרחב בין זוגי שמאפשר יותר גמישות ויותר מקום לכל אחד להיות הוא עצמו, מבלי להרגיש שעליו כל הזמן "לדרוך על קליפות ביצים" ולהיזהר בכל צעד מול בן / בת הזוג, פן יתעורר ריב והריב שוב יתפתח למשהו שלא מצליחים לצאת ממנו פשוט משום שעימותים מבהילים בעיקר אותו, כך אני מתרשמת.

היי דורית, תודה על תשובתך . ניסתי לפנות אליו ולנסות להוביל את השיחה שאנחנו באמת צריכים יעוץ זוגי אבל ללא הצלחה הוא לא מעוניין יותר לשמוע ממני. אין לי מושג מה קרה באותו יום שהוא החליט לעזוב . בבוקר שהתווכחנו היתה לו פליטת פה שהוא רוצה לעזוב אח"כ ניסה לשכנע אותי שהוא לא התכוון לזה ובערב בן אדם אחר עזב וזהו . זו הפעם העשירית ב 4 שנים שיש ויכוח כזה ואז הוא עוזב ניסיתי להחזיר אותו אבל ללא הצלחה. קשה לי לאמין שהוא באמת חושב שאנחנו לא מתאימים . כשאנחנו ביחד היה ממש טוב. אז נכון קשה לי לקבל את העניין שהוא מראה איך שהוא אוהב בצורה אחרת ואני באמת הייתי מוכנה ללכת לטיפול . אבל זה נראה לי יותר מידי קיצוני להרוס את הקשר.
אז זהו אני כבר שבוע וחצי לבד די שבורה לא מצליחה לחשב איך אני עוברת את התקופה הזו וזה ברור לי שאסור לךי לנסות לשכנע אותו. הוא החליט פשוט להתנתק ממני.
אודה לעזרתך

אירית היקרה, צר לי על מה שאת עוברת.
אני בטוחה שזה כואב, זה מדאיג, זה מצער, ואני מניחה שזה לא פשוט כי יש כאן גם ילדים משני הצדדים שמן הסתם כבר נקשרו בדרך זו או אחרת לדמות של בן הזוג החדש.
כבר הזכרתי הרבה פעמים את הקלישאה : "אהבה זה כואב". זו עיסקת חבילה. אם בונים זוגיות ונכנסים אל תוך מערכת רגשית עם בן זוג - יש בכך הרבה שמחה והתרגשות נעימים, אך יש לדעת תמיד שכמעט באותה מידה יש גם כאבי לב וכעסים, וזו עיסקת חבילה. אי אפשר את האחד בלי השני.
אני מניחה שאצל בן זוגך הצטברו רגשות קשים יותר ויותר, והוא כבר לא יכול היה לשאת את הריבים שלכם. ונראה לי שהסיבולת שלכם היא שונה. הוא כנראה יותר רגיש ופגיע לריבים - זאת כבר כתבתי לך בתשובתי הראשונה - וצריך להבין שמכיוון שאינכם זהים בהיבט הזה, (מו שאינכם דומים גם בצורת הבעת האהבה), אז ריב מסויים שבעינייך ניתן להתפייסות - עלול להיראות בעיניו חמור ו"עובר את הגבול" שלו.
נראה לי שאת צודקת שאין מה לנסות לשכנע אותו מעבר למה שכבר ניסית. עצתי לך שתתחילי להתארגן עם עצמך כאילו שהוא כבר לא בעניין. הכיני עצמך לאפשרות שהוא הפעם לא יחזור, ועלייך לאסוף עכשו את כוחותייך ולראות אם את יכולה לשחרר את הצורך החזק שלך שהוא יחזור. אנינני מציעה לא לחשוב עליו. סביר להניח שאם אדריך אותך לא לחשוב עליו - את דווקא תחשבי עליו עוד ועוד. נסי למצוא את הדברים הטובים שהיו ביחסיכם, ולהשלים עם כך שכנראה עבורו זה נעשה בלתי אפשרי. התרכזי עכשו בצרכים שלך ושל הבנות שלך ונסי למלא את זמנכן בפעילויות מהנות. הזמן יעשה את שלו.
בכל מקרה, אם הוא ירצה לחזור, לדעתי כדאי לך לנצל את רצונו ולהתנות זאת בהליכה משותפת לייעוץ קצר מועד שילמד אתכם תקשורת טובה יותר, וגם איך לריב בצורה אפקטיבית מבלי לשלם מחירים כה גבוהים.
מקווה שהועלתי לך קצת, חיזקי ואימצי!