לא באותו ראש

הי יאנה,
מניסיוני כמאמנת למדתי כי, אנחנו מתנהלים בדרך מסוימת לאורך כל ימי חיינו, בעוצמות שונות.
אדם יכול למתן התנהגות לא רצויה לו, לבקר (כמעט) תמיד את תגובותיו, לעגל פינות חדות בהתנהלותו הרגילה, לעצור, לנשום ולחשוב לפני שהוא מגיב, אך לא להשתנות לחלוטין.
כמה זמן הכרת, ועד כמה הכרת, את בעלך לפני החתונה?
האם הייתם באותו ראש, כפי שאת מכנה זאת, לפני החופה?
האם בעלך לא היה חסכן לאורך כל תקופת היכרותכם (לעיתים יותר ולעיתים פחות)?, האם התנהגותו השתנתה מן הקצה אל הקצה במשך תקופת נישואיכם?
האם ייתכן כי בחרת לעצום עיניים למול תכונה זו אצלו, בתקווה ש"עד החתונה זה יעבור"?

אשמח לקבל את תגובתך

קודם כל תודה רבה לך!
האמת היא שמעולם הוא לא היה מאוד "לארג'", אבל עכשיו כשהתחתנו הוא מאוד רוצה שנהייה בשליטה מלאה על כל הענייינים הכספיים. כמו שאמרתי, העניין עם האוטו זה היה הקש ששבר את גב הגמל. כי יש לנו את הכסף לרכוש רכב ובתור משפחה לעתיד צריך לעשות את הצעד את לא חושבת (זה לא העניין ש"לכולם יש אז גם לנו חייב להיות", זה העניין שפשוט צריך!)
אגב יש עדכון- אתמול דיברנו ושכנעתי אותו סוףסוף לפחות ללכת לצומת ירקונים למתחם אאוטלט ולהסתכל שם על מכוניות, אולי נמצא רכב טוב וזול שירצה אותו...

יאנה יקרה.

ראשית, תודה על תגובתך.
שיח פתוח, שתוף, אמירה ברורה של כוונות, רצונות ועמדות, ללא הטלת אשמה וללא כעסים, הם תמיד התחלה טובה לגישור על פערים, ומתווים את הדרך לפתרון הבעיה.
כל הכבוד לך על השיחה (שאת יזמת, אני מניחה), ועל כך שהצלחת לשכנע אותו לבדוק את האופציה המועדפת עלייך. (אני מניחה, שאין זו הפעם הראשונה שאת מצליחה להעביר את העניינים לנתיב הרצוי לך...)
אולי תרצי להצטרף אליו כאשר הוא הולך לראות מכוניות? כך תוכלי לקחת חלק בקבלת ההחלטה בעניין.

בהצלחה!