מיואשת מהמצב

הי עייפה,

אני מאוד מבינה אותך. התחושה הזאת של פולשנות וחוסר הדדיות היא לא פשוטה עבורך, ובצדק. כאשר מישהו מנסה לדלות מאיתנו מידע ובעצמו לא חושף שום פרט עליו- זה קשה מאוד. כשזאת החמה- זה קשה הרבה יותר.

אם בעלך היה מבין את הקושי שלך הייתם נמצאים בחצי הדרך לפיתרון. אבל משמתקשה, אני כן הייתי מנסה לפנות (בעצמי) למקור תמיכה מקצועי, אפילו לפגישה אחת, ולנסות לחשוב יחד עם איש מקצוע על דרך נכונה לבוא אליו עם הקושי הזה. לפעמים שינוי גישה יכול לעזור.

יש הרבה מצבים בהם אנחנו מאוד אסרטיבים וחזקים, אבל מול ההורים זה פשוט שביר יותר וקשה לעמוד מול הדרישות שלהם. כאשר הקרע הוא בין הבעל לאשתו לבין אמא שלו, נוצר מעין משולש מסובך, ולמעשה הגבר "מחויב" אפילו רגשית- לשתיכן. אולי משם נובע הקושי של בעלך לשים את הגבול הזה- אפילו שזאת אמא.

אז אני ממליצה לגשת - עבורך בהתחלה- לשמוע מה יכול איש מקצוע להציע ברמת הגישה לבעל, ואולי אף לצרפו למפגש אחד כדי לשמוע מה הוא אומר. נסי להציג את זה לבעלך כבעיה שלנו, כבעיה שאנחנו צריכים להתמודד אתיה- לא בעיה שלו. אחרת איבדת את הגיוס שלו וכנראה את המוכנות שלו להתייעץ. נסחי את זה כך מולו ששניכם ביחד פה וצריך למצוא פיתרון לכך, וע"י איש מקצוע זה לא רק מהר יותר- זה גם יעיל יותר, כי הוא חיצוני ורואה את התמונה בכללותה.

בהצלחה רבה

מזדהה עם כל מילה שכתבת. גם אני כמוך סובלת מחמה נודניקת שמתערבת בכל-דבר וחושבת שהיא צריכה לדעת הכל, וגם לקבל הסברים על דברים מסויימים שאנחנו עושים.
אצלי זה קצת שונה כי בעלי מבין שהתנהגותה עוברת כל גבול. הוא מנסה להתגבר על הלחץ וההתערבות של הוריו אבל ברור שברוב הפעמים הוא לא מצליח... כשאני קוראת את המקרה שלך אני תוהה עם עצמי מה יותר טוב- בעל שסוגד להוריו וחושב שהכל בסדר או בעל שחושש מהוריו (כמו במקרה שלי...)
בכל-מקרה, התערבותם ויחסים של הוריו (ובעיקר של חמותי- כלפיי) גורמים לנו לריב כ"כ הרבה. זה ברור לשנינו שזה עבר את גבול הנורמה ממזמן, ובעלי שומע את טענותי ואינו יודע כיצד להגיב. כמוך, גם אותי חינכו לעצמאיות, ואין זה אומר שאיני בקשר טוב עם הוריי ושאר משפחתי. להיפך, משום כך, אני "מעיזה" לומר להם הרבה פעמים שלא מתאים לי שהם יבואו היום, למשל, ואף-אחד מהם לא יפגע. כך אנו נוהגים כלפי כל האחים הנשואים.
בעלי שרואה את ההבדלים בין המשפחות- מודה על אמת ואומר שהוא רוצה להיות אב כזה ולשמש משפחה כזו לילדינו כשיגדלו, בע"ה.
הבעיה אצלי החמירה בהרבה כאשר נולד בני הראשון שהוא גם נכדה הראשון. הוא בן שנה וחצי, שיהיה בריא, ומאז- היא פשוט לא מפסיקה להתקשר! לפעמים היא מסוגלת להתקשר 2-3 פעמים ביום!!!! היא מתקשרת לשאול מה שלומו, לשמוע אותו, לדעת מה הוא עושה...ואני כמובן כבר מתחרפנת ממנה!!! אני מרגישה כל היום במעקב! לפעמים, אם היא לא תופסת אותי בבית היא גם מסוגלת להתקשר לפלאפון... אם אני מספרת לה שחסר לבני איזהוא בגד או כל דבר אחר ושאני נוסעת מחר או מחרתיים לקנות לו- היא ישר אומרת " אני אקנה לו". או אם אני מספרת לה סתם שהוא ראה מהחלון טרקטור והוא מאוד נהנה להביט בו, אז היא ישר אומרת: "אני אקנה לו, שיהיה לו" (כאילו חסר לו, וכאילו אנחנו לא קונים והוא איזה מסכן שחסרים לו דברים, ומזל שיש אותה כי אחרת הוא היה משחק עם עצמו כל החיים...)
הבעיה אצלי שאני כבר ממש שונאת אותה! לפני שבני נולד לא הרבתי לשוחח איתה אבל הם היו מעיקים בעיקר על בעלי, רוצים לדעת הכל וגם לקבוע לנו. אבל מאז שבני נולד- היא חונקת, מציקה, מפריעה, פוגעת, מעליבה, ומה לא? פתאום, מאז לידתו של בני ראיתי בה דברים שלא ראיתי בעבר ואני שונאת את האופי שלה! היא למשל מסוגלת לספר כל דבר שאני או בעלי נספר לה, ואפילו שזה יהיה הכי אישי בעולם, ואפילו שנבקש שלא תספר. או למשל שתפסתי אותה מיליון פעמים על שקר- ואני שונאת שקרנים ואנשים שאינם שומרי סוד משום שאני איני כזאת, למזלי...
בכל מקרה, הרגשתי צורך גם לשתף כדי שתדעי שלצערי את לא היחידה וכדי שתביני שאת בסדר גמור ואת היחידה שנורמלית פה! מי שלא נורמלי- זה כמובן הצד השני שלא יודע להעריך ולכבד פרטיותו של אדם...
אולי בהזדמנות זו, עדי תיתן גם לי טיפ, אבל לא לגשת לאיש מקצוע, כי בעלי לא מוכן בשום-פנים... תודה לעדי ובהצלחה לעייפה!

אני מאוד שמחתי לקרוא ולדעת שאני לא היחידה עם בעיה שהחמה נודניקית וקרציה זה אוכל אותי מבפנים.שאנחנו חיים בעולם כל כך מפותח ואני לא מבינה למה היא לא מוצאת איזשהו תחביב במקום להתעסק עם הילדים ולחפור להם את החיים
אני מאוד מודה שכתבתם לי אני מרגישה הקלה מאוד גדולה שיש משהו בחוץ שמבין אותי וגם הוא מחפס פיתרון .אני ממש מאמינה בטיפול בעלי לא מסכים.עוד לפני שכתבתי ניסיתי להתעקש ולבקש ושוב ללכת לפגישה עם איש מקצוע הוא ממש לא מוכן הוא אומר שאין פיתרון כי אני והוא לא מסכימים שיש לנו בעיה
הוא לא רואה וחושב שיש בכלל בעיה ואומר שזה ביזבוז זמן וכסף.וזאת אמא שלו וככה היא הייתה מאז ומתמיד ואין מצב שאני זאת שאשנה אותה (למרות שזאת לא כוונתי)רק שתעזוב את המשפחה שלי בשקט ושלא תרדוף אותי
הוא בכלל לא רואה בעיה ואומר שזה בראש שלי ועלי להרפוות ולנסות להשלים עם זה
איך פותרים את הבעיה הזאת?

לא אכנס לתוך נעליה של עדי, שכתבה לך בטוב טעם,,,
אבל נסתר מבינתי איך אתם לא מציבים לה גבולות,,,
מדוע שלא תלכי ליעוץ לבדך ?
אני מבין שחמות זה עניין רגיש, וידוע לכולנו שלא לכל דבר יש פתרון !
אבל מה שעשית עד עכשיו לא עזר,,,
אז צריך לשנות משהו, אצל מישהו, ואולי תקחי אחריות על החיים שלך, הרי לך זה מאוד מפריע, ובמקום לנסות לשנות את החמה, או את בנה שהוא במקרה בעלך,-
תבדקי מה את יכולה לעשות, כדי להקל מעלייך את הקושי הזה,
ייתכן ותקבלי החלטה שאת משתפת איתה פעולה, ובכך גורמת לה להרים גבה, ואולי בהמשך לירידה במינון הדאגות שלה כלפייך, זאת אפשרות שעובדת בהרבה מקרים אחרים ודומים לשלך,
אין פתרונות קסם, אבל ישנן דרכים רבות לשבש לה את המכ"ם, ולגרום לך לשלווה,
צריך גם לשקול בזהירות פיצוץ מדומה, כעס ללא כעס אמיתי, כדי להבהיר לה חד משמעית שזה לא מתאים לכם,
והכי חשוב - אם בעלך שהוא בן של אמא שלו שהיא ג"כ בת של אמא שלה--- מעבירים בירושה את התכונה היפה הזו דור אחרי דור,,, אז כדאי שתלכי דחוף לגורם מקצועי ולו רק בכדי להציל את הדור העתיד, את ילדייך,,,--- !
בהצלחה