אטימות רגשית

גל יקרה, בואי ננסה להבין למה מופיעה אטימות כזאת אצל בעלך, בעיקר בכל פעם שאת מוצפת ברגשות קשים של כאב ועצב:
בעבר, זה החל סביב הנושא הרגיש של היחסים עם משפחתו. מנקודת המבט שלו - בכל פעם שאת הבעת בפניו את רגשותייך השליליים - זה שם אותו בדילמה קשה מול משפחתו האהובה. הוא הרגיש שאת מצפה ממנו לבחור בעמדה שלך ולצאת כנגדם. בקונפליקט המובן הזה - התוצאה היא "אפס" - לא איתך ולא איתם. הוא לא היה מסוגל לזנוח אותם או לצאת כנגדם, אז מה שנשאר לו היה להיאטם כלפי רגשותייך. כאילו הם לא שם!

אני חושבת שנוצר אצלו הרגל מותנה להיאטם כל פעם שאת מוצפת רגשית, משום שהוא ממש לא יודע במקרה כזה איך לעזור לך. זה תחום שהוא חלש בו וחסר אונים. הוא מסוגל לעזור בבית, הוא איש טכני מצויין, אבל התחום הרגשי מבלבל אותו ומקשה עליו.

אגיד לך עוד משהו. רוב הגברים חונכו בצורה כזאת שאם שוטחים לפניהם בעייה - הם מרגישים צורך חזק לפתור אותה ולצמצם את הבעייה. נחשי מה נשים חונכו לעשות כאשר מישהו מספר להן על בעייה? להקשיב, להשתתף בצערן, לתת עצה מנסיונן, לתת אהדה, תמיכה רגשית. ככה אנחנו בנויות עוד מן התקופה שטיפלנו בבובות שלנו וניחמנו אותן כאשר הן בכו...

אבל רוב הגברים לא יודעים איך לפתור בעיות רגשיות. זה לא התחום שלהם. אצל בעלך זה היה עוד יותר קשה, בגלל מה שכתבתי לך קודם על הדילמה בינך לבין משפחתו.

חישבי גם על כך שהוא שמע ממך כבר כל כך הרבה פעמים בחיים שהוא אטום אלייך, אז מן הסתם כבר כך הוא תופס את עצמו, בתור אטום, וכלל לא מנסה להיות קשוב אלייך. הוא מזהה מרחוק את הסממנים, את שפת הגוף ואת טון הדיבור שלך, ותופס מרחק בטחון, לא?
אולי חשוב לו לשמוע ממך שאלו רגשות שמציפים אותך וזה לא דווקא נגדו או בגללו, שזה פשוט חלק ממך.
האם ההסברים שלי נשמעים לך הגיוניים?

מה שאני מציעה זה או שתקבלי זאת כחלק ממנו - הוא לא מושלם, ותישעני רגשית על מישהו אחר בסביבתך - חברה טובה למשל, או שתנסי להבהיר לו למה את זקוקה כאשר את מוצפת רגשית, שזה יהיה לו ברור ונגיש.

בכל מקרה, לשאלתך האחרונה - אני לא חושבת שזאת סיבה להעיף אותו. ואולי ניתן להגיע לייעוץ בסגנון אחר שיביא בחשבון את מה שתיארתי כאן וירחיב את היריעה, כמובן.