לא מפסיקה להשוות לאחרים...

א יקרה

אני מניחה, שעוד לפני שהחלטתם למסד את הקשר ביניכם ולהינשא, באחד הימים, הבחנת בדרך החיים של בחיר ליבך, ובכל זאת, בחרת להישאר עימו, ואף להינשא לו, בבוא היום, כפי שציינת.

"לחיות את הרגע", זו דרך חיים, המלווה בספונטניות ובסיפוקים מיידיים, וכתוצאה מכך, בחיי הווה מאוד עשירים, דינמיים, מעניינים ומהנים. האם חיים אלה לא היו אחד הגורמים אשר משך אותך אליו, מלכתחילה?

על פי התפיסה האימונית, כל אחד מאיתנו פועל על-פי דפוסי פעולה מסוימים, בדומה למנוע של מכונה.
"לחיות את הרגע", הינו סוג של דפוס פעולה.
ציינת, "שהוא התבגר והצליח לחסוך מאז שאני נכנסתי לתמונה", אך, סביר להניח שדפוס הפעולה שלו לא ישתנה לחלוטין. ושוב, בהקבלה למכונה, גם כאשר מוסיפים למנוע פונקציות, שמנים או מפעיל אחר, המנוע עדיין יפעל באותה דרך.

בן זוגך יוכל, לנסות ולנהוג ביתר אחריות, לספק חלק מצרכיו בהווה, וחלק בשלב מאוחר יותר, אך עדיין, עלייך לקחת בחשבון את האפשרות, שהוא לא יוכל להפוך לאדם מחושב כלכלית, כפי שאת, כנראה, היית רוצה.

עוד ציינת בדברייך, שלסובבים אותך יש נכסים, כמו דירות ורכבים, ולך אין כלום.
האם באמת אין לך כלום?
יש לך אהבה! זה לא ברור ומובן מאליו!
נסי להתמקד ב"יש" ולא ב"אין".
זוגיות הינה יצירה, אשר בני הזוג יוצרים יחד, מתוך רצון לממש את אהבתם לצד מימוש כל אחד מבני הזוג בתוכה. יצירה זו, בנייה זו, דורשת זמן, אמון הדדי ונתינה אמיתית.
זוגיות טובה מתבססת על שותפות, הדדיות, בטחון ומחויבות, תמיכה, קבלה והכלה, וכן, גם על אהבה גדולה.
האם את חושבת שתוכלי להכיל ולקבל את דרך החיים שלו, המתבססת על "לחיות את הרגע"?
לחילופין, בהנחה ובן זוגך יוכל להתנהל ביתר אחריות, האם תוכלי לספק לו את הזמן, האמון והתמיכה לצורך כך?

מוניקה, תודה רבה על תשובתך.
זה שבן זוגי "חי את הרגע", לא מה שמשך אותי אליו מלכתחילה, אבל זה לא משהו ששמתי לב או התייחסתי אליו במיוחד, לאחר שהתוודה בפניי שנמצא במצב כלכלי מאוד לא טוב (מינוס של כמה אלפים...) התחלתי לשים לב וייעצתו לו רבות על איך אפשר לחסוך, וכפי שציינתי בהודעה הקודמת, הוא באמת הצליח לחסוך ולכסות את המינוס, אבל עדיין, הוא לא מגיע עם סכומי כסף שאיתם אפשר להתחיל חיים משותפים.
הוא כן השתנה, לא במאה אחוזים, אבל זה משהו שאני בהחלט יכולה לחיות איתו, הוא מתייעץ איתי לפני כל הוצאה כספית, וכבר הוחלט שאני תהיה זו שתנהל את החשבון בנק המשותף שלנו.
מה שמפריע לי, זה שאני משווה לאחרים, אני מאמינה בלב שלם, שאם לא הייתי משווה, אז לא הייתי לוקחת קשה את זה שאנחנו גרים עם הוריי, ולזה שאין לנו חסכונות רבים, אני יודעת שלכל אחד יש את הנכסים שלו ואת הממון שלו ואת הקצב שלו (כמו שאני מתחתנת בגיל 25 ויש אנשים שמתחתנים בגיל 30 כי לא בשלים לכך קודם לכן), אבל אני לא מצליחה שלא להשוות ולכן הכעס שלי והתסכול שלי נמשך...
איך אפשר לפתור את זה?

בס"ד

הי,

אל תורידי את הגבר שלך למטה..זה עלול להרחיקו ממך.
כל הכבוד לו שהוא מצליח לצאת מהבוץ. הוא מקשיב לך ומתיעץ אתך.

לדעתי, יש דבר שאסור לך לוותר עליו- אל תגורי עם ההורים!
מצאי דירה קטנה ולא יותר מדי שווה להשכיר במחיר נמוך למשך שנה-שנתיים. חסכי תוך כדי ולאט לאט תטפסי מעלה.האינטימיות תצמח ותשמח אותך..

שמחי בו, אתם עומדים להתחתן!!
ותני לו לשמוח בך, האשה הקלילה, הטובה והמבינה שלו, שיודעת שיום אחד יהיה יותר טוב!

ראשית, אני מודה לך על תגובתך.

זוגיות הינה שותפות נפלאה העומדת בפני אתגרים מבית ומחוץ. נראה כי צלחתם אחד מן האתגרים.
הבחור סגר את המינוס, בעזרת תמיכתך והכוונתך, ואתם מחליטים יחד על ההוצאות.
נראה כי הזוגיות שלכם מבוססת על פתיחות, שיתוף, כנות ואמון.
כמו שכתבתי בתשובתי הקודמת, תנסי להתמקד ב"יש" ולא ב"אין".
נכסים חומריים ניתן לצבור עם הזמן לעומת זוגיות, שאם אינה איתנה ומבוססת על ערכים חזקים, כמו אלה הקיימים אצלכם, אין לה סיכוי.

הקנאה היא תכונה טבעית, הקיימת בכל אחד מאיתנו, במינונים שונים.
בשפה האימונית, הצורך שלך להשוות לאחרים, מהווה חסם אסטרטגי, כלומר היא פוגעת באיכות חייך.
את מתוסכלת וכועסת ולא מצליחה ליהנות מהזוגיות היפה שיצרתם ומכך שהבחור הצליח לשנות את דרכיו עבור הזוגיות הזו, שכפי הנראה חשובה לו.
אולי הכוונה מקצועית תוכל לעזור לך להתמקד בחיובי במקום בשלילי, להאיר עבורך בפנס על הדברים החיוביים שיש לך בחייך.
העיקר הוא מה יש לך ולא מה יש לאחרים.