עזרו לי

מאיה יקרה,

נראה כי ערך (צורך) השליטה הינו ערך אישיותי מרכזי אצל בן זוגך. חשוב לו להיות זה שמחליט, פשוט כי הוא מאמין שכך צריך להיות. הוא החליט ש"בחורה צריכה להתנהג בצורה מסוימת" ומצפה שתתנהגי בהתאם, הוא סבור שאת צריכה להתנתק מאנשים מעברך ומחייך "שלא יהיה מגע עם כלום מהעבר".
(האם יש עוד דברים שהוא מחליט לגביהם, כי הוא סבור שכך צריך להיות?)

אם קשרייך מהעבר היו מתמוססים לאיטם, בגלל שהשקעת את כל כולך בזוגיות, וממילא את טיפוס של בן זוג ומשפחה, כפי שהעדת על עצמך, וזה היה משתלב עם הרצון שלו (שתתרחקי מעברך), אני מניחה שהיית מרגישה שזה בסדר מבחינתך, אך העובדה שהוא זה שמשליט את רצונו, ואת "מסתדרת" עם זה, מעוררת תהיות לגבי המשך מהות הקשר, כפי שכתבת "אם זה יבוא על סיפוקו?"

זוגיות הינה שותפות, המאפשרת לך להיות את עצמך, ומספקת תחושת חופש ועצמאות, תמיד, ולא רק "בתנאים מסוימים". שותפות שוויונית והדדית, בה ההחלטות מתקבלות יחד, מתוך הסכמה בין שני בני הזוג, ולא כי אחד מחליט והשני צריך להתיישר כדי לרצות אותו ולהשיג שלום בית.
העשייה למען בן הזוג, מתוך רצון לספק את רצונותיו, לרצותו, עלולה להביא לצבירת כעסים ותסכולים בהמשך. לתחושות אלה אין מקום בזוגיות בריאה.

אני מציעה שתחשבי היטב עד כמה, ואם בכלל, את מוכנה להתרצות וללכת לקראתו, למרות האהבה הגדולה.


בהצלחה!

אולי לפני הכל, כדאי שנברר לאיזה "חלק" בעבר שלך הוא מתייחס. מצד אחד, מה שהיה בעברך היה, ואין סיבה שישפוט אותך על כך. מאידך, כתבת שהעבר שלך הוא גם היום חלק מההווה שלך, וכאן מגיע הצורך לברר, האם העבר שהכנסת להווה, האם אין בו מוטיב שבאמת יכול להפריע ליחסים הזוגיים ביניכם?, האם זהו עבר שאמור להישאר בעבר? .
אני אנסה לבאר את עצמי. אם מדובר בבני זוג לשעבר, שגם היום נשארת עימם בקשר, ויש ביחסים ביניכם מן האיום על הקשר הנוכחי, אזי שאולי בן זוגך מרגיש תחושות לגיטימיות, ואולי יש צורך לעבוד גם על האמון ביניכם, על התקשורת.
בדקי גם את, מדוע יש לך צורך להחזיק בעבר, והאם מדובר ביחסים שאינם מהווים איום על הקשר ביניכם, קרי, יחסים תמימים לחלוטין, או שמא מדובר במשהו אחר לחלוטין.
לשיפוטך....

בהצלחה.

אין לי שום קשר כלשהו עם בחורים מהעבר. זה לא משהו שמעניין אותי או שאני מאמינה בו אני מסורה ונאמנה בכל רמ"ח איבריי. הכוונה לאנשים סביבי (חברות) שמה לעשות, ליוו אותי גם בעבר.וכאן זה כבר משהו שלא ניתן לשלוט בו.

אם עניין הבחורים נשלל, אז נותר רק לבדוק האם יש משהו לדעתך, בקשר שלך עם חברותייך, שיכול לאיים על בן זוגך. האם משהו בתקשורת ביניכם חסר, למרות שהקשר טוב?,. , אם באמת לא תוכלי להצביע על סיבה מצידו לקינאה או תחושה של אי אמון, פשוט תדברי איתו על זה וכמה שיותר פתוח. תשאלי אותו מה מפריע לו בקשר איתן.
אני מאמינה שכאשר תדעי בדיוק מה הבעיה, תוכלו לעבוד עליה ביחד.
מה שבטוח הוא, שהוא רגיש מאויים מסיבה כלשהי וצריך לעבוד על זה.
במידה וכל אלה יישללו, נוכל רק להסיק שבמבנה אישיותו הוא זקוק מסיבה זו או אחרת, לשליטה במצב. (מה שבכל מקרה מוביל אותנו לעובדה שמשהו מאיים עליו מנקודת מבטו הסובייקטיבית, אבל אולי כאן כבר לא יהיה תפקידך ללמדו ולתקנו והוא ייצטרך לעבוד על עצמו בטיפול).
ישנה גם האפשרות לדחוף אותו לצאת איתך ועם חברותייך מספר פעמים, לאפשר לו התקרבות ולהרגיש חלק וכך גם- לא מאויים מהיחסים שלך איתן.
בכל מקרה, חשוב להגיע לשיחה איתו, רגועה, לדבר בטון שקט, ולא לאפשר למתיחות שיוצאת ממנו לעבור אלייך בשיחה. תשתדלי להוביל את השיחה ברוגע, כדי שלא תשובו לאותו מעגל של מריבות חסר תכלית.

מאיה יקרה,

הקשר עם חברותייך ומכרייך דווקא כן ניתן לשליטה. לשליטה שלך בלבד!
את זו שצריכה להחליט ולבחור עם מי את רוצה לשמור על קשר וממי להתנתק. זו בחירה שלך בלבד!
בן זוגך לא רשאי להביא אותך למצב שבו את צריכה לבחור בינם לבינו.

בהיבט האימוני, הטבע האנושי מתקיים בארבעה תחומי חיים.
התחום האישי – זוגי - משפחתי
תחום הלימודים – קריירה – פרנסה
התחום החברתי
פנאי ושונות
כדי להרגיש "באזור החזון", כלומר, כדי להרגיש מאושרים ומסופקים, רוב האנשים צריכים לממש בו-זמנית לפחות שניים מתוכם, שני הראשונים. אך הרבה מאוד אנשים צריכים גם את קרבת חבריהם.
הזוגיות משתייכת לתחום החיים הראשון בחשיבותו, יחד עם זאת, ככל שתהייה מדהימה,
אין הזוגיות צריכה להתקיים על חשבון, או במקום קשרים חברתיים אחרים.

במידה ותצליחי להסביר לבן-זוגך את חשיבות הקשרים הללו עבורך, בצורה רגועה ונינוחה, כפי שהציעה "חושבת", אולי תצליחו להתגבר על המכשול הזה.

קודם כל תודה על התמיכה. הכוונה היא לחברה שהוא סבור שהינה קלת דעת מה שלחלוטין לא נכון. אין כאן מקרה ספציפי, זה פשוט כל מה שקשור לעבר שלי אין לו מקום. אני לא אדם שיוצא, מבלה ומשתולל, כך שאין איזה חברה ש"מדרדרת" או משהו כזה. ניסיתי להפגיש, ליצור מצב של התמודדות והבנה שהשד ממש לא נורא, אך אין עם מי לדבר. מתעקש שאם אני חברה של אנשים מסויימים זה מראה על ערכים שונים שיש לנו. עייפתי מלשכנע. זו הרגשה כללית של ניסיון ליצור דמות שהוא חלם עליה. הרי גם המשפחה שלי היתה בעבר שלי, אז מה לגביה? אם הייתי חושבת שזה מקרה נקודתי לגבי אדם זה או אחר, הייתי עושה את החושבים שלי. אבל אפילו הוא מודה שזה מעב. אנילא יכולה לספר כלום על העבר שלי, טיול בחו"ל, סרט שראיתי, בגלל שזה ישר מפעיל את גלגלי "עם מי זה היה ומה היה שם".אפשר לנהל ככה קשר בלי שום אזכור של עבר? גם אם אני מבחינתי חושבת אחרת על דברים שעשיתי, זו סיבה לשלול את ערכיי? להגיד שאם התנהגתי בצורה מסויימת (ושוב - היה לי חבר!), זה מראה מי אני ואני לעולם לא אשתנה? הגיוני לסיים אהבה גדולה בגלל חוסר קבלה של עבר? (ושוב, אני בחורה שהיתה במערכות יחסים, לא רבות, אבל כן, אני לא בת 18).הוא טוען שניתוק קשר עם אדם יראה את הנכונות שלי ואני מתעקשת ואומרת שזה חציית גבול, שאם אני מאשרת אותו, אז אני אתכופף לחלוטין, כל הזמן.
כואב לי מאד, אני אוהבת אותו וחושבת שיש לנו המון מן המשותף (מטרות, תחומי עניין), אבל הדבר הזה מאפיל על הכל.
שוב תודה,

מאיה יקרה,

העבר שלך תמיד יהיה חלק ממך, חלק ממי שאת.
כבר בפנייתך הראשונה קבלתי תחושה שבן זוגך יצר לעצמו את דמות בת הזוג המושלמת, מבחינתו, והוא מנסה להכניס אותך לתבנית, בדיוק כפי שכתבת.
ככל שאת מוסיפה ומרחיבה אני למדה עד כמה הצורך שלו בשליטה, בקביעת החוקים, חזק.
בשפה האימונית, אהבה המאופיינת ברצון של אחד מבני הזוג להשתלט על חיי האחר, נקראת "אהבה סדיסטית".
אהבה המאופיינת בהדדיות ובשוויון, בנתינה, בקבלה והכלה, והמאפשרת לכל אחד מבני הזוג לשמור על עצמיותו, "אהבה בוגרת", היא זו אשר תחזיק לאורך השנים, ותהווה קרקע פורייה ויציבה לזוגיות בריאה.

לאור תחושותייך, אני שבה ומציעה לך, לשקול שוב את מוכנותך ורצונך להחזיק בקשר הזה.

אני מאד מודה לך, יש לי לפעמים מחשבות אולי זה "שווה" את זה, אולי בכל מקרה חברה כזו או אחרת פחות מעניינות אותי, ואז אני חושבת על המשך החיים ויודעת שכמו שדרישה כזו הגיעה, אני לא יכולה לצפות מה יהיה בהמשך. לכאורה (ודגש על הלכאורה כי לדעתי זה משהו בראש) אחת מבין הסיבות שמרחפת מעל הכל היא התחזקות דתית, שאמורה להכות על חטאי העבר. אני אדם שאוהב מסורת והייתי רוצה בחיים המשפחתיים שלי זיקה לזה, אולם לא כפייה ובטח לא בצורה של איסורים,ואני, במערכת הערכים ה"מעוותת" שלי, סבורה שכבוד הדדי, חוסר גאווה, לא לדבר רעות על אנשים ולא לסכסך, אלו ערכים חשובים מאד ביהדות ובכלל, וזה מה שאני דואגת לשמור ולעשות בכל יום, אבל כנראה שרק מעשים אקטיביים יראו נכונות. היה לי מאד חשוב כל הזמן להראות את נקודת המבט שלי, שירגיש ויבין. כשאני רואה שהוא לא מבין זה מתסכל אותי, וכבר הגעתי למצב שאני תוהה - מה זה משנה אם יבין או לא. אני חושבת שגם ככה החיים לא קלים, אז זוגיות של ריבים לא פוסקים על נקודות עקרוניות שאין ממש מה לעשות איתם, זה לא משהו שיקל עליהם. זה כבר הגיע למצב של שאני חושבת פעמיים אם לצאת לרחוב ביחד, כי מה יהיה אם נראה מישהו. אני יודעת שאולי אני צריכה לעשות הכל בלי סרטים, לצאת , לראות, להביא חברות ולראות מה יהיה. אבל אני מאד קשובה לו ולמצוקותיו, עד שהבנתי שזה ילווה לעולם בחוסר שביעות רצון ממני. יש בכלל דרך לשחרר מזה? היתה לי תקווה עצומה כל התקופה, והיא בבת אחת התפוצצה לי בפנים. חשבתי שנכיר, נחיה והוא יבין מי אני ומה אני. אבל הוא לא רואה את זה, הראש מנצח. מה יש לי לעשות עם זה?

מאיה יקרה,

מדברייך עולה כי כלו כל הקיצים מבחינתך, ואת עומדת לקחת החלטה אמיצה.
אני מתרשמת שאת אישיות חזקה וערכית, ואני סמוכה ובטוחה שתדעי לבחור נכון, את מה שנכון עבורך.


מאחלת לך הצלחה!

נשמע שהוא לא מצליח להעריך באישיות שלך תכונות מסוימות, שככל הנראה באות יותר לידי ביטוי כאשר את פוגשת מישהו פנים אל מול פנים, והוא מנסה להפוך אותך לאיך שהוא היה רוצה שתהיי..
הוא אמור לקבל אותך כפי שאת(למעט תכונות פוגעות כמו אלימות למשל, שאני בטוחה שאין בך), ולשמוח בך. במצב הנתון את מאוד תתקשי לחיות עם שמחת חיים, משום שמישהו קרוב אלייך שופט את מי שאת ללא הפסקה.

ראשית אני מודה מאד על התגובות זה ממש נותן לי כח. לפעמים הכל נראה לי ברור וחד משמעי ולפעמים כאשר הכל טוב, נראה שהנה, זה הסתדר. לא פשוט לעזוב בית שרק נכנסתי אליו, על כל מה שמשתמע מכך ובטח שלא בא לי לחזור לגור עם עצמי. אני יודעת שצריך כוחות ומאמינה שהכל יהיה בסדר, אבל זה קשה. המחשבה על אחרי יחד עם תחושת פספוס שאולי הייתי יכולה לעשות משהו (למרות שלא נראה לי) רודפות אותי. אתמול הזמנתי חברים, על מנת להתמודד עם הכל פנים אל פנים, היה נחמד ומהנה לכולנו, אבל הרגשתי את תעצומות הנפש שנדרשו ממנו על מנת לשדר עסקים כרגיל. לא נראה לי שזה צריך להיות כך לשנינו. אני מרגישה שאף אחד לא רוצה להיות זה שיגיד "לא מתאים". אני יודעת שזה לא משנה אבל אני לא מצליחה לומר - "צדקת, אני לא מי שאתה רוצה שאהיה וזהו". קשה לי לומר את זה, הוא אמר את זה בריבים לאורך הדרך ואני כל כך הייתי חזקה מנגד ועכשיו, לבוא ולומר את זה קשה לי. לא יודעת למה, זה לא אגו או משהו, זה פשוט העובדה שזה בא ממני. כאילו אני וויתרתי. זה הגיוני?

קודם כל, לשאלתך, לדעתי הגיוני מאוד לא לרצות לוותר על אהבה וקשר.
אמרת שהוא בא ואמר לך במהלך ריבים דברים מסוימים. לא כל כך הבנתי מה הוא אמר? שאתם לא מתאימים? שאת לא מתאימה?. תוכלי לצטט כמה משפטים שלו? אולי זה יבאר לך יותר מה את צריכה לעשות.

מה נאמר? הסברים על כמה אישה צריכה להתנהג אחרת, כמה אני לא כזו, גם דיבור מלוכלך לא מעט. לא צריך לתת כבוד למי שלא מכבד עצמו, זו הטענה.
אני מבינה שאין שום טעם לנסות לפשר, למילים יש הרבה כח. והן חלחלו. עם כל האהבה, זה דרך אחת שיכולה לעבוד - התיישרות לפי רצונות. מה שלא - עילה לפרידה. אז כנראה שזה מה שצריך להיות.

המון המון תודה זה ממש עוזר לי.

מאיה יקרה,

דווקא העובדה שזה בא ממך צריכה לחזק אותך. את לא מוותרת לו בוויכוח, האם את מתאימה לתבנית שלו, או לא (זה לא האגו, כפי שכתבת).
את זו שבוחרת לוותר עליו ועל האהבה הסדיסטית שהוא מסוגל להעניק, על ההשפלות המילוליות ואולי אף האלימות (דיבור מלוכלך?), כפי שהבנתי מתגובתך בהמשך, ועל חוסר היכולת שלו לקבל אותך כפי שאת, ולהעריך אותך על מי שאת.

העובדה שאת בוחרת לסגור את הפרק הזה בחייך ולהיות נאמנה לעצמך, לערכייך, לרגשותייך ולמטרותייך מוכיחה שאת מכבדת את עצמך וראויה לכבוד והערכה (שוב, בניגוד לטענותיו של בן זוגך).

נתתן לי המון כח, עשיתי את זה. בלי שזה משנה מי צודק מי "זכה". יש לי תחושה מוזרה, אני מניחה שתבוא נפילת מצב רוח אבל הקלה מלווה אותי. פתאום אני לא מבינה למה החזקתי כל כך הרבה זמן, מה עם כל הזמן שעבר כשידעתי שזה לא יצליח. זו תחושה מאד קיצונית שממש משתלטת עלי. אני מחכה לירידה במצב רוח, לגעגוע, לריק שיהיה בסופי שבוע וכו', אבל איך זה יכול להיות שזו התחושה החזקה שלי? הרי לא היה חבל על הזמן ופתאום אני לא מבינה מה חשבתי. כנראה שמאד אהבתי ורציתי שזה יסתדר. מוזר.
שוב תודה, אני מאמינה שדברים יסתדרו לטובה ואם הזמן הזה היה צריך להיות, אז זה מה שהיה צריך להיות.זה מה שאומרים.

מאיה יקרה,

את פועלת מתוך עוצמה פנימית, אמונה בעצמך ובמה שנכון עבורך. אינך נכנעת לחסמים ופחדים.
יישר כח!
בניגוד אלייך, אני בכלל לא בטוחה שתהייה לך "נפילת מצב רוח" או "ריק". כעת תוכלי, פשוט, להיות מי שאת, וזו תחושה נפלאה.

אני מאחלת לך אהבה, בזוגיות איתנה, עם בן זוג הראוי לאישה כמוך.

טוב אז מסתבר שזה לא ממש פשוט, אחרי שהלכתי נפל לו אסימון מאד רציני, והוא הבין את הטעויות הקריטיות שלו, שהתפיסה לא נכונה והוא עצמו כיבה את הבחורה שהוא התאהב בה. הוא התחנן על נפשו שאתן לו צ'אנס לתקן, שאני אהיה מי שאני, שהוא רוצה לדבר איתי על דברים מהעבר, שאהיה חפשיה ללכת ולהביא איזה חברה שבא לי, שהוא מבין שהוא מפסיד את האישה של חייו וזה הזמן לשנות הכל, שהוא יעשה הכל ואני רק צריכה להסכים לצ'אנס. הייתי מאד חזקה ואמרתי שאני מפחדת ליפול, שאנשים לא משתנים. הוא נשבע זו התפכחות שהוא היה צריך לאבד בשביל להבין את הבעיה והואיעשה מה שצריך לעשות על מנת שאני אהיה מאושרת. הוא יעשה אותי מאושרת ושמחה והוא מתחנן שאתן לו פתח קטן.
לא יודעת מה לעשות. אני עם תקווה מועטה אם בכלל אבל התחושה של החרטה האמיתית והכאב שהוא חש בלעדיי (מה שלא יה עד היום, רק התצלויות רגעיות) היו אמיתיים לחלוטין, אבל האם באמת אפשר לשנות את זה? זה מה שרציתי, להיות אני יחד איתו. הוא מבטיח שזה מה שיהיה. שכל הכפייה וחוסר ההערכה אין להם מקום כי הוא חושב שאני הדבר הכי טוב שיש.

האם זה אמיתי? סתם תסמונת? כרגע אני מתנהלת די באדישות, נמצאת ולא נמצאת, אני כל כך מפחדת להיפגע שוב, לומר שאנשים לא משתנים, אבל אני עצמי השתניתי בשנתיים האחרונות. אולי זה "כאפה" שתסדר את העניינים? אולי אני סתם נאיבית?

מאיה יקרה,

מניסיוני כמאמנת למדתי כי, התנהלותנו מתאפיינת בדפוס פעולה קבוע, אנחנו מתנהלים בדרך מסוימת לאורך כל ימי חיינו, בעוצמות שונות.
אדם יכול למתן התנהגות לא רצויה לו, לבקר (כמעט) תמיד את תגובותיו, לעגל פינות חדות בהתנהלותו הרגילה, לעצור, לנשום ולחשוב לפני שהוא מגיב, אך לא להשתנות לחלוטין.

בן זוגך מתקשה לקבל את החלטתך משתי סיבות, המתקיימות בשני מישורים מקבילים, בו זמנית.
במישור הרגשי, הוא באמת אוהב אותך וקשה לו לדמיין את חייו בלעדייך, ולכן הוא הביע חרטה כנה, בדיוק כפי שחשת.
במישור הערכי (במובן של צורך קיומי), את יצרת מציאות, את לקחת שליטה ונקטת פעולה. בן זוגך מתקשה לקבל זאת, מאחר וכאן הוא אבד את השליטה, לה הוא כל כך נזקק.

לאור זאת, בהנחה ותחליטי לתת לו הזדמנות נוספת, קחי בחשבון כי זה יהיה ריטואל קבוע, אחת לתקופה.
האם זו הזוגיות שאת מאחלת לעצמך?