בעיית שכחה?

בעוד ששני אחיו גרים ליד ההורים! מה-גם שאפשר לעשות משלוח. למה אני צריכה להסחב עם ארגזי שתיה ולהגיע שעתיים לפני? אין בעיה לעזור- אבל קצת פרופורציות!
הוא כמובן לא העיז להגיד לאימו (בעדינות, אני לא מבקשת שיתחצף)- שזה לא פשוט עבורו וגם ממנו זה דורש הרבה מאמץ, (שיסביר את ההיגיון שבדבר) ובעיקר להסביר לה שזה לא קל לנו וכבר הופך לסיוט עבור הילד...
בקיצור, אני לא יודעת מהם המניעים לשכחה או להיסח-הדעת של בעלי. מה שאני יודעת זה שאנחנו רבים הרבה בגלל אימו ובגלל שהוא לא זוכר מה הוא אומר או עושה. פעם אחת הוא כמעט איבד לי את התיק כאשר ביקשתי ממנו שישמור לי עליו לרגע, וכשחזרתי אחרי 5 דקות לא ראיתי את התיק אצלו. שאלתי אותו איפה התיק והוא לא ידע להגיד לי. בהתחלה הוא אפילו אמר שהתיק היה אצלי ואני בכלל לא הבאתי לו אותו... בסוף מצאנו את התיק מונח באיזה-מקום ורק בנס לא גנבו לנו אותו.
הייתי יכולה לחשוב שהוא עושה לי דווקא כי איך יכול להיות שהוא לא זוכר מה הוא עושה או מה הוא אומר? (הרי הוא לא כזה מבוגר. הוא בן 33, גדול ממני ב4 שנים). אבל אני מכירה את בעלי ואני יודעת שהוא דובר אמת. הוא באמת לא זוכר מה הוא אמר!!!
פעם אפילו אמרתי לו שאני חייבת להקליט אותו כדי שישמע את עצמו ויווכח לדעת שאני לא ממציאה, וזה המצב.
רק רציתי לשתף. הציק לי מאוד ורציתי לשתף. אני לא יודעת איך אני אשרוד את התקופה הקרובה (שאולי תיהיה ארוכה- תלוי בבני), אבל מבחינה כלכלית לא נוכל להרשות לעצמנו גם ללכת לטיפול זוגי וגם לטפל בבני (חלק מהטיפולים הם פרטיים, לאחר שחווינו כשלון ואכזבה מכמה גורמים...) כמו-כן, אני חושבת שיהיה מסובך עבורנו לנסות לפתור כמה מוקדים בו-זמנית. אני חוששת שנצא קרחים מכאן ומכאן... לכן- בעדיפות ראשונה ומעל הכל- בריאות ואושרו של בני. ברגע שלו יהיה טוב- נוכל להתמקד בעצמנו, בזוגיות שלנו שמזמן כבתה...
עד אז- אחזיק מעמד ואשרוד, כפי שעשיתי עד כה...

אני מבין מדברייך שהחלטתם לטפל בעדיפות ראשונה בבנכם היקר שדורש ממכם המון אנרגיות ותשומת לב, ולשים כרגע בצד את שיפור מערכת היחסים האישית בניכם.
ברשותך מאחר ורק רצית לשתף, אני מרשה לעצמי לשאול אותך ולהאיר את עינייך בכמה דברים,
האם זו גם החלטה של בעלך ? ניהלתם שיחה בנושא והחלטתם בייחד ?
גם אם התשובה היא כן, ראיתי לנכון להעיר לכם,
קודם כל אתם נשמעים אנשים אכותיים וערכיים, ואין אדם אחד בעולם שלא יגיד לכם וואו איזה אצילים אתם, ובאמת אתם ראויים לכל הברכות שבעולם, אבל,,,
ילד כזה בוודאי צריך גם אבא ואמא בריאים בנפשם, ומתפקדים כיחידה אחת בכל המובנים, הרי לא יעלה על הדעת שהוא ישתקם על חשבונכם,
ייתרה מזו, רק כשאת ובעלך תהיו מחוברים בגוף ונפש ותתמודדו עם הבעיות שלכם בתבונה ובהבנה, ותקפידו להעריך ולכבד זה את זו,,, אזי תוכלו גם לנצח במישור השני במתן עזרה ותמיכה לבנכם הקט !
כשיש אהבה חזקה בין ההורים, כל הבית מוקרן ממנו, ואפשר להתגבר על מכשולים רבים, אצלכם זה בא בדמות ילד שצריך מזון מיוחד, אצל כל אחד והחבילה שלו,
לכן, שבי עוד היום עם בעלך, ותעשו סידור בלוח היומי והשבועי שלכם, ותנהלו את זמנכם באופן כזה, שהחיים הפרטיים שלכם לא יתנגשו עם הטיפול בילד,
תחליטו בייחד ! ותפנו זמן לכר דבר ועניין,
בהצלחה

הי דפנה,

את מתארת, אכן, מצב מאוד מורכב ולא פשוט. הן ברמת ההורות והן ברמת הזוגיות. אני חושבת שזה לא יהיה ראוי לנתח כאן את כל המקרה והתתי מקרה שהבאת, אבל אגע בדברים העיקריים:

בני אכן צודק- כדאי כן להשקיע בזוגיות חלק ניכר מהאנרגיה שלכם. הילד גם הוא רוצה שיהיו לו אמא ואבא שלמים ונינוחים יותר, ואם הוא חווה עצמו כגורם סטרס- עבורכם- מה עשינו בזה? הרי תארת את המצב עם הילד כמאוד מלחיץ.

משהו נוסף שאני רוצה להעלות- נסו לחזור אחורה אל התקופה בה השתוקקתם לילד הזה, איך חוויתם את ההריון, לבטח בהרבה ציפיה ומשאלות- איך הוא יראה, יתנהג, יהיה, יתפתח וכו'. כשהילד נולד ועד שגילו את הבעיה לבטח חוויתם מצב שונה ממה שציפיתם. פתאום צריך להערך למשהו שלא ידוע, פתאום האחריות כבדה, וכשהזוגיות לא חזקה דיה, יש סיכוי שהיא תלך ותיסדק- בגלל אותו משבר לא פשוט. אני מאמינה שאם הזוגיות לא מכילה את המשבר, הוא ילך ויתעצם. מתוך אתגר זה יהפוך לקושי, למעמסה כבדה.

הייתי כן מנצלת ומכה בברזל בעודו חם- בגלל שבעלך הסכים להתייעץ- כן לגשת לטיפול, ויש טיפולים דרך הקופה (בקליניקות) שהם זולים יותר ולא פחות טובים. יש אפשרת אחרת- לקרוא, להעשיר את הידע, ללכת להרצאות ולנסות להיות אוטו-דידקטיים וללמוד קצת לבד.

דבר אחרון- לגבי בעלך. אני הייתי בודקת את הנושא של השכחה בשני מוקדים. האחד רפואי- לבדוק האם אכן יש בעיית זיכרון. יש שלל פתרונות היום וכדאי לבדוק. המוקד השני שנשמע לי נכון יותר להתעמק בו- מצב של דיסוציאציה של בעלך, זהו מצב פסיכולוגי שיכול להיגרם מהצטברות רבה של סטרס- בה למעשה יש נתק מסוים, פסיוכולוגי, בין מחשבה לרגש. ויתכן שהדבר יכול להתבטא כלפי חוץ כפי שתארת עם התיק, או לא לגמרי "להיות שם" ולא באמת לשמוע מה אמרת או אפילו מה הוא אמר. כאילו הוא פיזית בסיטואציה אבל רגשית לא. נקביל את זה לאירוע טראומתי שאדם עובר- הרבה פעמים הוא יזכור לפרטי פרטים אבל ההבעה שלו תישאר שטוחה וקפואה, או הפוך- הוא יכול להיות נסער ומוצף אך יזכור חתיכות בודדות מהאירוע הטראומתי. זה נשמע סביר כאן, שההצטברות הזאת של מתח וסטרס- מביאה אותו גם למצבים כאלו של ניתוק רגשי. זאת השערה לגמרי- לא אבחנה כמובן.

אלו הדברים העיקריים שעלו לי. אני רוצה להודות לך על השיתוף הכנה שלך ומתנצלת שאין לי אפשרות להמשיך ולנתח כאן, אני חושבת שלניתוח מעמיק יותר יש מקום, כנראה בתמיכה מקצועית שתיתן גם משענת רגשית חזקה, הכלה והקשבה כפי שצריך. ואם תרצי להמשיך לשתף.. כמובן אנחנו פה.