משחק ברגשות

שלום.

קודם כל התפעלתי מהמודעות העצמית הגבוהה שלך.. בגילך זה נדיר וגם בכלל זה נדיר. ישר כוח.

לגבי מה שתארת- אולי לא סתם קראת לעצמך "לא זוגית". נשמע לי שיש בך חלק שעדיין בודק, משחק, מגשש, מה בכלל מתאים ואם מתאים. מי אני בתוך הזוגיות, האם אני דמות שאני יוצרת תוך כדי, האם אני נקשרת מיד, האם אני מרגישה, רוצה, וכו'.

הגיל שלך ובנוסף מה שתארת יכול לרמז על מצב כזה- בו את עדיין לא לגמרי ממוקדת במה שאת רוצה או צריכה בקשר, ויש בך עדיין את האמביוולנציה-הדו ערכיות- מצד אחד רוצה בקשר, מצד שני שוברת אותו. ויש תנודתיות בין הקצוות האלה.

אידיאליזציה לבן הזוג והעצמה שלו- היא דבר טבעי ונכון בהתאהבות. ברוב המקרים זה גם מה שמתחיל את כל סיפור האהבה. לא הייתי חוששת מזה. אני חושבת שברגע שתנסי לברר מול עצמך מה את רוצה בקשר, מה את צריכה בקשר, יהיה הרבה יותר קל גם להחזיק אחד כזה לאורך זמן. אבל- אם לא תנסי ותצאי ותתבונני בקשרים האלו הלא יציבים (תתבונני , הכוונה גם לבצע עיבוד מסוים כפי שאת עושה נהדר עד כה) - לא תדעי מי את באמת בתוך קשר ואיזו דמות את משחקת שם על במת הזוגיות.

כך שאני חושבת שלאפשר זמן להתלבטות הזאת זאת הדרך, לשחרר את החשש הזה ולתת למעגל הזה להסתובב, כי יש בו משהו שמלמד אותך עלייך וזה לא פחות חשוב להכיר את עצמנו מאשר את בן הזוג. חקירה אישית של מי אני- לפני שבכלל שופטים מי מולנו. וזה צעד חשוב עבורך לדעתי. את בהחלט מודעת ויכולה לעשות עבודה פנימית משמעותית עם עצמך. נצלי את המשאב הזה.