פרשת דרכים החשובה בחיי

הי נועה,

אני מבינה את הלחץ שלך. ובכל זאת החלטת להתארס עם האדם הזה, ואני משוכנעת שהסכמת לחתונה מתוך מקום אוהב. אתם שנתיים יחד ואת המשהו הזה שהוא נוהג לעשות- את לא פעם ראשונה חווה.

נותרה כאן שאלה- האם את מוכנה לאפשר לו את המרחב הזה לעשות מה שהוא עושה, ולהמשיך לברר מה זה עושה לך בפנים- עד כמה יש במעשה הזה איום עלייך, על הביטחון או הדימוי שלך, או איום על הזוגיות? עד כמה החתונה או האושר שלך תלויים בהאם הוא ישתנה?

אני חושבת שכדאי לא לגרום לו להשתנות תוך לחץ. המקסימום שאת יכולה לעשות זה לשלוט עלייך ועל תפיסתך את העולם שלו- האם את מוכנה למרות הכל לחיות ולנסות להשלים עם החלקים הפחות פוטוגניים שלו, או האם את יודעת שעם זה לא תצליחי להתמודד, ואז שווה לחשוב האם ההחלטה להתמסד היא נכונה.

זכרי שעל כל דבר אפשר לעבוד, גם ובמיוחד אחרי מיסוד. את תמיד תוכלי לבואף לשתף, ולהסביר מנקודת מבטך מה את חשה ומה את מרגישה. אבל לשנות אותו- זה רחוק כרגע גם לאור החתונה שברקע שמביאה את הלחץ שלה. אם הוא עושה עבורך ובשבילך סביר להניח שזה לא מגיע ממקום שלם במאה אחוז ואולי ינסה לגמד או לא להראות לך שזה עוד חי ובועט איפשהו. אבל אם תתני זמן, ותעלי את תחושותייך (מבלי האשמות) מדי פעם ותוכלו לגבש דו שיח יחד, אולי משהו ישתנה בהמשך והוא יותר יבוא לקראתך. אבל זה ידרוש זמן וסבלנות. האם יש לך אותם? זה רק את יודעת..

אני משוכנעת שתעשי את הנכון ותבחני את הדברים תוך הסתכלות על עיקר מול תפל, זה הסיפור בקבלת החלטות בסופו של דבר.. מה שוקל יותר.. מה מכריע את הכף..?

קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה,ברור לי שמה שהוא עושה לא משפיע על חיינו ביום יום הוא בן אדם טוב ובן זוג לתפארת וזו הסיבה שקשה לי עם זה ,הבעייה היא אצלי אני באתי ממקום שלאור מה שקרה במשפחתי ובכלל בעבר שלי והייתי כ"כ נוכחת בסיטואציות מסויימות שהבטחתי שלי זה לא יקרה ,אולי אני זו שמאכזבת את עצמי עם הבחירות שלי ומנסה להילחם ולשנות מה שאי אפשר מה גם שאין לי זכות לשנות אותו ובאיזה מקום איני רוצה הפחד הגדול שלי זה שזה לא הידרדר ואז לא תהיה דרך חזרה ואמצא את עצמי אמא לילדים במקום מאוד נמוך...למרות שהיו לנו הרבה שיחות על זה והוא אמר שאין סיכוי,הוא חיי הרבה שנים בחו"ל ושם האופציות היו פתוחות בפניו ואינו ניצל את זה
זה כנרה כמו שאמרת משהו שאני צריכה לעבוד עם עצמי...תודה רבה בכול אופן נתת לי כיוו.

הי נועה,

אני מודה לך שהמשכת לשתף, ורק רוצה להוסיף עוד משהו קטן- בגלל שאנחנו שולטים בתגובות שלנו ויותר מזה- בפרשנויות שאנחנו נותנים לדברים, בעוצמות שאנחנו נותנים לדברים, דווקא בגלל זה רמת השליטה שלנו עולה. שם אפשר לנהל את העוצמה, לווסת. כשמדובר בהתנהגות אחרת, של אדם אחר מולנו, השליטה היא מאיתנו והלאה. הדבר היחיד שאפשר לעשות, וגם זה לא בכוחניות- זה לדבר ולשתף, מתוך המקום של המצוקה והתחושה הסובייקטיבית, לא מתוך מקום של עובדות. כי כשיש שני אנשים עם רגשות וסובייקט- העובדות משתנות מגרסה לגרסה.

מעבר לזכך, אם את הולכת ומזהה אלמנט בו את יכולה לעבד את החששות, הסיטואציות, העבר בו את גדלת ומה את מביאה פנימה לתוך הנישואין שלך הקרבים- עשי זאת. בהקדם. ולמה? כי אותו אלמנט ימשיך ללוות אותך כמו עננה גם בהמשך ויפגוש אותך בעוד צמתים. אם אפשר למנוע את המפגש, או לפחות לעשות אותו לידידותי יותר- הרי שעשינו הרבה, עבורנו קודם כל, ועבור הזוגיות.

נשמע לי שבן זוגך מתאים לך, שאוהב אותך ואת מאמינה בו ובזוגיות שרקמתם. נסי לחשוב האם יותר מאוחר, אחרי החתונה, תוכלי להתפנות רגשית ולנסות לעבד את מה שאת חווה וחווית בעבר, שפתאום נפגשים זה בזה. יעוץ מקצועי יכול לכוון אותך ולתת סימני דרך לפתרון, או לפחות לעזור לך להגיע למצב בו תהיי שלמה עם מה שהיה אז.. ומה שיש היום.

הרבה הצלחה ומזל טוב.