חברים משותפים

שלום לכן,
אני בת 30 נשואה שנתיים לבן זוג מדהים שאני אוהבת נורא. היחסים בינינו ממש טובים, יש עליות ומורדות כמו כל זוג נורמלי, לא משהו רציני בכלל..
אנחנו עכשיו באמצע טיפולי פוריות (אחרי טיפול ראשון שלא הצליח), אין ספק שזה משפיע על הזוגיות שלנו . אך למרות שיש לפעמים ויכוחים בגלל כל הסטרס שנובע מהמצב, אני
חושבת שזה אפילו חיבר בינינו יותר והאהבה אפילו חזקה יותר.

אנחנו אוהבים ללכת ביחד לסרטים, מסעדות ולטיולים שונים. כשאנחנו בבילויים האלה שאנחנו אוהבים (והם רבים) אנחנו בדר"כ רק שנינו.. לא יוצאים עם עוד חברים.

לבעלי יש איזה 3 חברים טובים שהם ביניהם נפגשים פעם ב.. , לפני שכהכרנו הוא לא היה בליין גדול ולא אחד שמוקף בחב'רה. גם עכשיו נדיר מאוד שהוא יוצא לבלות ערב עם החברים.
לי יש,יחסית, הרבה חברות טובות עוד מתקופת התיכון. אך החיים זרמו כך שכולנו שמרנו על קשר מאוד טוב, אנחנו נפגשות הרבה אך ללא הגברים, עושות לנו ערב בנות פעם בשבוע/שבועיים. לא יודעת איך התגלגנו ככה אך זהו המצב..

בזמן האחרון התחיל מעט להציק לי שלי ולבעלי אין חברים או זוגות חברים משותפים בכדי לצאת לבלות ביחד. אני כ"כ אוהבת אותו וממש נהנת איתו כשאנחנו יחד, אבל התחלתי קצת לפחד שאולי במצב כזה נתחיל לשעמם אחד את השני??
אנחנו כן מדברים על זה שאין לנו "חבר'ה" וצוחקים על המצב.. פעם בכמה זמן כן יש יציאה משותפת עם זוג אחד פה ואחר שם אבל זה נדיר ולא חברים טובים וקבועים.
האם העובדה שאנחנו כל הזמן רק אני והוא יכולה להשפיע לרעה על היחסים בינינו?? בזמן האחרון בא לנו לצאת, אך אני מרגישה שזה כבר נהיה טיפה משעמם..אני לא בטוחה..
אולי כל המתח סביב הטיפולים הכניס אותי ללחץ מהנושא הזה?!? אני לא יודעת אם זה מצב נורמלי...
תודה..