חתונה או פרידה

לעדי,
תודה על התשובה המפורטת.
ניראה לי שהשאיפה ואדם מרגיש שלום כאשר יש הלימה בין הרגש והשכל.
כאשר הוא מחובר להרגשה הפנימית וגם הסיבות השכליות מסתדרות לו.
ניראה לי שלרוה האנשים זה לא קורה ותמיד משהוא לא מסתדר וצריך לוותר על משהוא.
זאת מלחמה תמידית אני מרגישה בין הרגש לשכל , לא?
לפי ההסבר שלך האמירה "זאת האחת" זאת אמירה סוביקטיבית שבעצם תלויה בבן אדם וכמה הוא מודע לעצמו? אם הבנתי נכון??
הכוונה שלי היא כאשר אדם מודע לעצמו ומרגיש וחושב גם שהיא הטובה לו ביותר ואוהב אותה הוא יחשוב שזאת האחת ואילו יהיו אחרים שלא לגמרי מודעים ויגידו יכולתי להסתדר עם אחרות?
אני קצת מבולבלת פשוט אני מנסה להבין במה זה תלוי? אם בעבודה הפנימית של אדם עם עצמו או שזה אוביקטיבי?

כתבת שכאשר אדם שלם עם עצמו ויודע מיהו כך יהיה לו קל יותר למצוא את חציו השני. אבל זה לא מסתדר לי ככ עם המציאות שאני רואה.

שירה

מסכימה איתך לגבי הלימה בין רציונל לרגש, אם כי לא כולנו יכולים להגיע לכך באופן מודע. יש הרבה פעמים בהם הרגש ינהל אותנו על אף דברים שחסרים לנו מהותית, רציונלית, אצל בן הזוג- ובכל זאת נינשא לו. מאוד קשה לקבל החלטה כאשר מאוד טוב לך רגשית עם בן הזוג, אבל אתה יודע לטווח המאוד ארוך, שיבוא יום וההתאמה הנוכחית אולי לא תספיק לשמר את הרגש..

לאנשים שלא מסתדרת עבורם ההתאמה בין רגש לשכל כנראה זה סוג של מאבק, כמו שאת אומרת, ואז שווה לנסות להתייעץ ולשתף גורמים שאפשר לסמוך על דעתם- אם זה חבר טוב, אחות קרובה או איש מקצוע שיכול לפזר מעט את הערפל. בכלל אני ממליצה לבחון האם יש כאן דפוס של מאבק בין רגשל שכל- בקשרים שונים, ז"א- אם הדפוס הזה חוזר על עצמו בקשרים רומנטיים שונים עם פרטנרים שונים- שווה להתייעץ מקצועית. כי משהו עומד מאחורי זה.

"זאת האחת" היא בהחלט אמירה סובייקטיבית. היא סובייקטיבית כי לאדם אחר "האחת" לא תתאים, ואדם אחר לא יכול להשתכנע שזאת האחת כמו האדם שחווה את הרגש, זה שמעורב רגשית. ההחלטה אם זאת האחת היא החלטה מאוד אישית ולא יכולה להימדד, לדעתי, ע"י גורם אחר פרט לשניים המעורבים בקשר. לגבי מודעות עצמית- לא, זה לא תלוי בה בכלל, התכוונתי שאם היא קיימת- היא מאוד יכולה לעזור לנו לנווט את עצמנו למה שמתאים לנו. כי אם את מכירה את עצמך- על החולשות ועל החוזקים שלך- את תוכלי לדעת ולהרגיש מי מתאים לך יותר. זה יכול לשדרג.

גם אדם שלא מספיק מודע לעצמו יכול להגיד "זאת האחת", אין קשר לרמת המודעות העצמית. אבל- במצבים של משבר, דילמות, התלבטויות וקונפליקטים לפני או אחרי חתונה- כשאדם מחובר לעצמו, ומבין את החלקים שלו, איפה הוא תרם לדילמה, איפה החלק שלו במשבר- הדברים יותר קרובים לפיתרון. תמיד יש שנים שמרכיבים תמונה כוללת. תמיד הבחירה לפעול X או Y היא בגדר בחירה- ועל כן לשני בני הזוג יש חלק במצב שנוצר.

אז ההחלטה או היכולת להחליט היא תלויה בכמה מרכיבים- גם אישיותיים, גם בהתאמה, גם ברגשות. כמובן זה מכלול. ברגע שיש חיבור פנימי למי אני, מה אני צריך, איפה קשה לי, למה קשה לי דווקא פה- יש הקלה מסוימת והדרך למצוא את מה שחסר לי, את בן הזוג הטוב לי- קצרה יותר.

"כתבת שכאשר אדם שלם עם עצמו ויודע מיהו כך יהיה לו קל יותר למצוא את חציו השני. אבל זה לא מסתדר לי ככ עם המציאות שאני רואה." - הסבירי לי מה את רואה, ואיך את חווה את המציאות שלך ואולי אוכל לעזור יותר, כי לדעתי המשפט הזה חשוב..

השאלה שלי לגבי המשפט שכתבתי - האם אדם שלא שלם עם עצמו לא מקבל חלקים מסוימים בעצמו יכול עדיין למצוא בת זוג להיות בתוך קשר ולהנות מזה.
אני פוגשת אנשים שלא שלמים עם עצמם והם בתוך קשר- ניראה לי שרוב האנשים כאלה לא?
וגם אני פוגשת לדו'ג אנשים מאוד ילדותיים שלא ניראה לי שהם בכלל ברמת מודעות בשביל להבין עם הם שלמים עם עצמם או לא והם נשואים ומאושרים , אז אוי זה אומר בעצם שהם כן שלמים?
מפריע לי שאני יודעת על עצמי שאני לא שלמה ולא מקבלת דברים ושזה דופק לי את העניין של המערכות יחסים כי מתי זה אמור להסתדר ואיך?
אני הולכת לטיפול אבל זה לא קסם שלחוצים על כפתור והופ עכשיו אני אוהב את עצמי.
וגם זה ניראה לי טפשי שאני מודעת לזה ואני שואלת את עצמי אולי אני סתם מכניסה לעצמי תירוץ לראש למה זה לא עובד? אני מפילה על עצמי הרבה מכך
אולי פשוט עדיין לא פגשתי תבן אדם הנכון?
זה מעיק עלי.
זה אחרי שסיימתי קשר של חצי שנה ועדיין אין לי תשובות או תובנות. אני יכולה לחשוב שגם זה קשור אלי וגם אליו.

הי שוב,

אנשים שלא שלמים עם עצמם שונים מאשר אנשים שלא שלמים עם עצמם- ומתקשים לנהל זוגיות עקב כך. בהחלט- יש אנשים שלא אוהבים בעצמם או לא מקבלים בעצמם חלקים מסוימים, ועדיין ינהלו זוגיות. ולכן שוב אני מחדדת מה שכתבתי- שלמות עצמית משדרגת את היכולת שלנו לנהל מערכת יחסים, גם זוגית, עם הסביבה.

אנשים ילדותיים או קנאיים או כל תכונה אחרת קיצונית- לאו דווקא יודעים או מודעים שהם כאלה- נכון, ולא בטוח שזה בכלל מפריע להם. בדיוק מאותה סיבה הם לא יטפלו בזה, ונראה שטוב להם לא להיות מודעים לזה.

אנשים אחרים, מודעים יותר, אשר אינם שלמים עם עצמם- קורה אחד משני מצבים- או שעושים תהליך פנימי- איך אני שלם ומקבל את עצמי על אף חוסר המושלמות, או שמנסים לשנות את החלק הפחות "רצוי" בנו. ההבדל במה שכתבת עלייך שאת אינך מקבלת את עצמך לגמרי, ואז החלק הזה מגיע יחד איתך למערכות יחסים. סביר שאת משדרת את זה הלאה גם מול הפרטנר וזה יכול להוסיף ולהעיב על הצלחת הקשר.

נקודה חשובה- זה שאנשים נראים לך מאושרים ולא מודעים- לא ממש בטוח. דברים שרואים משם.. לא רואים מכאן. מעבר לזה, אדם לא מחובר או לא מעובד, או לא מודע לחלקים בעייתיים אצלו- מתקשה מאוד לפתור קונפליקטים עם הסביבה. כי אינו מבחין איפה החלק שלו בכל הקונפליקט או המשבר. וזאת בגלל ש..שוב, לא מודע לעצמו או להתנהגות שלו. ועל כן זה מעגל קסמים. כשאדם מודע לעצמו ויכול להבין שיש בו חלק מסוים שהביא אותו להתנהג ככה מול אשתו, הוא לפחות יודע שיש לו גם חלק בפיתרון.

אסכם זאת במשוואה: אני מודעת לעצמי וחלקים הפחות טובים שבי--> אני מבינה שגם לי יש אחריות על משברים שהגיעו לחיי---> אני מבינה שיש לי שליטה גם על פתרונות--> אני יודעת להתנהל טוב יותר מול בן זוג, חברה וכו', כי הפעם אני מנהלת את המשבר מתוך מודעות עצמית גבוהה.

היי שוב

מה הדרך הטובה להעביר את הכאב???

הי עומר,

אני חושבת שהזמן שמקהה- הוא התרופה הכי יעילה, אמנם גם לא מאוד מהירה. דבר נוסף שאני רואה שאתה כבר מיישם- זה בהחלט המקום הזה של ההזדהות עם האחר, כפי שהגבת כאן למספר פונים, המקום שיכול לתת עצה טובה, כתף, משענת, תמיכה, וזאת למעשה פעולה מתוך "הייתי שם", אין חכם כבעל ניסיון. אני חושבת שזה סוג של תרפיה. לדעת לתמוך באחר מתוך המקום הדומה שהייתי בו. במעשה זה אתה מרוויח שני דברים:
1. את העצה והמעשה הטוב מול הזולת.
2. עיבוד נוסף של מה שחווית, ובכך גם השלמה ועבודה פנימית טובה של האירוע הקשה שעברת. בעצם, מבלי ממש להיות מודע באופן מלא- כשאנחנו במקום הזה של "לדבר מתוך הניסיון שלנו", אנחנו בעצם נוגעים במקום הכואב, מעבדים משהו תוך כדי (חובשים את הפצע), וכך פעם אחרי פעם, חבישה, הגלדה.. עד שנשאר סימן קטן, זיכרון קטן.. שעם הזמן פחות כואב, אולי נשאר רגיש, אבל פחות כואב. וזאת בעצם הסיבה שתמיד אומרים שחשוב לשתף ולפרוק- עצם השיתוף- מרפא.

אני מקוה שעזרתי. מאוד מעריכה אותך על השיתוף כאן בפורום ועל היכולת שלך להיות כאן בשביל האחר(ים) שמשתפים. מתשובותיך כאן ניכר שאתה מודע, עושה תהליך עם עצמך ויותר מזה- ברור לי שעשית את הצעד הנכון.

זוגיות זה לא רק "רשימת מכולת" של כל התכונות שאתה אוהב בה ומה חסר.., מה לגבי רגש? לא ציינת אפילו פעם אחת שאתה אוהב אותה. אתה אוהב אותה?. זאת השאלה הראשונה לבירור, כדי להבין מה קורה לך. ושאלה נוספת- מה מפריע לך בקשר איתה? מה התכונות שחסרות שלך?.

שלום עומר,

תודה על הארתך ותשומת הלב שהתשובה שלי שורשרה בטעות לשרשור שלך ולא לחסויה. תיקנתי. אם מוחקים את ההודעה השוגה יתכן וכל השרשור נמחק ולכן אני כותבת משהו במקום. :) שוב תודה ואכן, אתמול כשכתבתי לחסויה, תהיתי לאן זה השתרבב....

תודה רבה על התגובה עזרת לי מאוד.
אבל מה עכשיו, אני עברתי להורים, היא עוזבת את הדירה המשותפת וחוזרת להורים, אנחנו בתהליך של פירוק החבילה, אני מבין אותה היא עושה הכל כדי להתנתק ממני, ולי קשה עם העובדה שהיא עוזבת, אני מפחד להפסיד אותה לתמיד...למרות שאני לא מוכן לחתונה כרגע אני מאוד אוהב אותה ואין שעה שאני לא חושב עליה.
בתקופת האולטימטום הסברתי לה את הדברים שמפריעים לי היא מצידה אמרה שהיא תתאמץ ותנסה להגיע לאמצע אבל לא לנקודה שהייתי רוצה, ויכול להיות מצב שלא האמנתי שיהיה איזשהוא שינוי מהותי לאחר שנתחתן כי הנחתי שזו היא לטוב ולרע.ורציתי איזו תקופה קצרה להרגיש שדברים באמת משתנים אבל היא לא הסכימה.
בנוסף היו דברים אחרים כמו משפחות שלי ושלה דברים שהפריעו לי במהלך הקשר אבל מן הסתם זה דברים שלא ניתנים לשינוי והיה עליי לקבלם ורק לאחר הפרידה החלטתי לנטל את הפקטור הזה ולהתרכז רק בנו, וזה גרם לי מן הסתם יותר לרצות לחזור אליה.
השאלה כמה זמן אני צריך את הלבד....יכול להיות עד שאני יתעורר אהיה מאוחר מדי,
מה אני אמור לעשות, אנחנו לא מדברים, אני לא יכול לבוא אליה בתנאים עכשיו ואם בכלל.
מודה לך על עזרתך

הי עומר,

אני מבינה את הבלבול שלך, מצד אחד אתה מאוד אוהב אותה ולא רוצה להרגיש שפיספסת, מצד שני יש דברים מהותיים שחשוב לך לעשות איתם שינוי וממנה ההסכמה היא מאוד חלקית. כרגע היא מתנהגת באופן כזה, גורף, בכל הקשור לפרידה. אני מניחה שלאולטימטום שהציבה יש משמעות בהתנהגות זאת- היא לא ממש יכולה לא לעמוד מאחורי המילה שלה. אולי אפילו מנסה לבדוק כמה זה מזיז לך, כמה זה מפריע לך.

אני לא רואה סיבה להתחתן מתוך החשש, לא מתוך החוסר בביטחון הקשר, אלא יש לעשות צעד כזה מתוך הרצון המלא והשלם. אתה לא מוכן לחתונה כרגע. אם היה אפשרי היית רוצה להשאיר את המצב כמו שהוא- להיות בני זוג ולעבוד על הקשר.

האם כשאתה מנטרל את הפקטור החיצוני (בני משפחה) וכשאתה מתמקד רק בה- יש בך יותר מוכנות להתמסד, או שגם זה לא מספיק עדיין ויש תכונות אצלה שמאוד מפריעות לך, ותמיד יפריעו לך?

יש את האפשרות לבקש ממנה להמתין עוד תקופה של נניח שבועיים, בה תהיה לבד ותחליט סופית לאן זה הולך. כרגע זה קצת מרוץ נגד הזמן, היא עוזבת, אתה צופה מהצד, מבולבל מאוד.. אולי שווה לעשות שיחה בה תמסור לה כמה אתה אוהב אותה וכמה הקשר חשוב לך, ויש בך את הרצון להיות איתה, וכל מה שאמרת כאן על הקשר- ולבקש בכל זאת עוד מעט זמן למחשבה, והפעם ההחלטה תהיה סופית.

אני שוב מדגישה שאין שום טעם בלתת לה תשובה עכשיו, אין בזה קבלת החלטה שלמה, יש בזה המון בלבול ולחץ. והיא מבחינתה מוכנה או היתה מוכנה להשתנות חלקית, היו דברים שלא הסכימה להם- ז"א יש פער מסוים ביניכם. אי אפשר לגשת לחתונה כאשר אתה יודע שאתה לא מוכן. כרגע. משהו צריך לקרות באמצע.

אולי בשיחה גם כדאי להסביר שאתה רוצה את הקשר, רואה אתכם יחד, עשית עבודה עם עצמך, ניטרלת גורמים שלא יכולים להשתנות והתמקדת בקשר, ויש להזמין אותה לעשות יחד את השינוי. לך יש צרכים ספציפיים בקשר שלא ממומשים עדיין, צרכים שחשובים לך. אם תוכל להרחיב מהם- אנסה לעזור ולבחון יחד איתך האם הם ברי שינוי לטווח הארוך. מה דעתך?

תודה רבה על עזרתך, זה מקל על המחשבות

לשאלתך, כשאני מנטרל את הסביבה החיצונית זה רק אני והיא כן יש לי יותר רצון להתמסד אבל עדיין לא מספיק כדי ללכת עד הסוף.
הצרכים שחשובים לי ועדיין אני רואה בהם חסר
1. יותר כנות ופתיחות, לי יש הרגשה שאני פתוח איתה יותר בהרבה נושאים, היא גם יודעת לשאול את השאלות הנכונות, אבל מצידה אם אני אשאל בנושאים מסוימים אני לא יקבל תגובה מעמיקה, כאילו היא חוששת לשתף אותי.
2.זרימה- לפעמים אני מרגיש שהיא קשה איתי על שטויות, עושה לי חיים קשים, לא זורמת איתי, למרות שהיא עשתה קצת שינוי בעצמה והיא יותר זורמת מבעבר..
לפעמים היא גם מתעצבנת משטויות, אבל זה הרבה נשים כך.
3.שקולה- היא פחות שקולה ממני, ולפעמים קורה מצב שהיא פולטת דברים ונוצר מצב שאני נפגע מהם, לפעמים זה ליד בני משפחתה, אני מצדדי אם יש משהו שלא נראה לי אני לא יצעק עליה ואומר לה משהו לא יפה בנוכחות אנשים, אלא ידבר איתה על זה בבית.
ואז נוצר לי מצד שאני מרגיש שהיא לא מכבדת אותי כמו שאני מכבד אותה.
4.אמון- לקראת הסוף בעקבות דברים שהיא אמרה הבנתי שאין לה אמון מלא בי, וזה הפריע לי, כי אני נוהג לתת אמון באנשים ויש לי אמון מלא בה. ולא עשיתי שום מעשה שהיה יכול לערער בה את אמונה בי, וזה קצת קירר אותי
5.על תחשבי שאני שובניסט אבל הייתי רוצה אותה יותר מטופחת ונשית ממה שהיא היום, לא שהיא בכלל לא אבל לא איפה שהייתי רוצה אותה.

עכשיו כדי לאזן קצת אני רוצה להגיד שהיא בחורה אכפתית דואגת אוהבת לעזור אם אהבה בלתי נגמרת, שדוחפת אותי בכל תחום כדי להתקדם, עצמאית לא תלויה,מפנקת אוהבת ילדים, אחראית, אני יכול לסמוך עליה בכל תחום.אחרי ריב היא לא נשארת תקועה ברוגז היא יודעת להעביר הלאה ובסך הכל יש לנו זוגיות טובה.
אני יודע שבקשר אנחנו די מאזנים אחד את השני כי אנחנו אנשים שונים, ובלי שום קשר אין אדם מושלם כמו שאני לא מושלם
את רוב הדברים חיובים ושלילים דיברתי איתה עליהם במהלך הקשר או התקופה האחרונה.

הי עומר,

תודה רבה על השיתוף שלך. לגבי מה שפרטת כאן, יש 2 דברים שהם אחד- שאני חושבת שלשמו התכנסנו כאן בפורום.. נושא הכנות והאמון, שמבחינתי הם ממשיכים זה את זה. הפתיחות והכנות מאפשרות להשיג אמון לא פעם. הרי אם אנחנו משתפים במשהו אישי שלנו, ומביאים "אותנו", הרי שהאמון הוא תוצר של קשר כזה, בו הכנות היא חלק משמעותי. כמובן שאפשר להבין אותך, שאם אתה חש שאין מספיק אמון מצידה כלפיך, ואין מספיק פתיחות מצידה- כמובן שלא תחוש טוב עם עיניין החתונה.

לגבי זרימה, טיפוח חיצוני, ושיקול דעת מול אנשים- שיקול דעת מול אנשים הוא החשוב מביניהם, כן כדאי לעבוד על זה. הנושאים האלו - שלושתם- ברי שינוי תוך כדי שנות ההיכרות והמיסוד. נישואין מטפחי ומשקים עם השנים, גם אצל זוגות שעל פניו הכל נהדר- בלי עבודה קשה זה לא יעבוד טוב. לנישואין אנחנו לא מגיעים פרפקט, אנחנו מגיעים "מספיק טובים" אחד לשני, ומשם זאת עבודה של עשרות שנים.

אני הייתי מציעה להתמקד בתחושה שלך- שאתה חש שבת הזוג לא מספיק משתפת ולא תמיד אתה מרגיש שהיא סומכת עליך. אולי כדאי לשאול אותה, האם היו מצבים בעבר שגרמו לכך לקרות? לא תמיד אנחנו מודעים להכל.

בגדול, אני מרגישה שיש לך זוגיות טובה, רוב הפרמטרים מבחינתך כן שם, יש משהו מצומצם יותר שקשה לך איתו, קשה לך להרגיש "שלם" והיא חייבת לקבל את המסר הזה. מה שתארת שדורש שינוי הוא בר שינוי, אם היא תתגייס לתהליך משותף. אתה מצידך צריך לזכור שבאמת אין מושלם, הדברים לא בשליטה ופדנטים כפי שהיינו רוצים, בן או בת הזוג צריכים להגיע לרמה של "טוב מספיק עבורי", ז"א- משביע רצון. מספק. תתפלא שעל הרבה מאוד מרכיבים, גם אישיותיים, אפשר וניתן ובשטח זה מה שקורה- עובדים עליהם בתוך הנישואין. החיים דינמיים, התנהגויות יכולות להשתנות, אם בן הזוג מבין את הצורך, את החסר, ומגוייס לתהליך יחד.. היא צריכה לרצות, להתגייס ולנסות יחד להבין את נושא הפתיחות והאמון ביניכם- אכן נושאים משמעותיים מאוד. בגדול זה נראה קשר ששווה להילחם עליו.

לאחר כל הדברים החכמים שכתבה לך עדי, אני רק רוצה להאיר נקודה כלשהי.
אתה יודע.. זה קצת "מצחיק".. המצב הזה , בו נשים "מחכות" לגבר שיציע להן נישואין. הן נמצאות איתו לפעמים שנים בקשר ופשוט ממתינות לרגע המיוחל.
תרגיל קטן- תחשוב לרגע שהמצב היה הפוך, והמקובל היה שהאישה היא זאת שמציעה נישואין לגבר.. תחשוב איך אתה היית מרגיש לאורך הקשר(באמת לרגע ככה בראש תדמה משחק תפקידים, אחרת זה לא יעבוד).
אם דמיינת, אתה מבין שזה לא פשוט, להיות בצד שמחכה לאישור, שהוא מספיק טוב לחתונה, או בכלל.
היא הלכה כי היא רוצה שתקבל אותה כמו שהיא, בדיוק כמו שהיא מקבלת אותך ומוכנה ככה כבר עכשיו להיכנס איתך תחת חופה, למרות שבוודאות גם אתה לא מושלם וגם היא חרדה ורוצה שתעשה בעצמך שינויים.
זה לגבי נושא זה.
עכשיו.. ברור שיש את נושא השיתוף והאמון שהם חלק מהקשר ושהם חשובים.
אתה חייב להחליט האם אתה מסוגל לקבל אותה ככה, או שפשוט תצטרך לשחרר אותה. יכול להיות שהיא מבחינתה חיכתה מספיק. צריך להתחשב גם בה.
וכמובן.. והכי חשוב..אם אתה דורש ממנה כנות, תהיה מספיק כנה איתה, ותאמר לה מדוע אתה חושש מנישואין כרגע ומה טעון שיפור, ותבדוק איתה האם היא מוכנה או יכולה לעבוד על זה.
אם לא.. יש להתחשב גם בה. אני לא בטוחה שהיא לא חוזרת כרגע רק כדי לבדוק אותך או מתוך עניין של אגו גרידא. אני חושבת שהיא גם חוששת לעתיד שלה ומצפה להתחתן עם הגבר שיהיה מסוגל לקבל אותה כמות שהיא.
אני מסכימה עם עדי, "תיקונים" אנחנו עושים לאורך כל הדרך, כל הנישואין. אבל אל תתפשר אם השינוי הוא קריטי ביותר עבורך ומביא למצב שאתה לא יכול לחיות איתה בכייף ובטוב.
אלו היו כמה נקודות מחשבה..

בהצלחה..

תודה לך על תגובתך.
ברור לי שהמצב שהיא נמצאת בו, שהיא חיכתה לי, זה מצב שהעמיד אותה בעמדה נחותה. לא תכננתי לרגע, שזה יהיה המצב. אבל קרה מה שקרה ובאותו זמן הרגשתי שאני לא שלם עם ההחלטה. ברור לי שאני לא מושלם אבל היא הצליחה להשלים עם אי המושלמות שלי ולי היה טיפה יותר קשה להשלים עם אי המושלמות שלה.
היא הציבה אולטימטום, אני לא מצפה שהיא תחזור בה מהחלטה שלה, טבעת או פרידה.
אני מבין את הצורך שלה להמשיך הלאה,ואני האחרון שיעצור אותה.
היא חסרה לי מאוד, ואני אוהב אותה מאוד, אבל יש דברים מעבר לאהבה, ואם בזמן הקצר שנותר לי עד שתיעלם מחיי לגמרי, אני לא ירגיש שלם אני לא יבקש ממנה כלום והיא חופשיה למרות הכאב לחיות את חייה. ואם אני ירגיש את זה, אני אלך עד הסוף עד שהיא תשכנע שיש לה קרקע יציבה איתי.
אבל בשביל שזה יקרה אני צריך להרגיש שלם לחתונה ושלם ולהתחתן איתה, ואני מאוד מקווה שזה יקרה בקרוב.

אהבה- אחד בשביל השנייה, אחת בשביל השני. לפעמים אני לא מצליחה להבין איך אנחנו בני האדם מצליחים לסבך אותה כל כך. רק להתנגד ולהתנגד(שני הצדדים).
אם תרצה, תבדוק ביוטיוב שיר שנקרא:"נשימה" של חן אהרוני ואסתי גינזבורג. לפעמים יותר קל להרגיש מלחשוב:). אבל שוב, שני הצדדים צריכים להבין את זה ולהתמסר לאהבה, במקום לאגו.

בהצלחה ולימים קלים יותר..

לא תמיד יש תשובה שזו האחת?
ואז מה ? לא מתחתנים , רק כשיש את ההרגשה הבטוחה?
לרוב האנשחם אין את ההרגשה הזו לפי מה שאני שומעת
?
שירה

הי שירה,

אני חושבת שיש ויש. יש אנשים שמאוד מחוברים לרגש שלהם ומאוד יודעים לזהות את ההרגשה הזאת. אבל יש אנשים שלא תמיד מודעים לצורך הפנימי או לאיתות הזה שאומר "זאת האחת", ואז קשה יותר. אין זה אומר שהיא לא האחת. לא פעם צריך לבחון את התמונה ולנסות לזהות את הרגשות שעולים ואת מידת ההתאמה. לפעמים, כן, זה אנליטי ורציונלי, ולפעמים רק הרגש מדבר. אדם ריאלי יכול לחשוב ש"היא מתאימה לי, אנחנו מסתדרים טוב, אז היא האחת", ז"א נראה פחות תרגום לרגשות. ואחד אחר יכול להרגיש "אני אוהב אותה, מחובר אליה והיא יודעת מה אני מרגיש עוד לפני שאמרתי". אדם כזה למשל- מחובר יותר לרגש שבו ומודע יותר לזיהוי הזה של בת הזוג הנכונה. ואגב- שניהם יכולים להיות אוהבים ובטוחים באותה מידה.

מעבר לכך, יש זוגות שמתחתנים לא כי הם מצאו את ה-אחד, אלא כי יש סיבות אחרות- התאמה כללית (ללא התאהבות, אלא יש מעין הדדיות , אכפתיות ודאגה), בדידות (כן, כדי לא להיות לבד וכן לזכות להקים בית), גיל (כשכבר לחוץ מאוד), מעמד (כסף זה גם חשוב..) ועוד. כך שהסיבות ל"למה הוא האחד" יכולות להיות מאוד מגוונות ולא תמיד מדובר ב"אהבה טהורה". סליחה אם שברתי מיתוס למישהו. :)

השורה התחתונה- לפתח מודעות רגשית לעצמי, למה אני צריך, לפתח מודעות לזיהוי נכון של אנשים ו"להרגיש אנשים", פשוט ללמוד את זה אם זה לא בא טבעי. ברגע שנזהה מי אנחנו- ההשלמה (בן הזוג) תהיה ברורה יותר ופחות לוטה בערפל. אשמח לשמוע דעתך ואני מקוה שמשהו מזה יותר מיקד אותך..

לעדי, שוב המון תודות על התייחסותך ועזרתך

אני כמובן לא אלך נגד עצמי, ואלך עם הרגש. ועד שזה לא יקרה אני מן הסתם לא יעשה צעד ובתקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי מבחינתה.
כמובן שהתהליך שאני עובר הוא מאוד קשה, קשה לי בלעדיה ובסך הכל הייתה לנו זוגיות טובה, אבל אני לא רוצה להכאיב לה שוב ובטח לא ללכת נגד עצמי.

אני מאוד מקווה שבשבוע הקרוב לפני שהיא תעזוב טוטאלית תהיה התפתחות מצד שנינו.

(*) אגב התגובה הראשונה שלך אליי נדרסה ע"י תגובה שלך למישהו אחר.

שוב תודה

עומר

הי שו עומר,

ראשית תודה על תשומת ליבך וערכתי מחדש את השרשור.. תודה רבה.

לגבי מה שכתבת- אתה נשמע לי שלם יותר עכשיו, יותר מפוקס. זכור כי אם אתה רוצה שתקרה התפתחות- אתה 50% מהסיכוי שהיא תקרה..

כמובן- תתחבר לרגש, תהיה מודע ואל תעשה משהו שהוא לא "אתה" ולא משהו שמרצה את הסביבה, כולל אותה. חשוב עליך ועל צרכיה, ואיך מגמדים ומצמצמים את הפער. מאידך- לא לשאוף למושלם, יש מנדט לשאוף לזוגיות "טובה מספיק" בשנות הנישואין, מה שנעבוד עליו בשנות הנישואין שונה בתכלית מהעבודה בזוגיות "רווקה".

בהצלחה רבה רבה ועדכן אותנו, אנחנו פה.

בכיף שמחתי לעזור :)

רק חבל שההודעה המקורית שרשמת לי נמחקה לא נשמרה.

אלדר

הי שוב.

אני מוכנה לנסות לשחזר מה היה כתוב בה, אם תרצה.

היי שוב

אם תוכלי אני אשמח ואם לא אז לא נורא

הי שוב עומר,

אם תוכל מסור לי את המייל שלך ואנסה לשחזר את התשובה המקורית. אם אתה מעדיף לא למסור- זה בסדר, ואנסה עד מחר בערב (חמישי) להעלות אותה כאן בפורום.

עדי

הי עומר,

אנסה לשחזר את עיקר הדברים שלי מההודעה שבטעות נמחקה:

1. אולטימטום- ככזה הוא לא פעם מביא את האדם ה"לחוץ" להחלטה שלא שלם איתה, להחלטה שנעשתה מתוך פזיזות מחשבתית ומתוך חרדה- שמא הזמן הולך ואוזל והוא אינו מספיק לקבל החלטה בזמן שהוקצב. לכן, משחזרת בך יום למחרת אני רואה זאת כמעשה אחראי, שאומר- אני כנה איתך, מודה שלא עמדתי בלחץ שהצבת לי, מודה שטעיתי בהחלטה שלי ולוקח את הדברים לאחריות שלי. חשוב כמה קשה וכמה אנרגיות נדרשות על מנת שבכל זאת תתחרט. יכולת להתעלם מהלחצים בחזה, ולמצוא את עצמך נשוי, והיא לך, ולא היה רחוק הרגע בו היתה יכולה גם לבוא אליך בטענה- למה הצעת לי אם לא היית שלם? אם עכשיו אנחנו משלמים את המחיר? ואת זה למעשה מנעת.

2. אין מושלם. ולמרות זאת עם רגשות (כאלה) לא מתווכחים. אני לא מרגישה שאתה בשל להתמסדות כרגע, אולי חשוב להצביע על הפערים ועל מה שאפשר לתקן, אם כי רוב העבודה נעשית תוך שנות הנישואין ולא קודם. ז"א, אין שאיפה להגיע לחופה "מושלמים", אלא "טובים מספיק", ובעל קשר מספיק חזק כדי לראות אותו ככזה שגם ימשיך הלאה. אז אולי כדאי לבדוק עם עצמך- עד כמה אתה חותר למושלמות, אל מול עד כמה אתה באמת נלחם על מה שחשוב לך ומהותי לך בקשר. (את זה הרחבנו בהמשך השרשור).

3. אני לא בעד "ללכת על כל הקופה ולהציע לה" לפני שיש שיחה בה היא מוכנה לנסות להקשיב למה שמפריע לך ויותר מזה- להתחיל לעבוד על זה - יחד. אין בעיה אישית, יש בעיה זוגית, ואם תנסח ככה את הדברים מולה יתכן ולא תרגיש מותקפת אלא "מוזמנת" לעבוד על זה יחד.

היי עדי, תודה ששלחת לי את התגובה שנמחקה.

רציתי לעדכן אותך שנפרדנו סופית, הייתה לנו שיחה שהיא הביעה את אהבתה שלה אליי, ואני אלייה אבל היא מעדיפה כרגע את הלבד שלה, להתחזק,אין לה כוח למלחמות ולהתאמץ כרגע אחד בשביל השניה.
כמו שאמרת לי והיא הסכימה אם זה שעשיתי לה טובה גדולה שלא התחתנו אחרת היינו סובלים,ואהבה שלה אליי הסתירה דברים שהיו שם מבחינתה,דברים שלה הפריעו בי.
היא לא סגרה את האפשרות שנחזור, אבל לא אמרה את זה בכן מלא, היא מצידה הייתה רוצה לראות אותי יותר שלם עם יותר ביטחון עצמי לגבי החתונה ולגבי כל דבר בחיים.
עכשיו אני קצת בתקופה דיי קשה, פיספתי את אהבת חיי..אחת מהשלכות שבהחלטה לא להתחתן.
אני צריך לבנות דברים מחדש, בית, זוגיות טובה...
אני לא יודע מה יהיה עוד כמה חודשים, אולי אני אהיה יותר שלם לגביה אולי אני יכיר מישהיא אחרת שתהיה "המושלמת בעיניי" .
מצד אחד יש את הפחד שאני אפספס אותה.שהזמן יעשה את שלו הרגשות יירדו ואז אני אשכח דברים כך שאני לא אתאמץ לחזור אלייה ויעדיף להמשיך ולא לחזור אחרונית, או עד שאני אהיה שלם לגביה היא תהיה תפוסה וזה ישבור אותי טוטאלית, או שאני יכיר משהיא שזה רק יבלבל אותי ולא יתן לי את הרגשת השלמות שאני מחפש אצלה, מצד שני כל הלחץ של החתונה ירד לי מהלב...אם כל הכאב שבדבר.
כרגע אני מנסה להתנתק, מה שלא עשיתי עד עכשיו כי האמנתי שנחזור.
אני רוצה לתת לראש קצת שקט מהמלחמות שהיו שם בין הרגש לשכל הישר
ונותן לזמן לרפא את הכאב
תודה לך על התמיכה,
עומר

שלום שוב עומר,

צר לי לשמוע על מה שאתה עובר בימים אלה.. זה נשמע בכלל לא פשוט, פתאום לעכל שהקשר למעשה הסתיים, כשהיה כ"כ קרוב ל"ביחד". אכן- חתונה או פרידה..

נשמע שהשיחה שלכם על אף שלא הובילה לקאמבק, היא היתה כנה ואמיתית- אולי משהו שהיה מעט חסר עד לאחרונה.. נשמע שבת הזוג הבינה שעשית מעשה נכון שלא לקחת את זה עד הסוף. היא באמת הבינה את ההשלכות של זה ואני חושבת - גם של האולטימטום שהציבה. כי זה בדיוק הסיכון בלהציב משהו כזה.

אני לא בטוחה שפיספסת- כמו שלקחת אחריות והבנת איפה אתה עומד מבחינה רגשית, מנטאלית, מול חתונה. הזמן אכן יקהה ויעשה את שלו. ואני אישית מאמינה שאם זה נועד להיות וזה עוד לא היה- זה יקרה בסוף.

מאחלת שהתקופה אליה נכנסת תביא איתה את ההבנות והזמן לעצמך במידה שנכונה לך.