בת 27 בדילמת חיי

עדי יקרה,

העובדה שבן זוגך אינו בשל כעת למגורים משותפים, אינה בהכרח מעידה על כך שגם בעתיד תצטרכי להמתין עד שירגיש בשל לחתונה ולהקמת משפחה.
אמנם, את בגילו כבר גרת לבד, ואולי אף היית לקראת סיום הלימודים, אך לכל אחד הקצב שלו, ודברים משתנים במהלך החיים, ובהתאם לנסיבות החיים.

האם בן זוגך מודע לתחושותייך ולחששותייך? האם שיתפת אותו?
ציינת, שמערכת היחסים שלכם מושתתת על כבוד הדדי. מתוך כבוד זה והרצון לממש את זוגיותכם, ל"זוגיות מלאה", כפי שכתבת, אני מציעה שתנהלו שיחה פתוחה וכנה בנושא זה.
את תוכלי לשתף אותו בתחושותייך ובחששותייך והוא יוכל להבין, שכעת כבר מונחת על כתפיו אחריות, הדומה לזו המתקיימת בזוגיות הכוללת מגורים משותפים.

את ובן זוגך יצרתם זוגיות נפלאה, בדיוק כזו שתמיד רצית, לדברייך.
אל תוותרי עליה

היי
לדעתי לא ניתן לבחון את הקשר לפני שגרים ביחד, תמיד בהתחלה הכל ורוד ובייחוד שלא גרים יחד.
השאלה מתי הבחור יהיה מוכן, אם וכאשר הוא יסיים לימודים, או אחרי שהוא יתחיל לעבוד בעבודה רצינית, מדובר על לפחות 4-5שנים. האם את מוכנה לחכות...אני מניח שלא.
הוא אוהב אותך ויש לו סידור הכי נוח בעולם, אבל לדעתי יכול להיות שהוא יהיה מוכן לחתונה עוד חמש שנים ויכול להיות שלא...האם זה סיכון שאת מוכנה לקחת.
גם אם הוא מבטיח לך שאת האישה של חיו ההבטחה לא שווה כלום אם אין מעשים בשטח.(עד שלא מציעים)
מה גם שאני מבין אותו, אני בטוח שהוא הכיר אותך הוא לא בנה על חתונה אלא על זוגיות, והוא לא במצב ובגיל שאת יכולה לבקש את זה ממנו, כי הוא פשוט לא מוכן.
לגברים לוקח יותר זמן, אם הייתם בני אותו גיל הרי שלא הייתה בעיה ושתיכם הייתם מתקדמים יחד, אבל הפער הזה ילווה אותך תמיד.
למרות כל הכאב עדיף שתחתכי את הקשר עכשיו ולא תצטערי בגיל מאוחר יותר
זהו דעתי...אני מקווה שתחליטי את ההחלטה הטובה והנכונה בשבילך.

הכל בה רק מכוונה טובה וטהורה ואחרי שקראתי את דברייך
תעשי רק מה שטוב לך