אשתי לא רוצה

מזמינה אתכם להשתתף, להגיב ולחוות דיעה.

מי מכם אשר היה במצב דומה ומוכן לתרום מתובנותיו, יבורך.

אפי יקר,

מציאות חייך לא פשוטה.
אתה כמהה לאינטימיות נפשית וגשמית, כפי שכתבת, עם אשתך. כאשר אתה יוזם, ההיענות מצדה נמוכה, כפי שציינת בצורה עדינה "היא אינה חשה צורך לקבל", והיא לא יוזמת. כך שבפועל הכמיהה שלך נותרת ללא מענה הולם.
אינטימיות (רגשית ופיסית) הינה ערך יסוד בזוגיות, אחד מעמודי התווך החשובים ואך טבעי הוא שתרגיש צורך כזה.
התרשמתי שהינך איש עם הרבה נתינה, פתיחות, נאמנות, רגישות ותשוקה.
איש עם ערכים חזקים, בעל רצון וצורך עז בזוגיות בריאה המושתתת על הדדיות ונתינה.
גם בהנחה, שאין לה מישהו אחר, התסכול שאתה חש, ותחושת ה"אין האינטימי" לא יוכלו להימשך לנצח.
כתבת שמחיר הפרידה גבוה כאשר קיימת משפחה.
ואני שואלת אותך, האם המחיר שאתה משלם בתוך הזוגיות, התחושה של ה"לבד" בתוך ה"ביחד", אינו מחיר גבוה?
זאת ועוד, אני מתרשמת מדבריך, שהיחסים ביניכם התנהלו אחרת בעבר. חיית בזוגיות העונה לצרכיך, רצונותיך וערכיך. בשלב כשלהו בחיים, הקרבה ביניכם התפוגגה, והתחלת לחוש כפי שתיארת.
קשה יותר להתמודד עם החוסר לאחר שחווית את ה"יש".

אני מציעה לך לשקול עשייה לצורך מימוש ערכיך, צרכיך ורצונותיך, ולא "לדבר על זה" או ל"התכתב על זה" בלבד.