מיסוד קשר ובלבול

היי

עברתי בדיוק מה שאת עוברת בחודש האחרון,את כל הפחדים והחששות, אני לא יודע אם קראת את השרשור שלי "חתונה או פרידה" אני ממליץ לך לקרוא אותו.
אני בשלב של הפרידה וזה לא קל בכלל, זה קשה בגלל האהבה ההרגל וכל הרגשות שבעניין.
אני ממליץ לך ללכת עם הרגשה הפנימית שלך...שלפי הבנתי זה לא, כיוון שחוסר השלמות שלך לגבי החתונה או לגבי החבר שלך ישפיע בעתיד על הזוגיות שלכם, וזה יתפוצץ מתישהוא.
אם את מרגישה שבא לך עוד להתנסות ואת לא שלמה אל תלכי נגד עצמך, אני מציע מצד שני כן לשוחח עם הבן זוג על הרגשות שלך ואם כל הקושי שבדבר להסביר לו מה מלחיץ אותך ומה מפריע לך ואולי למתוא פתרון.

תחשבי על זה עוד יומיים תשקלי את העניין ואם עדיין את רואה שההרגשה הרעה והלחץ לא עוברים עדיף לדבר על זה, ועדיף לחתוך עכשיו מאשר מאוחר יותר, זה לא הוגן כלפיו.

אתם יכולים להיפרד בצורה יפה, ואני בטוח שאם אחרי תקופה של כמה חודשים את תרגישי שזה הבחור שלך אתם תהיו ביחד ואם לא אז אולי את תכירי מישהו אחר שכן יתן לך את ההרגשה.

אני חייב לציין שאני עד היום במלחמה בין הרגש לרציונל וזה ממש לא קל, אני לא הייתי שלם עם החתונה ואני לא שלם עם הפרידה.
החברה שלי הודתה לי שהצלתי אותנו מסבל בזה שפרקתי את החבילה ולא גררתי אותה לחתונה כאשר אני לא שלם עם עצמי/לא מוכן לחתונה.

לגבי המשפחה, אני מבין אותך תמיד רוצים להביא להורים שלנו הורים שהם באותו מעמד, אותו ראש, וכו'... אבל אני חושב שאת צריכה להפריד את העניין של המשפחה, זה לא הוגן כלפי החבר שלך ואת כביכול מחפשת תירוצים להיפרד, תנסי לנטרל את הגורם של המשפחה ולחשוב רק עליכם אחד מול השני ואם במצב כזה את שלמה לחתונה...אז תתחתני איתו ואם עדיין לא אז תיפרדו ותני לזמן לעשות את שלו.

מאחל שתעשי את החלטה הנכונה ותלכי עם הלב והרצונות שלך.
עומר

מבולבלת יקרה,

יפה כתב לך עומר. דבריו נובעים מהלב, והוא בהחלט יודע על מה את מדברת.
גם אני ממליצה לך לקרוא את השרשור הזה.

מדברייך עולה, כי מעבר ללחץ מהחתונה, שאולי יכול להסביר את ההרגשה הרעה המלווה אותך, כדברייך, יש לא מעט נושאים אחרים שבעטיים את מרגישה לא שלמה עם מיסוד הקשר, כמו התפרצויות הזעם של בן זוגך, צורת הפנייה הלא נעימה שלו אלייך, ההערות שלו, שלא מוסיפות לך שלווה וחוסר הפרגון שלו.
כנראה, שכל עוד ידעת שזו חברות, ולא נישואין, הצלחת להבליג, אך כעת, משפתחתם חשבון משותף, ואת מרגישה את מלוא משקל המשמעות של פעולה זו, ה"ליקויים" של בן זוגך קיבלו פרופורציה אחרת, בעלת נפח גדול יותר.
גם אם הוא מספק לך בטחון, יציבות ותמיכה, והוא החבר הכי טוב שלך, כפי שציינת, הוא לא בהכרח המועמד המועדף ליצירת הזוגיות והמשפחה.
חשוב עבורך, עבור עתידך שתקשיבי לתחושות שלך. אם משהו מרגיש לך "לא נכון", עצרי.
בבואנו לעשות החלטות חשובות בחיינו, את ההחלטות הנכונות עבורנו, אנו צריכים להקשיב לעצמנו ולבחור, מתוך וודאות, את מה שהכי מתאים לנו, הכי נכון לנו.

אני מציעה לך, בדומה למה שעומר הציע לך, לקיים עם בן-זוגך שיחה כנה ופתוחה.
שתפי אותו בהיסוסייך, בחששותייך, במחשבותייך ובלבטייך, כדי שגם הוא ידע, היכן הדברים עומדים.
אם את מרגישה שאת צריכה להתרחק קצת, על-מנת שתוכלי לבחון את הדברים מ"רחוק", בשיקול דעת וב"ראש שקט", עשי זאת, זה הזמן.
והיה, ולאחר בחינת הדברים בצורה שלווה ושקולה, תרגישי עמוק בתוכך, ומתוך שלמות, שהוא המועדף, שהוא המיועד לך, הכל יראה ו"ירגיש" לך אחרת, ואפילו מפגש ההורים ייכנס לפרופורציות מתאימות.

מוניקה ועומר תודה רבה על המענה שלכם.
אחרי שקראתי את מה שאני כתבתי ואת התגובות שלכם- וגם את השרשור של חתונה או פרידה,
אני חשה שאולי לא מספיק פירטתי לגבי המצב שלי...

אני מרגישה כי יש הרבה דברים שמפריעים לי אבל אני מרגישה גם את האהבה הגדולה שלי כלפיו. אנחנו יחד הרבה זמן, ואני מרגישה אליו אמון מוחלט וגם הוא מרגיש כך כלפי, אני אוהבת אות מאוד...
לגבי הבעיות שלנו, בגלל שאנחנו כל כך שונים תמיד האמנתי שעם הזמן הדברים יפתרו, אבל עם הזמן הבנתי שזה יקרה רק כאשר הוא ילך לטיפול ואו שנלך יחד לייעוץ או משהו... אני יודעת שאולי זה נשמע טיפשי אבל שנינו מאוד שונים ואני לא מרגישה שאני מפספסת משהו בחוץ, אני לא מרגישה שלא מספיק התנסיתי, ואני מרגישה שהוא הגבר הכי טוב שאמצא.. אבל ההיסוסים שלי נובעים מ... אין לי מושג ממה אולי בגלל שאנחנו לא תמיד הכי מתאימים ומתאומים, אולי בגלל הבעיות הבלתי פתורות ובגלל שהמשפחות שלנו כל כך שונות.. המשפחה שלי יותר עממית ושלו ממש אירופאים כאלה.. הרבה פעמים אני מרגישה שאני לא מתאימה לשם מצד אחד, אז המשפחה שלי זה אפילו יותר מורכב. אני יודעת שכתבתם שאת המשפחה צריך לשים בצד, אבל זה קשה כי הוא מאוד קרוב למשפחה שלו והם משפחה די קרובה כזאת שעושה מלא מפגשים משפחתיים רחבים כמעט כל חודש וחוגגים ימי הולדת לכל אדם במשפחה. זה מורכב.. הם המון בחיים שלנו, למרות שאנחנו גרים רחוק מהם. חלק מהעניין הוא שאחרי החתונה אנחנו אמורים לעבור לגור בקרבת ההורים שלי ושלו באותה עיר...
מעבר לכך, ראיתי את הזוגיות של רבים מחבריי מרגע האירוסים, וליוויתי חברה שהייתה לה בעיה דומה לשלי והיא בסופו של דבר הבינה כי הבעיה הייתה בדרך שבה היא ראתה את עניין הנישואין, וזה מה שגרם לה ללחץ ולחרדה.
תמיד האמנתי שהדרך הטובה ביותר - אם יש אהבה, היא לטפל כבר באהבה הקיימת ולנסות לשקם את מה שכבר קיים, כי אותן בעיות יצוצו שוב בקשר הבא...
אני פשוט לא בטוחה שזה מה שאני אמורה להרגיש לפני חתונה... אני ממש לא מבינה את החרדות שלי ואני כועסת על עצמי על ההרגשה הזאת. ניסיתי לדבר עם בן הזוג שלי על ההיסוסים והוא ממש נפגע ממני, ועכשיו אני לא יודעת איך אני אמורה לעבור את המדוכה הזו.
אני מצטערת על התגובה הארוכה, פשוט הבעיה שלי די מורכבת...

מבולבלת יקרה,

מנגנון ההגנה הפנימי שלך מהבהב וצופר, משהו מרגיש לך "לא נכון".
אל תמעיטי בערך ההתראות הפנימיות הנ"ל, בתחושות האמיתיות שלך, ואל תכעסי על עצמך, הקשיבי לעצמך.
"הבעיות הבלתי פתורות", הקיימות כבר כעת, לפני מיסוד הקשר, בזוגיות שלכם, הן משהו שיש לתת עליו את הדעת, בכובד ראש. בן זוגך מתנהג בחוסר הערכה כלפייך (בתדירות כזו או אחרת) כבר תקופה ארוכה. לאורך השנים שאתם יחד התנהלותו לא השתנתה, "הדברים לא נפתרו עם הזמן", כפי שקיווית, וזה מאוד מפריע לך.
על-פי הגישה האימונית, אנו מתנהלים, לאורך חיינו, בדפוסי פעולה קבועים. גם כאשר אנו רוצים לשנות משהו באופן התנהלותנו, אין אנו מצליחים לעשות זאת לחלוטין. (אגב, האם הוא מעוניין/מנסה לשלוט בהתקפי הזעם שלו? ומה לגבי צורת הפנייה שלו אלייך? ההערות? חוסר הפרגון?) אנו יכולים לנסות ולהתנהג אחרת, ואולי אף נצליח במידה רבה, ולאחר עבודה עצמית רצינית ורבה, ואלי אף בעזרת איש מקצוע, אך, טבענו לא ישתנה.
את צריכה לקחת בחשבון שהתנהגותו לא תשתנה (אולי תשתפר במעט, לעיתים).
האם את מוכנה ליחס שכזה, מבן-זוגך, משותפך לחיים, לאורך כל ימי חייך?

זאת ועוד, לעיתים, לאחר שנים רבות של זוגיות, כמו במקרה שלכם, נוצרת מעין נוחות הנובעת מההרגל.
קיימת מעין תחושת ביטחון הנובעת מהוודאות, מהידוע, מהברור. אתם כבר רגילים זה לזו, מכירים את נקודות החוזק והחולשה, האחד של השני.
חוסר הוודאות הנובעת מחוסר הידיעה של מה יש בחוץ, מחוץ לזוגיות זו, היא הגורמת לנו להישאר עם הקיים. למעשה החשש שמא, מה שיש לנו הוא "הכי טוב שנמצא", כמו שכתבת, משאיר אותנו במערכת, איתה אנו לא שלמים.
כפי שציינתי בתגובתי הקודמת, את ההחלטות הנכונות עבורנו עלינו לקחת מתוך התבוננות אמיצה פנימה, ומתוך שלמות, שזה באמת מה שאנו רוצים והכי נכון עבורנו, ולא כתוצאה מחששות או פחדים.

האהבה הגדולה שלכם לא תוכל להוות דבק חזק מספיק לאורך השנים, היא לא תוכל לגבור על הכל.

ולעניין המשפחות.
במידה ותחליטו למסד את הקשר, ההורים שלכם לא יהיו אלה שיפרידו ביניכם.
השוני בהשקפות העולם וברקע התרבותי ביניהם לא צריכים להוות מכשול.
הקושי שלך והחשש שלך מ"מפגש הורים" נובע מהתחושה שלך, שאת "לא מתאימה לשם".

תחושותייך לא תואמות לחלוטין את הרציונאל שלך, ומכאן נובעת המורכבות.
מחד, אוהבת וסומכת, ומאידך מרגישה, מה שנקרא "בעצמותייך", את חוסר ה"תאום" ביניכם, כפי שכתבת.

נסי לדמיין אתכם כמה שנים קדימה, משפחה וילדים.
האם בן-זוגך הנוכחי הוא השותף הנכון לך ביותר, הראוי לך ביותר?
האם זוגיות זו תביאך ליצירת המשפחה שאת מאחלת לעצמך?

היי

תודה על הפירגון מוניקה, האמת שהכתיבה בפורום גורמת לי סוג של תרפיה מקלה קצת על הכאב.

מבולבלת, את נמצאת בשלב של הכחשה, שהכל היה טוב פחות או יותר, ורק המשפחה שלו זה הבעיה.
מצד אחד את חולמת שאת יוצאת עם גברים אחרים ומצד שני את מרגישה שזה הגבר הכי טוב שתמצאי.
את רושמת שהוא בחור עצבני ולא מפרגן אבל הוא שם כשאת צריכה אותו, אתם לא הכי מתאימים ומתואמים, ושהוא לא מרגיש כלום כרגע שמשהו השתנה ביחסים בינכם לאחר האירוסין.
תקראי בין השורות, את אומרת לעצמך זה הכי טוב שאני ישיג למרות אנחנו לא מתאימים...זה נשמע שאת לא מעריכה את עצמך מספיק.
אם הוא גם לא מרגיש כלום בנוגע לשינוי סטטוס..זה אומר שגם לו יש ספקות...

שחשבתי להתחתן אמרו לי שני דברים.
1.למה אתה מחפש אישורים מהסביבה, מישהו שרוצה להתחתן הולך על זה עד הסוף,
את אחרי שהוא הציע לך ואמרת כן היית צריכה להשלים כבר עם חוסר המושלמות שלו
וכרגע את מחפשת תשובות לשאלות שהיית צריכה לשאול את עצמך מזמן, ואת יודעת את התשובות האלו, אבל בגלל הנוחות וההרגל את זרמת...ועכשיו את מתחילה להילחץ.
2.את צריכה להיות בתקופה מאושרת, אחרי שמציעים שני בני הזוג צריכים להיות מאושרים, ואם את מרגישה לחוצה וחרדתית, מה זה אומר...?

שלא תביני לא נכון, אין מושלם, אף אחד לא מושלם. אז איך בכל זאת אנשים מוצאים את המושלם, לכל אחד יש מספר דברים שחשובים לו ומספר דברים שהוא יכול לחיות איתם, אם את יכולה לחיות אם הדברים האי מושלמים שלו ויש בו דברים שחשובים לך...אז הוא המושלם בשבילך, יכול להיות שלמישהו מהצד זה יהיה ההפך הגמור.

אגב רשמת שאותם בעיות יצוצו בקשר הבא וזה ממש לא נכון, התנהגות של גבר אחר תהיה שונה, משפחתו תהיה שונה, יהיו בו דברים יותר טובים ופחות טובים לזוגיות איתך...אז זה ממש לא נכון

תקראי טוב את מה שמוניקה רשמה לך, עדיף עכשיו מאשר שתזרמי ועוד חמש שנים תכתבי בפורום שאת אם ילד/ילדה והוא לא סופר אותך ומתייחס אלייך בגסות...

נראה שיש לך קצת חוסר ביטחון בעצמך לגבי היכולות שלך להשיג בן זוג אחר יותר טוב את היית צריכה להיות יותר שלמה עם עצמך שזה מה שאת רוצה כי ההתנהגות שלו היום יכולה להיות מחר יותר קיצונית, את היית אמורה להיות בתקופה מאושרת ,והרצון שלך לחפש את המשפחה שלו כתירוץ מראה שאת לא רוצה להתמודד עם האמת...

תלכי עם מה שאת מרגישה בפנים, על תלכי נגד עצמך

עומר

מבולבולת יקרה!
אני מבינה אותך מאוד, את הרגשות שלך את הפחדים ואת הבלבול הגדול.
ממד אחד עברתם דרך ארוכה יחד, אתם מכירים אחד את השני בכל המובנים,את החסרונות וגם את המעלות הרבים. יש בנכם אהבה גדולה. אך עם זאת יש גם קשיים שעולים וזה טבעי. אני חושבת שבאמת כמו שמוניקה אמרה מהרגע שהעניין החתונה הפך להיות ממשי וקונקרטי זה העלה פחדים וחששות ושאלות האם זה באמת מה שאני רוצה? האם אוכל לחיות עם הקשיים שיש לנו? או עם החסרונות שלו?
הכי בלט לי שכתבת שאת כועסת על עצמך ולא מבינה מה קורה לך.זה קרה לי גם וזאת היתה נקודת מפנה בחיים שלי. אחרי מספר קשרים שכל פעם היה בלבול ולבאגן כמו שתיארת בקשר האחרון שחשתי דברים מהסוג שכתבת- לא הבנתי מה קורה לי , לא ידעתי מה לעשות עם כל מיני דברים החלטתי לפנות לטיפול בכדי להבין יותר מה קורה לי, מה מתאים לי יותר בבן זוג, ולהעלות למודעות פחדים ודברים שאנחנו דוחקים ופתאום עולים וצפים ברגעים מסוימים.
אני לא קבלתי תשובות כי בסוף ההחלטה מתבעצת על ידינו, אבל אני חושבת שיש שלב שאתה מרגיש מוכן ובשל ללכת על זה (חתונה) גם עם החסרונות אבל זאת כאשר אתה עברת תהליך מסויים.
המלצתי לך היא ללכת לאיש מקצוע טיפולי על מנת להבין יותר מה קורה לך , עד כמה מפחיד אותך אולי מחויבות בכלל ולמה? אולי שווה לבדוק דברים יותר לעומק.

יכול להיות שאת לא מתחברת פה לכלום אז תקחי מה שבא לך ,ומקווה שתרמתי אפילו בקצת במשהוא.
מקווה שתרגישי הקלה בקרוב.
יובל

לגבי הכעס של הבן זוג שלך- אני חושבת שנכון להגיד היכן עומדים הדברים, וגם אם זה קשה לשמוע וקשה להגיד.
אני מניחה שהוא לא אהב לשמוע את הדברים כי זה מעמיד את המצב בחוסר וודאות וקשה לנו לשאת חוסר וודאות אך זאת המציאות שלך כרגע וחשוב להיות כנים.