אובדת עצות

דניאל יקרה,

העלאת בפנייתך מציאות חיים לא פשוטה כלל. נראה כי התקשורת ביניכם מאוד קשה והיא מבוססת, בעיקרה, על האשמות, ביקורת, כעסים ותסכולים.
אני מתרשמת שמבחינתך הגיעו מים עד נפש ובהחלט ניתן להבין זאת.

מדברייך עולה כי בעלך ממש התמסר למקום עבודתו בו עבד כשכיר. הוא הקדיש שעות למקום אשר לא תגמל אותו כראוי על השקעתו ומסירותו, לדעתך. נראה שבעלך חש סיפוק, הנאה ואולי אף הערכה מצד המעסיקים, במקום עבודה זה, ולכן הוא השקיע כל-כך הרבה שעות. אולי הוא הרגיש מתוגמל בדרכים אחרות, לא כספיות (למשל הערכה).
ואז הוא פוטר.
פיטורין אינם מוסיפים לתחושת הערכה והביטחון העצמי, ועל אחת כמה וכמה לאחר השקעה כה רבה במקום העבודה. בתור עצמאי הוא גם לא ממש מצליח, וגם זה לא מוסיף לתחושת הערך, הביטחון והאמון העצמי. לכן, אני מניחה, שכאשר הוא מצליח ל"מכור" את שירותיו הוא לא גובה כסף, כי הוא לא מאמין שבאמת מגיע לו, הוא כאילו חושש לגבות כסף, בגלל תחושת חוסר הערך והאמונה העצמית, שאליה מתלווה בדרך-כלל ביקורת עצמית מאוד גבוהה, ומי שסובל מ"מחלה" זו לא יכול לספוג ביקורת נוספת, חיצונית, או עצות.
אני מאמינה שהוא נמצא במצוקה נפשית, לאור חוסר ההצלחה בתחום הקריירה.
כאשר הוא מבטיח להשתפר, אני בטוחה שהוא באמת מתכוון לזה, הוא פשוט לא מסוגל.
רק אדם המאמין בעצמו וביכולותיו מסוגל לעשות יש מאיין ולהקים עסק עצמאי ולגרום להצלחתו פירושו לעשות יש מאיין.
כאילו לא מספיק בתחושת חוסר הערך שהוא חש כלפי עצמו, את מוסיפה לתחושה זו ומעצימה אותה, בהטחת ההאשמות, בחוסר שביעות הרצון ובוודאי באמירה המפורשת לגבי הגירושין. גם את רוצה ל"פטר" אותו.
קשה לו לשמוע בעצתך ולחזור לשוק העבודה כשכיר, כי אז הוא כאילו מודה ב"אשמה", מודה בכישלונו. אולי הוא אף חושש מפיטורין במקום אחר.
כפועל יוצא מהמצב, את נושאת את כל הנטל הכלכלי על כתפייך, בנוסף להיותך אם לתינוק, אשר בגיל כזה, דורש המון תשומת לב, השקעה וטיפול.
את נמצאת רוב הזמן במקום אחר ממנו היית רוצה להיות. את בעבודה ותינוקך בבית.
כאשר את סוף סוף מגיעה אליו, כבר אין לך כוחות נפשיים ופיסיים להעניק לו את מה שהוא צריך, ובוודאי את מה שהיית רוצה להעניק לו.
גם את, בדומה לבעלך, נמצאת במצוקה נפשית.
מהמקום הזה אף אחד מכם לא יכול להכיל את השני, לבוא לקראת השני, לתמוך אחד בשני, כראוי בזוגיות, ועל אחת וכמה במשפחה.
כדי לנסות ולצמצמם את הפערים ביניכם, ומאחר שהתקשורת ביניכם, אינה בונה או מקדמת, בלשון המעטה, אני מציעה לכם לפנות לאיש מקצוע. יועץ זוגי, מאמן לזוגיות, או אחר, לבחירתכם.

מניסיוני לאורך השנים, למדתי, כי אנו פועלים באותם דפוסי פעולה, פחות או יותר, כל חיינו.
כאשר חל איזשהו שינוי מהותי, כמו אצל בעלך (מאיש עבודה העובד שעות על גבי שעות הוא הפך לאיש שכמעט ואינו עובד), הוא נובע ממשבר ברמה האישית (ושוב, כמו במקרה של בעלך, הפיטורין וחוסר ההצלחה העסקית כעצמאי, הביאו אותו למצב של חוסר אמון בעצמו וביכולותיו עד שהוא הפסיק לעשות, פשוט כי הוא לא מאמין שיצליח, הוא מפחד להיכשל שוב). לאחר שמבינים ממה נובע המשבר ואיך הוא משפיע על חיינו, ניתן להתחיל להתגבר עליו.
אני מאמינה שאז, גם הזוגיות שלכם תעלה על דרך המלך.

לעניין ההיבט הכספי והחובות התופחים, ישנו גוף העונה לשם "פעמונים".
גוף זה מספק ייעוץ כלכלי/כספי ללא תשלום.
נציג מטעם מגיע לביתכם, בתאום מראש כמובן, בודק היטב את היתנהלותכם הכלכלית/הכספית, ומציע פתרונות.