אני בהריון והבעל בחוסר פרגון

אורנה יקרה, ראשית - איחולים על ההריון הראשון - ושתרגישי טוב יותר בהמשך. רוב הנשים בשליש האמצעי מתחילות להרגיש הרבה יותר טוב.
לדעתי מה שקורה הוא שבעלך חושש שמא הסטטוס קוו ישתנה וייפול עליו עומס באופן קבוע והוא ירגיש עם זה "שפוט" או "פראייר". יתכן גם שהוא חושב שאת מגזימה ומתפנקת והוא לא "קונה" את הדיווח שלך על תחושותייך העייפות. אולי הוא עצמו בנוי כך שאינו עושה עניין ממחלות ומצליח להתגבר עליהן במהירות ובלי לעשות עניין...והוא מצפה לכך גם ממך? אלו כמובן רק השערות, שמנסות להסביר את ההתנגדות שלו לתמוך בך ולהקל עלייך.
יתכן שמה שיעזור הוא קודם כל שיחה "מוזמנת" שתקבעי איתו מראש. רוב הזוגות "עורכים שיחות חשובות" בצורה ספונטאנית מייד עם התפרצות אירוע או ויכוח. כל אחד משמיע את עמדתו עם הרבה הצדקות ושכנוע עצמי ובתוספת כעסים ומרירות כלפי השני. מאוד לא נכון לנהל שיחות כאלו. עדיף להמתין, להתקרר כמה שעות ולתאם איתו שיחה שבה שניכם תהיו פנויים ולא טעונים רגשית בעיצומו של ריב או ויכוח.
בשיחה נסי להביע את רגשותייך ולהגיד מה יקל עלייך - בלי להאשים ולבקר אותו. התמקדי בך ולא בו ובציפיות/ אכזבות שלך ממנו. תבקשי ממנו שיגיד אף הוא מה הוא מרגיש וחושב ומה עובר עליו. רק לאחר שתציפו את רגשותיכם - העלו את השאלה - אז מה ניתן לעשות?
חשוב לדעת ולהפנים שכמו שכתבת בעצמך - עוד יהיו שינויים ויהיו לחצים נוספים לאורך כל הדרך, וכללים שהתאימו לתקופה אחת לא תמיד מתאימים לתקופה אחרת ותצטרכו לרענן ולשנות אותם תוך הגעה להבנות ולהסכמות.
מקווה שנתתי לך קצת כיוון.