משבר בנישואין

הי יפית,

תארת בפירוט ובשיתוף את מה שעובר עלייך, תודה על זה.. את מתארת מצב שלמעשה נמשך הרבה שנים, אולי אפילו כפי שהעלת מאז הלידה הראשונה. מאז את מעידה על הדרדרות ביחסי אישות. אני רוצה להפנות אותך דווקא לנקודת מבטו של בעלך- בשורה התחתונה הוא חווה איתך את אותו תסכול מתמשך של שנים. הוא בוודאי זוכר את החברות ביניכם ששם לא היו בעיות מהסוג הזה, ומתקשה להבין איך יתכן שזה המצב. במיוחד הוא מדגיש את האיום שמעל ראשך- גירושין, כי בכל זאת יש בחוץ המון נשים שמתחילות איתו. אולי הוא אומר לך- אני מושך, אז למה את לא מחזרת אחריי? למה את לא רוצה אותי? את לא "תקינה", כי יש הרבה שרוצות אותי בחוץ. אני מניחה שיש הרבה סיבות להדרדרות שתארת, והתוצאה אכן פוגעת ביחסים האינטימיים. הוא, לעומתך, לא חווה לידות, דכאון אחרי לידה וכנראה הרבה משוכות אחרות שיכלו ליצור את המצב הנוכחי.

אני אשמח שדורית תמשיך מכאן לגבי פתרונות או הצעות ליעול. דורית, מה דעתך?

יפית היקרה, צר לי על מה שאתם עוברים.המצב אותו את מתארת אינו נדיר ואפילו אינו יוצא דופן. אצל הרבה זוגות לאחר כמה שנים יש שחיקה בתשוקה והמון תסכולים סביב זה וכמובן מתחים בין בני הזוג. שניכם צודקים...את - כי לא יתכן לקיים יחסים מתוך אולטימטום, או על מנת שבן הזוג יירגע ויהיה קצת יותר נחמד לזמן מה. אם זו המוטיבציה לקיום יחסי מין - ברור לגמרי שזה הופך למחוייבות ולעול במקום למקור לקירבה ולהנאה. בעלך צודק אף הוא: הוא תקוע בתוך מערכת יחסים שבה אין לו פרטנרית לסקס, והוא נשאר מתוסכל בבית ומול הרבה פיתויים בחוץ.
מכיוון שיש לכם ילדים, עליכם לפנות לייעוץ זוגי כדי להבין מה קילקל את הסקס שלכם. לפעמים מה שמקלקל הוא כל הסחר מכר הזה ההתניה והחובה. לפעמים מה שמקלקל הוא שאיכות הסקס אינה באמת טובה. אולי אין משחק מקדים שמספיק לעורר אותך ולגרום לך הנאה, אולי אין באמת קירבה אלא זה מרגיש טכני בלבד, ובסיום יחסי המין כל אחד נושם לרווחה במקום להרגיש חיבור וקירבה נינוחה.
חשוב לעצור לפני שמקבלים החלטות ולהסתכל על היחסים בעזרת איש מקצוע שידע לנתח יחד אתכם מה קרה ומה קורה ומה ניתן לעשות על מנת לשנות את מערכת היחסים.
אינני ממליצה במקרה זה על סקסולוגים, כי על פי רוב זו לא בעייה טכנית אלא רגשית.
אני מקווה ששניכם תגלו אחריות ותיקחו עזרה מקצועית.
חשוב שתדעי שלא תמיד ניתן לשקם מצב כזה, אבל גם אז חשוב שתבינו מה גרם לכך ותהיו מסוגלים לקבל החלטות נכונות.

מבלי להכנס לעומק הבעיה, כפי שכבר כתבו לך עדי ודורית, אני רוצה להאיר את עינייך למשהו שהרבה משפחות תופסות אותו כמטרד, והוא הילדים, או הילדה הבוגרת,
איך בדיוק הילדה תדע שאתם שוכבים ? אני מניח שיש לכם לפחות שלשה חדרים בבית,,, וחדר שינה של ההורים צריך להיות מקום פרטי ומקודש להורים בלבד, אין כניסה לסקרנים גם לא באמצע הלילה כשלא מצליחים להירדם,
אז תעשי כמה צעדים בנושא, כי הזוגיות שלכם יותר חשובה מכל המטלות שאת חושבת שאת עושה כלפיי הבית ולטובת הילדים, כי את גורמת את ההיפך,
אבא ואמא נמצאים בחדר הפרטי שלהם, ללא סיבה או הצדקה, אלא כי ככה אבא ואמא רוצים,
ודרך אגב קיום יחסים מתוך אהבה זה לא עברה עד כמה שידוע לי אז כאילו מה את מחביאה את זה ? להיפך דברי עם הילדה בטבעיות בלי לשתף את היחסים בינך לבין בעלך, ושלום על ישראל,
בהצלחה

תודה לכם,תודה בני,כל מה שאתם כותבים הוא נכון,אני מנודעת בהלט לכל ההיבטים האלה אבל זהו גבר שהוא למעלה מכוחותיי ז"א שזה גדול מימני אני לא ממש מצליחה לשלוט בזה,בקשר לבת הבוגרת,ברור שכולם בחדרים ניפרדים!!!אבל אם בעלי רוצה לשכוב איתי בשבת בצהריים שזה בד"כ ככה וביתי נימצאת בסלון סמוך אלינו ואין טלויזיה או מחשב כי בעלי דתי והבת שלי היא ילדה מאוד נבונה ובדיוק בגיל הרגיש הזה 14 שהכל מבלבל אני צריכה להכניס לה לראש עוד את הסיבוך הזה שח"וח היא תישמע אותנו אעפ"י שהיא יודעת טוב מאוד מה קורה כשאנחנו ניכנסים לחדר,זה ניראה מוזר לא? הזוי? אנחנו בחדר וביתי יודעת בדיוק למה אנחנו שם ומה אנחנו עושים והידיעה הזאת משגעת אותי
טוב בכל אופן,לבעלי ולי היה היום ויכוח סוער ונוקב במהלכו בעלי הודיע לי שכל הזמן שהיינו ביחד היה ביזבוז זמן גדול בשבילו ואני אמרתי לו שאף אחד לא מחזיק אותו בכח והוא אדם חופשי יכול ללכת מתי הוא רוצה (תכל'ס אני יודעת שהוא כאן רק בגלל הילדים*) אז הוא הודיע לי שמעתה והלאה אני לא שואלת אותו כלום והוא עושה מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה ואני לא אבוא אליו בדרישות בקשר לילדים כמו :חוג,ביה"ס שם דבר גם לא כשאני בעבודה,הוא פ]שוט הולך לעבוד ומביא משכורת וזהו,אמרתי לו שהוא ניסער ופוגע בי מתוך הגנה וזה לא לעניין וגדאי שנדבר כמו שני אנשים בוגרים כי כאלה אנחנו,לדבר לענייןו,בכ"ז אנחנו יחד 15 שנה אנחנו גם חברים חוץ מזה שאנחנו נשואים,בוא נדבר לעניין ונראה איך פותרים את זה לטובתנו ולטובת הילדים,כי בכח אי אפשר להחזיק דברים ואולי צריך לפעמים לחתוך אין מה לעשות אבל הוא פשוט היה ניסער וכועס מידי ויצא מהבית בסערה.אני שלמה עם עצמי אני לא מרגישה רע,אם זה צריך לקרות זה יקרה ואם שני אנשים לא נועדו להיות ביחד אז אין מה לעשות,אנחנו אנשים חופשיים כולם במדינה דמוקרטית ואי אפשר לאלף אף אחד לשום דבר,אני בטוחה שסערת הרגשות תעבור לו והוא יתעשת ואז נשב ונדבר כמו שני אנשים בוגרים ואם צריך פרידה אז אין מה לעשות אולי זה רק לטובה.
SORRY על ההשתפכות,זה קרה ממש עכשיו והייתי צריכה את זה.

לא יודע מה יש לי,,, אבל ידעתי שאתם דתיים לפי הניסוח והבעיות, אבל זה לא חשוב כעת בטח לא בשביל הפתרון, אז אני מציע לך בחום ללכת לייעוץ ללבן את מה שקורה בניכם, ואם כבר בצורה בוגרת, אז שימי לב שעד כה זה לא צלח, ולכן אין סיבה שהפעם זה כן יצליח,ולכן גם הצעתי לך ללכת לאיש מקצוע שבייחד איתו תגיעו מהר מאוד להבנות, אל תבזבזי זמן תקבעי עוד היום פגישה, ואם בעלך לא רוצה להצטרף או שאת לא מצליחה לתקשר איתו, תפגשי לבד, ושם כבר תחליטו מתי לצרף אותו,
רק מילה אחת, שתביני שלמרות שנראה לך כעת שהמשבר מוביל לגירושין,,, כשתלכי לטיפול תגלי שיש כאן הזדמנות פז לבצע מהפך של 180 מעלות בקשר הזוגי שלכם, ופתאום תכירו אחד את השני הרבה יותר טוב, ותתחילו לחיות חיים של אושר אמיתי, שבו כל אחד מעצים את עצמו שלא על חשבון השני, ותלמדו איך נותנים בלי להרגיש שזה נתינה בעלמה אלא שכל נתינה היא גם קבלה, אין לי כוח כרגע לחזור על דברים שכתבתי כאן בעבר, אבל תחפשי טוב אז תצמאי,
בהצלחה

דברים חכמים אמרת,תודה על התיחסות וההבנה.דרך אגב,רק בעלי דתי אני לא,הוא חזר בתשןבה לאחר שנישאנו.