לא יודעת להתמודד

היי

זה נשמע שאת בסערת רגשות, וזה לגיטמי ובסדר גמור, את נמצאת בסיטואציה לא נעימה.
אני מבין את הקושי שלך להתנתק, יש לך רגשות כלפיו, את עדיין אוהבת אותו ואת מאמינה שיש לכם עתיד ביחד.

אבל בזוגיות יש שני צדדים, והצד השני לא רוצה וזה לא משנה למה, את צריכה לכבד את ההחלטה שלו ולהמשיך הלאה, גם ראית שחזרתם ובסוף נפרדתם, כלומר משהו מאותת לו שהקשר לא נכון לו עכשיו, ואת צריכה להפנים את זה, למרות כל הקושי שיש בדבר.
לדעתי גם לא כדאי לך לחיות אם מישהו שהוא לא שלם לגבייך, כי כל דבר הכי קטן שיפריע לו, הוא לא ינסה לפתור את זה הוא פשוט יגיד לעצמו ידעתי שזה לא זה ויחתוך...אז למה להאריך את הסבל.

אני ממליץ לך, להמשיך עם החיים ולבנות אותם
ואני אסביר, תתחילי לחיות כאילו הוא לא קיים, לדוגמא, תרשמי ללימודים אם את לא סטודנטית,תעברי לגור לבד או אם שותפה, תרשמי למכון כושר, אם את לא עובדת תתחילי לעבוד בעבודה שתוכל לתרום בעתיד...כל זה ימלא לך את החלל שנוצר לך.

וזה משרת לך שני אינטרסים
1. את ממשיכה אם החיים שלך, בונה ומעצבת אותם, מתקדמת, משדרת עצמאות, את תלמדי על עצמך דברים חדשים, כמו מה חשוב לך בקשר זוגי ומה פחות...וכמובן את פחות תחשבי עליו
2. הזמן יעשה את שלו, ואם האקס ירצה לחזור אלייך הוא יעשה זאת, אבל את תהיי במקום אחר, לא במקום של "בבקשה תקח אותי", אלא במקום בוגר ועצמאי יותר כך שאם הוא רוצה להכנס חזרה לחיים שלך יהיה עליו לעבוד על הזוגיות ולהתאמץ אחד כלפי השניה.

אני יודע שאולי זה נראה לך רחוק ולא מציאותי כרגע, אבל שאלת מה הפתרון הכי טוב, והפתרון הכי טוב זה להתנתק עד הסוף, זה לא צריך לעניין אותך אם הוא יוצא עם בחורה או לא, את צריכה להמשיך עם החיים, ואם בסוף הוא ירצה את תהיי במקום אחר כך שהקשר יוכל להוביל למשהו רציני ולא לעוד חודשיים.

בנוגע לבחורים שיצאת איתם ולא הרגשת כלום, איך את מצפה להרגיש משהו אם עוד לא התנתקת רגשית...לא תרגישי כלום.
את צריכה לעשות עבודה אם עצמך ובסוף הכל יהיה לטובה או שתחזרו או תכירי מישהו אחר שיהיה יותר טוב בשבילך.

בהצלחה

עומר

תודה על תגובתך....
האמת שאת כל הדברים שאמרת אני כבר עושה, התחלתי השנה לימודי תואר שני, אני עובדת בעבודה מעולה, אני כל הזמן מוקפת חברים אבל למרות כל זה אני עדיין לא מצליחה להוציא אותו מהראש שלי. בגלל זה אני כבר לא יודעת מה נשאר לי עוד לעשות. לפעמים אפילו נדמה לי שהוא לא יצא משם בחיים בגלל שזה כל כך קשה לי עדיין. אני בחורה מאוד עצמאית ונראית לא רע וכל הזמן אני מנסה להבין מה דפוק אצלי??? איך כולם סביבי בזוגיות טובה, כולם מתגברים יחסית מהר על פרידות ורק אני כל יום קמה בבוקר והדבר הראשון שאני חושבת עליו זה הוא..... וככה הוא בראש שלי כל היום..... תחושת ההחמצה של האהבה לא מרפה ממני.... פשוט מתסכל

אני לא מצפה לפתרון קסם והזמן ממש לא עושה את שלו, רק רוצה להוציא את מה שיש לי על הלב.
תודה על ההקשבה.

שלום אורן בת,

אני מאוד שמחה שעומר כתב לך מה שכתב.. בנוסף שמחה שגבר כתב לך את זה מהמקום שלו. אז כפי שהמליץ לך עומר, נכון יהיה להמשיך הלאה. אני רוצה לחדד את המקום הרגשי שכרגע את שרויה בו- כרגע את בבלבול, את באמת מנסה לתלות תקווה קטנה שתחזרו יחד וכנראה כל משפט שלו בכיוון את שלו, הוא כנראה גם רואה זאת כך. חשוב מאוד לזכור שהמקום בו את נמצאת נוצר כתוצאה מאותה חוויה איתו, מההיסטוריה יחד, אבל הוא גם נוצר מהסובייקט שלך. זאת אומרת,שיש כאן גם אותך- וגם את זקוקה למרחב נשימה, גם את רוצה לצאת מהמקום המבלבל הזה. נסי להבין שאדם, כל אחד, שיחזור אלייך ויתחרט, ויחזור ויתחרט- יש בזה מעין התעללות רגשית עבורך. להיות במקום הרצוי-והדחוי, בהפרשים כאלו, זה מקום קשה בהרבה, רגשית ומנטאלית, מאשר להידחות פעם אחת, להתאבל על האובדן ולהמשיך הלאה.

אמת אמר עומר שלא תוכלי להתחבר רגשית אם לא תנסי להתנתק עוד קצת. ואני מוסיפה- זה בסדר בשלב זה לא להתחבר רגשית. זה בסדר לצאת "כדי לצאת" . עצם המעשה כבר יעשה בך משהו, עם הזמן, כבר יתן את האוירה הזאת של עשיה. אני רוצה להזמין אותך לחשוב טוב טוב על עצמך ועל הרגש שלך- הרגש שלך הוא לא משחק, יויו, פעם כן ופעם לא. הבחור כנה איתך ומספר לך על חוסר השלמות שלו עם חזרה לקשר. יש שם משהו מהותי מאוד, אם גם נפרדתם שוב אחרי חזרה מחודשת. יש בו משהו שלא בשל לפתור את הקונפליקטים מולך והוא משתמש בבריחה ופרידה. נסי להבין שהמקום הזוגי אצלו הוא מצב נתון, ואילו את במקום אחר, כנראה גם עם עוצמת רגשות אחרת. אז לא כדאי לעשות את המצב הזה ליותר רגיש, כדאי להפחית את מדד התסכול והרגישות ע"י מרחק אמיתי אמיתי, והרבה עשיה שלך- מול הזוגיות שלך עם עצמך. תתפלאי כמה זה מרתק יהיה להתרגש מחדש מדברים, לצאת, להנות, לקבל פידבקים מאחרים- גם ללא קשר אמיתי.. כי זה עוד לא הזמן. אבל זה יגיע אם רק תאפשרי להרפות את השריר הזה. ולזכור- את ראויה לזוגיות יציבה, ולא כל פעם להתעסק עם המחשבה מתי תהיה העזיבה הבאה, האם אני מספיק טובה, האם בגלל הריב של אתמול הוא שוב יפרק את הקשר.. אחד הדברים המהותיים בזוגיות בריאה הוא להבין שגם כשיש משבר, יש כוחות להידבר עליו ולפתור אותו. ושם אני חוששת שחברך לשעבר לוקה קצת, וזה לא טוב לזוגיות ובטח שלא לביטחון שלך.

אני סומכת עלייך שתעשי את הבחירה הנכונה ותצאי לדרך חדשה וטובה יותר.

היי אורן
את מתארת בחורה הישגית, מוכשרת ומוצלחת שחוותה כשלון בזוגיות. את יכולה כל בוקר מחדש לבחון את הבחורה הזו אם כבר התגברה, להשוות אותה לאחרות ולהציף אותה בצרור עצות "מועילות". לחלופין את יכולה לנסות לחבק אותה ולהיות איתה גם במקום הכואב, ולהזכיר לה כמה היא בחורה סבבה.. בהצלחה.

הייתי גם רוצה לדעת מה יותר בריא לעשות, לשקוע במחשבות ולכאוב או לנסות להילחם בהן ולגרש אותן בכל דרך אפשרית? אולי בכלל אני צריכה לחשוב עליו מחשבות רעות שיגרמו לי לשנוא אותו? אני לא יודעת מה לעשות עם כל המחשבות האלה.....חצי שנה עברה ואני עדיין מרגישה כאילו אני באותה נקודה של אותו יום ארור בו נפרדנו....

תודה על התמיכה של כולכם, זה מאוד עוזר לי

היי

אני נמצא בסיטואציה דיי דומה גם פרידה לאחר 3.5 שנים.

הדרך הכי טובה זה להתנתק, לא להתסתכל בתמונות,מכתבים פשוט לשים הכל בצד,
לנסות ולהמשיך הלאה, להיות במגע תמידי עם אנשים.
את יכולה לעשות לך יומן ולרשום לך דברים שרצית להגיד לו או מחשבות פשוט לרוקן הכל על נייר ולא להשאיר דברים בראש.

עדי בדיחי היקרה הציעה לי בזמנו להיות גם שותף פעיל בפורומים, ואני חייב לציין שזה עוזר קצת, את רואה את הפרידה בפרופורציה אחרת.לאחר שאת קוראת על בעיות של אנשים אחרים, קשה להסביר אבל זה עוזר קצת.

שלא תחשיבי שזה לא ימשיך לכאוב, אני כל יום קם אם כאב בחזה, וכל יום יש לי מחשבות לפעמים כועסות ולפעמים אוהבות...אבל הבנתי שצריך זמן, זמן לרגשות, זמן לזיכרון, זמן להרגל...ולאחר שהגחלת תדעך יהיה יותר קל להמשיך הלאה עם החיים

אגב כל פעם שאת נפגשת איתו יוצרת מגע את מחזירה את הגלל אחרונית, ובגלל זה קשה לך להתנתק.

מאחל לך שתעברי את התקופה הקשה במהרה


עומר

הי שוב אורן בת היקרה,

את שואלת שאלה כביכול קוגניטיבית, כזו ששואלת איזה תהליך מחשבתי אני אמורה לעשות על מנת לסלק את הזכרונות, את כל מה שכואב. בפנים השאלה הזאת מאוד רגשית ודינאמית, טומנת בחובה הרבה רגשות מעורבים ורצון אחד פשוט- לשים הכל בצד ולהצליח סופסוף להמשיך- אחרי חצי שנה.

אני (שוב) מצטרפת לדברים של עומר. עומר חווה פרידה אף הוא, כפי שכתב לך, ואכן התייעצנו כאן יחד מה הדרך הנכונה ומה יכול להקל על הכאב. אז נכון, אין פתרון קסם וזה לא יהיה קל יותר בבת אחת. זה באמת מאבק ממושך. לנסות להמשיך הלאה בכל הכוח, ואנרגיות שרוצות להישאב לעבר זיכרון וחזרה אליו, עדיף שינותבו לעבר היכרות מעמיקה יותר עם כל מה שמסביב, אכן חברת אנשים יכולה להועיל לך.

לגבי הזדהות עם אחרים שעברו מצב דומה- כתבתי בזמנו גם לעומר (השרשור שלנו היה בערך לפני שבועיים), שכאשר אנחנו מייעצים לאחר או משתתפים עם אחרים בחוויות שלנו, יש בזה מעין תרפיה עקיפה. הכוונה היא שכשאת מדברת, משתפת או אפילו מייעצת לאחר/ת, את בעצם נוגעת במקום הכואב, בצורה זו או אחרת, הרי את מדברת מהמקום שלך. וכשזה קורה- יש מעין "חבישה" חוזרת של הפצע.. ולאט לאט, ככל שעובר הזמן ותוך כדי יש דיבור ושיתוף, עיבוד של החוויה הקשה, שם בעצם יש גם את הריפוי האיטי.. בסופו של דבר הפרידה תישאר כזיכרון, לא פשוט, המקום ישאר רגיש (כמו לאחר פצע או כוויה) אבל הוא לא יצרוב כ"כ כמו היום. זה יהיה מקום אחר, להסתכל על החוויה ממרחק הגנה מסוים. כדי להגיע למקום המבטחים הזה אין ברירה- אלא לעבור גם במקום הכואב, בדיוק המקום בו את כרגע.

אז אנחנו כאן כדי לאפשר לך לדבר, לשתף ולחלוק איתך מה שאת חווה, יש בזה כדי לעזור לך, מעט הקלה. ובעיקר - כדי להשאיר אותך חזקה ולא לחזור לזוגיות ההיא. מעודדת אותך להישאר איתנה ולשתף אותנו בהמשך. אין לי ספק שתצליחי בתהליך שלך.

עומר- תודה שאתה פה, הדעה שלך מוסיפה ומעמיקה. "אין חכם כבעל ניסיון".

תודה לכולכם, למרות שעדיין קשה התגובות שלכם הן נקודת אור קטנה בכל החושך הזה.

עומר- תודה מקרב לב. הפידבקים מחממים את הלב.

אורן- אני יודעת כמה זה קשה, פעם גם אני הייתי שם.. תהיי חזקה ובכל התלבטות, שאלה או מחשבה שאת רוצה לשתף- אל תהססי.

שבוע טוב :)

הי אורן
כמו שעדי ציינה, את מנסחת את האתגר שעומד בפניך כשאלה עניינית ומבקשת תשובה אינטלקטואלית, כאשר למעשה התהליך שעובר עלייך ושתצטרכי להתמודד איתו הוא רגשי מטיבו. ולכן אני לא בטוח אם התייחסות "עניינית" לבקשתך יכולה להועיל רבות. גם אם מישהו יוכל לענות לך "מה כדאי" ו"מה הדרך הבריאה" וכדו' בדרך כלל קשה ליישם את זה על עצמך בזמן אמת.

שיתפת אותנו בתסכולך על כך שאינך מצליחה להמשיך הלאה ושאת תקועה באותה נקודה כבר חצי שנה. כפי שעדי אמרה לך בתגובה הקודמת - תנאי הכרחי להמשיך הלאה הוא ל"התאבל" על האובדן. "אבל" כזה הוא לא פשוט מכיוון שהוא דורש ממך קודם כל להכיר (רגשית) באובדן ובכאב שבהחמצה, ולאף אחד לא קל להתמודד עם דחיה ועם ההשלכות שלה על הדימוי העצמי. בכל זאת, יכול להיות שיעזור לך לגעת בנקודות הללו - בעצמך או בשיתוף עם קרוב. בהצלחה!

לקחתי איתי את כל מה שאמרתם.... הדברים של כולכם באמת מחזקים.

אני חייבת לשתף במה שעובר עליי לאחרונה.
הבנתי שצריך להתנתק, אבל אני חושבת שהניתוק קצת מפחיד אותי. אני ממש מפחדת לא לדעת מה קורה איתו, או לא לענות לטלפון כשהוא מצלצל כי כל הזמן אני אחשוב מה הוא רצה להגיד? אולי הוא רוצה לנסות?

עכשיו נשברתי, דיברתי איתו, שיחה מלאה בכעס..... כעסתי שהוא לא שם סוף לסבל שלי, שהוא כאילו רוצה לחזור אבל גם לא עושה שום דבר בשביל זה. אני כל כך מתוסכלת, פחות מהמצב ויותר מזה שאני מבטיחה לעצמי דברים ולא מצליחה לעמוד בהם.

לפעמים נדמה לי שהוא לא ייצא מהראש שלי לעולם ושתמיד אני אהיה במן מרדפים אחריי האושר איתו.

תודה שאתם כאן במיוחד ברגעים כאלה....

הי שוב אורן בת,

שמחתי שבאת לשתף. אני מאוד מבינה את המקום הכועס שלך- כנראה לא מעט עליו, ובעיקר עלייך. ניכר שאת לא כ"כ עסוקה בלסלוח לעצמך גם על רגעי הפחד, על הצורך שלך- שהוא ירצה בך,בלסלוח לעצמך שיש גם רגעים שהם פחות חזקים, רגעים שבהם אנחנו נכנעים לסקרנות- ואז שוב כועסים על עצמנו.

ככל שהוא יתם לך את הסימנים או הרמיזות של "לחזור", כך את תתעסקי יותר עם המחשבה "מה היה קורה אם.." (אם הייתי עונה לטלפון, אם הוא רוצה לחזור, אם אם אם..). אמנם את לא יכולה לשלוט בו, אבל את כן יכולה לשלוט במחשבה שלך ובתרגום למעשים- מה אני רוצה בחיים שלי והאם הם סוחפים אותי או שאני זאת שעוצרת את הסחף ומנתבת את הסקרנות ואת הצורך שלי בקשר- למקום אחר. זה באמת תלוי רק בך.

זכרי שמותר לך לטעות, מותר לך לכעוס, נסי להציב בפנייך יעד שאת בטוחה, שבשלב הזה, את תצליחי לעמוד בו. ייתכן והיעד של -לא לענות לו יותר - קצת גדול כרגע. נסי לפרק את זה למשהו קטן יותר, אולי להתחיל לצאת עם אחרים, אולי משהו אחר שתוכלי לעמוד בו ולהאמין בעצמך. כרגע את שבויה בלופ - את צריכה למצוא את החוליה שממנה תצליחי לצאת. אם תדמייני את עצמך חיה חיי זוגיות עם אדם שלא בטוח בקשר איתך, ולא באמת "שם", וכל רגע רוצה לצאת מהקשר איתך- כמה ביטחון יהיה לך בזוגיות כזאת? כמה את תרגישי שאת מספיק טובה- כפי שאת?

נסי לחשוב על הנקודות האלה ואשמח לשמוע דעתך. בינתיים- היי חזקה, את מסוגלת לעבור גם את הגל הזה.