אינטימיות

הי קרין,

את מתארת מצב טבעי- והעלת מספר נקודות משמעותיות- העובדה שהגוף טרם חזר למה שהיה וזה משפיע על הדימוי העצמי שלך ועל הביטחון, אולי, באטרקטיביות שלך מול בעלך ומולך עצמך.
בנוסף את מתוחה וחוששת מהמגע עצמו, אולי זה עדיין כואב. מעבר לזה יש את כל השינוי הרגשי שאת חווה - את אמא, בנוסף לתפקידך כרעיה, בנוסף לזהות האישית שלך כאינדיבידואל. והשינוי הזה הוא לא כ"כ קל, מה שאת עוברת טבעי ולגיטימי לעבור אותו בקצב שלך.
אני לא חושבת שלהמציא תירוצים זה נכון, אני כן מאמינה בלספר לו מה את חשה, ממה בדיוק את חוששת. העובדה שהוא מפרגן לך היא משמעותית מאוד. את יכולה להשתמש בזה ו"לנצל" את הפירגון הזה, ולשתף אותו מתוך המקום החושש שלך- מה בדיוק עובר עלייך. אני מרגישה שאת רוצה לחזור לחיים מיניים ולאינטימיות שהיתה, וזה אפשרי. קודם כל נסי לבדוק עם עצמך עד איפה הכאב, פיזית. מה את מרגישה שאת כן יכולה לעשות - לפני שזה מגיע אליו. ז"א, לבדוק עם עצמך מה בדיוק כואב עדיין והאם שמנים, למשל, או סוג טיפול אחר- יכול להרגיע. אפשר להתייעץ גם בפורומים לאחר לידה או מול רופאת נשים שאת סומכת עליה. כך גם בעלך יבין שאת עושה משהו בכיוון ויהיה יותר רגוע- לכן חשוב שתשתפי אותו שגם את מעוניינת לעשות משהו עם המצב.

מעבר לכך, ידוע לי שיש תרגילים לאחר לידה והרבה אפשרויות, גם בתזונה, איך לחזור חזרה למצב הרגיל, גם בבחינת דימוי עצמי. חשוב לאפשר לעצמך את המרחב הזה ולנסות להחזיר לעצמךאת הביטחון.. זכרי שאם תרגישי קצת יותר טוב עם עצמך סביר שגם תרגישי יותר נינוחה במצבים אינטימיים.

לסיכום, אני מאמינה שאפשר לחזור לאט לשיגרה, שלב ראשון הוא שיתוף אמיתי של בעלך ושמירה על הפירגון והתקשורת הטובה ביניכם. שלב שני הוא עשיה בפועל- תזונה, תרגילים, ואפשרויות להקלה על הכאב - אם קיים. שלב שלישי לנסות לחזור בהדרגה לאינטימיות גם מבלי המעשה ממש של יחסי אישות. לגשת לזה ממקום אחר, עדין יותר וראשוני יותר.. עד שתרגישי יותר מוכנה. בשורה התחתונה בעלך יחוש שיש התקדמות ויותר מזה-יש רצון שלך להתקדם, מאוד חשוב שתאפשרי את השיתוף והכנות איתו.