האם אני מגזימה?

הי הודיה,

תודה על השיתוף. אני חושבת שלבעלך קשה מעט להתרגל למצב הזה, אמנם הוא כבר שנה, ובכל זאת להפוך מבן זוג ובעל לאבא- זה לא אוטומט, כנראה לא כמו אצל האמהות שבנינו.. העשיה, הרדיפה, ההזנה הזאת לילדה כנראה די חדש לו. העובדה שאת כועסת ומודדת עם "סטופר" כנראה גם לא קלה לו ואז יש יותר זליגה למחשב, למשחקים, לכיף. הוא זורק אלייך משפטים כמו- תני לי לעשות את הדברים בקצב שלי. אני חושבת שכדאי לשנות איתו גישה, כי ככל שיהיה כעס סביב זה והטיפול בילדה יהפוך לעול, מה יהיה הלאה? ואיך זה ישפיע עליכם כזוג?

לכן כל עוד נתפוס את זה מוקדם, כן יטב. כדאי בשלב ראשון לרדת לגמרי מהדרישה. קודם כל לנסות להתאפק ולהיות סבלנית, עד שיש זמן יותר רגוע לשוחח איתו. כשהילדה ישנה, ואתם לבד, כדאי שתנסי לבנות איתו "חוזה" מה הוא רוצה (!) לעשות איתה, ואיך (!) הוא רוצה לטפל בה- בדרך שלו. אולי תתפלאי לגלות שהוא דווקא מעוניין לסייע לך בטיפולה, אבל כרגע הוא עסוק במשחק ההתנגדות מולך כיוון שהמצב הפך ללא נעים. אני לא בטוחה שאת מגזימה, כמו שכדאי בכל זאת לנסות לגשת אליו ממקום אחר.. לא לגרום לו לעשות כי את כועסת. נסי לחשב כמה פעמים את צריכה לכעוס ותצטרכי לכעוס עד שהוא יעשה מה שאת רוצה?...
אם נשים על כפות המאזניים מה עדיף- שהוא יעשה אחרי שהכעיס אותך או שיעשה בדרך שלו ואת תישארי רגועה יותר.? נראה שהוא טיפוס של חופש גם לפי מה שאתרת שקורה בבקרים. לכן תנסי לדבר אליו מהמקום הזה ותאפשרי לו מרחב לפעול עם הילדה ע"י X דברים שהוא מעוניין לעשות. ככה אולי תשיגי תוצאה טובה יותר לטווח הארוך. חשוב מאוד שכבר עכשיו עם הילד הראשון אתם תשתפו פעולה ותשלימו זה את זה.. בע"ה יהיו ילדים נוספים ואז יהיה קשה יותר לבצע שינוי.

מאחלת לך בהצלחה רבה וכל טוב

אתם עושים עבודת קודש..תודה רבה ישר כוח