אני מרגישה לכודה ללא מוצא

מצטער לאכזב אותך, את צריכה לראות פסיכולוג,
הבשורות הטובות שאת מודעת לבעיות שלך, אולי אפי' יותר מהמעלות שלך, ולכן כדאי שמישהו ייעשה לך סדר בדברים,
אין טעם שיכתבו לך כאן, שאת שווה, ושאת יכולה, וכו' וכו', את צריכה מיהשו מקצועי שייתן לך את הגושפנקא המקצועית לכך, ויראה לך שיש בך את כל הדברים הטובים שרק צריך להוציא אותם מהכוח אל הפועל,
חבל רק שבעלך לא מצליח להרים אותך למעלה, אולי הוא התייאש, ואולי זה לא למידותיו, אף אחד גם לא הכשיר אוו למקצוע הזה,
אם הייתי פוגש אותו, הייתי אומר לו, תחבק את אשתך, תרעיף עליה חום ואהבת חינם, היא זקוקה לעידוד, ובמקביל שלח אותה לכמה שיחות או טיפולים שירימו וירוממו אותה עד שהיא תרגיש טוב עם עצמה, כל השאר יבוא מאיליו אח"כ כמו הרכבת שנגררת אחרי הקטר,
בהצלחה

שלום, בני, ותודה על תגובתך.
אני מסכימה איתך באופן כללי שאני זקוקה למישהו מקצועי שיעזור לי לעשות סדר בבלאגן, אני פשוט מפחדת מההחלטות שאולי איאלץ לקבל בעקבות ייעוץ מסוגו ומחוסר מוכנותי לקבלן. אני חוששת שהמסקנה המתבקשת מתהליך שכזה היא שזוגיות ללא משיכה מינית נידונה לכישלון. אני מודעת מדיי לעצמי ולבעיותיי, ואפילו לתהליך הטיפולי עצמו (הייתי בכמה פגישות בדיוק לפני שהכרתי את בעלי והפסקתי). האפשרות לדבר ולפרוק הייתה נהדת, אך התחושה שהפסיכולוגית קוטעת אותך באמצע משפט כי נגמר הזמן, מאוד הפריעה. ויש גם את ההיבט הכלכלי, כמובן. הטיפול יקר ואני גם ככה לא מרוויחה כמעט כלום וכל הנטל נופל על בעלי.

באשר לאמירתך על עצתך לבעלי, אולי לא הייתי ברורה מספיק בתיאור הבעיה. הוא הכי מחבק והכי תומך שבעולם, אני זו שלא רוצה שיחבקו אותה. כלומר, אני מאוד צריכה חיבוק ותמיכה, אבל לפעמים אני מרגישה שאני רואה בבעלי סוג של אח או ידיד קרוב בלבד. שאלתי את עצמי לפני החתונה אם אוכל להשלים עם זה, ולוותר על תשוקה, על משיכה וכו', אשר ליוו את הקשרים הבעייתיים ביותר מבין מערכות יחסיי בעבר, ודי השלמתי עם זה, אך עם הזמן, העדר המשיכה המינית ביחסינו החלה להעיב יותר ויותר, במיוחד לאור חד צדדיות התחושה וציפייתו המוצדקת להמשך קיום היחסים... לא מגיע לו לקבל אישה שמנצלת את פירות עבודתו הקשה על מנת לבכות לפסיכולוג שהיא לא אוהבת אותו!

ליליה יקרה,

העלאת בדבריך שתי נקודות מרכזיות, שאינן כרוכות, בהכרח ,זו בזו, אך מונעות מאותו מקום, לקיחת החלטה ועשייה מתוך חסמים, חששות ואמונות מגבילות.
הראשונה, חוסר ביטחון עצמי וחוסר אמון עצמי והשנייה הזוגיות שלכם וחוסר האינטימיות הפיסית ביניכם.
אתייחס לכל עניין בנפרד.
אציין גם, כי אני מסכימה עם בני, איש מקצוע בהחלט יכול להיות לך לעזר.
לגבי כל נקודה כזאת, שהעלאת, הייתי מציעה לך לפנות לאיש מקצוע מתאים.
בנוגע לנושא הראשון, חוסר הביטחון והאמון העצמי, תוכלי לפנות לאנשי מקצוע שונים בתחום הטיפולי, החל מפסיכולוג וכלה במאמן אישי. לכל תחום היתרון שלו, מה שהכי מתחבר, מתאים ונכון לך, להרגשתך.
אולי כאשר איש מקצוע יפרוס בפנייך את מעלותייך, ואני בטוחה שיש לך גם כאלה, ולא רק חסרונות, תאחזי בהם ותוכלי להחזיר לעצמך את ביטחונך ואמונך בעצמך.
בנוגע לנושא השני, חוסר המשיכה, אני חושבת, שכדאי לך לפנות ליועץ זוגי, או סקסולוג.
אחת ממנהלות הפורום, דורית כהן, עוסקת בייעוץ זוגי. אבקש ממנה להתייחס לפנייתך גם כן.

כפי שכתבתי בתחילת דבריי, אני מתרשמת שאת מחליטה ופועלת מתוך חסמים, חששות, פחדים ואמונות מגבילות. בכל תחום בחייך, בקריירה ובזוגיות.
כאשר חסמים הם אלה שמניעים אותנו לפעולה, תמיד, נחוש תחושות של חוסר שביעות רצון, מרמור וכשלון. תחושות קשות, אשר מעיבות על אושרנו, תחושות שאין להן מקום של קבע בחיינו.
במקום לנסות לקדם את היצירה שלך ולבדוק כיצד תוכלי להשתכר ממנה, את בוחרת להתחבא בבית, לברוח מראיונות עבודה, כי הם מפחידים אותך, ול"בזבז" את זמנך על רכישת השכלה, כדי להרגיש שאת מתקדמת לאנשהו, כפי שכתבת. לא רק שאינך חשה שאת באמת מתקדמת בחייך, את חשה כשלון וחוסר מימוש. התחושות הנ"ל פוגעות בצורה קשה בביטחון העצמי שלך ובאמון שלך בעצמך, עד כדי כך שאת תוהה לגבי איכויותייך.
כנ"ל לגבי הזוגיות שלך. עשית את הבחירות שלך מתוך חסמייך, ממקום של חוסר ביטחון וללא כוחות נפשיים למצוא את הזוגיות הנכונה עבורך, וכעת את חושבת על פתרונות "יצירתיים", כגון בגידה.

חייך בידייך. אף פעם לא מאוחר מידי!
כאשר תחליטי לפעול ולעשות נכון את הדברים הנכונים עבורך, כאשר תחליטי ותפעלי מתוך ערכייך, רצונותייך, שאיפותייך ואמונותייך, תתחילי לחוות הצלחות, סיפוק ושביעות רצון מחייך.

אני מאחלת לך שתתחילי לחיות את חייך בצורה מספקת, בדרך בה את מנהלת את חייך ולא מנוהלת על-ידי חסמייך.

ליליה יקרה, מצד אחד אני רוצה להחמיא לך על כתיבתך האינטליגנטית, המודעת כל כך לעצמך, ומצד שני, אני חוששת שזו כבר חלק מן הבעייה, שבמקום לצאת ולפעול בחיים שלך ולהוציא לאור את האנרגיות והיכולות העצורות בך, את "משותקת" ומתבוננת על חייך מבחוץ ומנתחת אותם להפליא, אך ללא הועיל.
את אומרת שאין לך תקציב לטיפול. כמובן שאני ממליצה על היעזרות באיש מקצוע לאור ההיסטוריה שלך, אבל יתכן שמה שצריך לעשות הוא להתחיל ממשהו נקודתי, קטן, בו תקחי על עצמך אחריות לביצוע משהו שעד כה לא לקחת עליו אחריות, כמו למשל פעילות גופנית קבועה - למשל הליכה בחוץ בחיק הטבע (יש לך זמן פנוי וזה לא עולה כסף...לא תוכלי לכתוב שזה משהו שאינך יכולה לבצע. זה רק עניין של החלטה והתמדה).
נדמה לי שאם תרגישי שאת מצליחה במשהו שלקחת על עצמך - זה יכול לשבור את המעגל השלילי בו את נמצאת. חשוב שתרגישי מחוברת לגוף שלך ודואגת לו ושומרת עליו, זה צעד ראשון והכרחי, לדעתי.

לגבי נושא המשיכה המינית - עליכם להגיע לייעוץ זוגי, ובו יתכן שניתן לשפר את התקשורת המינית שלכם. יחד עם זאת - אם לא - אולי תוכלו במקום להיפרד - להגדיר מחדש את הזוגיות שלכם מבחינת הציפיות וההסכמות הזוגיות, משום שברור שהמצב העכשווי גורם למתח ולתסכול אצל שניכם וצובר נזקים נוספים.

מוניקה ודורית, תודה רבה על התייחסותכן.
מוניקה, באשר ל"פריסת מעלותיי בפניי ע"י איש מקצוע", הרי שאני מודעת גם להן, אך המגרעות והחסמים פוגעים ביכולת שלהן לבוא לידי ביטוי, ולכן התייחסתי כאן לאלו האחרונים בלבד.
מה שלא הובן כהלכה מדבריי, כנראה, זו העובדה שאני באמת עובדת מהבית והמון. יש לי לקוחות, אני רק לא מצליחה לגבות מחירים סבירים על עבודתי ונמצאת במצב אבסורדי בו עובדת לילות כימים עבור פרוטות, לחוצה, עצבנית, עייפה ומשווה את עצמי ללא הרף לעמיתים למקצוע. אני לא מעיזה לגבות מחירים התואמים באמת את היקף העבודה מחשש שאחרים עושים זאת טוב יותר, זול יותר וכו', ולמרות מחיריי הנמוכים עד גיחוך, בכל פעם מתנהל מיקוח הגורם לי לתסכול ולאי אמון בעתיד המקצועי שלי בתחום שבחרתי, לצד ההבנה שאין לי חלופה ממשית למקצוע זה (אותו אני אוהבת מאוד), ומאוחר מדיי להחליפו. אוסיף רק שהחשש שלי מריאיונות עבודה ומעבודה "במשרד" אליהם התייחסתי בהודעתי הראשונה-קשורים בהכרח גם בצורך לשנות עיסוק במידה זו או אחרת כדי לעבוד "בחוץ"... יציאה לשוק העבודה עבורי כעת, משמעה יציאה ללא ניסיון בתחום החדש, בגיל מאוחר לכך יחסית, כלומר, מעמדת נחיתות מול מתמודדים אחרים, הצורמת לי במקומות הכי כואבים. יתכן שבקרוב איאלץ לעשות זאת מסיבות כלכליות-אך הדבר מעורר אצלי פאניקה איומה ותסכול.
באשר לבעלי, הוא תמך בניסיוני לעבוד מהבית, אך גם הוא מתחיל לעבד סבלנות ותקווה באשר ליכולתי להתפרנס מזה.

דורית, אני חושבת שדייקת להפליא ברוב הנושאים, במיוחד בהערתך לגבי התבוננות בחיים במקום נקיטת פעולה אקטיבית, ואני מסכימה בהחלט עם עצתך להתחיל בקטן. העניין הוא שעצה זו נתתי לעצמי רבות במהלך השנתיים האחרונות וניסיתי בכל פעם ליישמה: להתחיל מדיאטה וספורט או מהלימודים וכו', אך לא הצלחתי לוותר על נושאים אחרים, ולבסוף לא הצלחתי להתקדם באף אחד מהם. אני עסוקה בכיבוי שריפות מתמיד בחיי.יש לציין שיש לי היסטוריה של בולמיה, עליה התגברתי בעבר בעצמי, ושלפני לידת בתי הייתי ספורטיבית מאוד, אך היום עם איבוד הגזרה והכושר הגופני, פשוט לא מצליחה לקחת את עצמי בידיים. ברור לי מניסיון העבר שזה אפשרי, אך הפעם פשוט לא מצליחה להביא את עצמי למצב של עשייה. חלק מכתיבתי כאן זה החיפוש אחר הדרייב לפעול, המוטיבציה האבודה...
באשר לנושא השני, אודה לך, דורית, אם תוכלי לפרט קצת יותר למה התייחסת בהגדרה מחדש של הזוגיות והציפיות ממנה. הרי לא אוכל לבקש מבעלי לקבל בהסכמה זוגיות אפלטונית?
בתודה רבה,
ליליה

ליליה היקרה,
חלק מההיתקעות במעגל הקסמים הזדוני הוא אי העשייה, ואז לייסר את עצמך על חוסר הכוח ולחפש "מקורות השראה" או "דרייב" מבחוץ. אחד המשפטים שהכי דיברו אלי כאשר הייתי במצב דומה היה מפיו של הודי מבוגר וחכם. לצורך עבודתו מול קהל הוא היה מחוייב לצאת להליכות באופן קבוע. הוא לחלוטין לא אהב זאת והתקשה לעמוד בדרישת המעסיקים שלו. אבל הוא המציא "שיטה" שעבדה עבורו:
"אני שולח את הגוף שלי בבוקר להליכה היומית, ומצטרף אליו אחרי חצי שעה". מה שאני לקחתי מזה היה למשל: בבוקר (השעה המועדפת עלי להליכה) בתור צעד ראשון נהגתי פשוט ללבוש את בגדי ונעלי ההליכה. שמתי לב שכאשר הבאתי את עצמי לשלב הזה, הרבה יותר פשוט לי לצאת מן הבית. אז זה היה התרגום שלי לדבריו. במילים אחרות - קודם אתה זורק את הכובע מעבר לחומה, ואז אתה נאלץ לטפס מעבר לחומה כדי להשיבו...
בהזדמנות אשתף אותך לאן ההליכה הזאת - איתה "נאבקתי" במשך שנתיים, ואז היא הפכה בהדרגה להתמכרות (מן הסוג הטוב כמובן) שמשרתת אותי כבר 6 שנים - לקחה אותי בסיבובים ממש לא צפויים בחיים שלי, וגרמה לי לחוויות נהדרות ולשינויים מהותיים בכמה תחומים חשובים בחיים, לרבות תחום העיסוק שלי, וכמובן הבריאות ודימוי הגוף שלי. במבט לאחור אני רואה בתחילת ההליכה שלי את מנוע השינוי שאני עברתי בשמונה השנים האחרונות. כאשר התחלתי בכך - לא היה לי מושג לאן אגיע. כל מה שאני רציתי היה להוריד במשקל.
בסיכום, אומר לך שלא נכון לחכות להשראה חיצונית, אלא להחליט איזה שינוי את עושה ברמה יומיומית ולהתחיל לפעול, ולחפש איך להמשיך את הפעולה מול הקשיים שיתעוררו. לא מכירה דרך אחרת.

הי ליליה,

כואב לי לקרוא על המצב בו את נמצאת, ובד"כ אני לא מגיבה בפורומים אבל נגעת לליבי.
חשבתי על כמה דברים שאולי יוכלו לעזור לך גם בפן המקצועי וגם בפן האישי שכרגע שזורים זה בזה.
את יכולה לפנות למט"י ארגון שעוזר לעסקים קטנים ברעיונות שיווק, קבלת מידע עיסקי רלבנטי לתחום עיסוקך והם יוכלו לעזור לך לפתח את העסק ולכלכל אותו יותר נכון, כך שתוכלי להמשיך לעסוק בו ולהרוויח.
בנוגע לצעידות בחוץ, זה נכון, הן נותנות הרבה כח כי האוויר הצח כבר עושה מצב רוח יותר טוב והחשיבה מתבהרת.
את יכולה גם להכין לעצמך תפריט יומי ולהחליט שלשבוע הקרוב את עומדת בו ומקפידה עליו וכבר תראי שתתחילי לרדת וזה יתן לך דרייב להמשיך לחתור לתוצאה.
השינוי באכילה מביא לשינויים מהירים וטובים יותר בירידה במשקל ההליכה היא יותר לחיזוק הגוף והנפש.

ולסיום, אם חסר לך דרייב לעשות דברים בשביל לשפר את חייך חשבי על הילד הקטן שלך ועל איזו אמא את רוצה שתהיה לו, הרבה פעמים יש בכוחם של הקטנים להוציא אותנו ממצבים שנראים אבודים והם מכניסים פורפורציות לחיים בנוגע למה חשוב יותר ופחות.

מקווה שנתתי לך נקודות פרקטיות וישימות שיעזרו לך.
מאחלת לך כל טוב.

אך איזה תשובה נתנה לך דורית, ללקק את האצבעות,
ספורט יכול להציל אותך ממש, תנסי משהו שאת מסוגלת להתחיל ולהתמיד בו, זה כדאי,
מעבר לכך ע"פ מה שכתבת כאן, אז יש לך נשמה של אמנית, והחשיבה של האמנים היא הפוכה ומנוגדת לתפיסת העולם המערבית, קשה לך כי את לא מעורכת, לא בגלל התמורה הכספית, ועוד יותר קשה לבעלך שמודד את ההצלחות שלך לפי התוצאה, אם זה נכון, אז עלינו על הבעייה, איך יוצאים מזה? וואלה לא יודע, אני רק יכול לספר לך, שיש לי חבר כזה אמן בנשמה, יוצר גדול, שהוא יחיד במינו בכל העולם,,, הוא עושה את עבודתו ביד, במקום לשכפל אותם בסין ולהרוויח בגדול, כסף לא מעניין אותו, וזה מה שמחרפן את אשתו, לאחר שנים רבות של תיסכול משני הצדדים, הם הגיעו להבנות, וכיום היא מרוויחה ומכלכלת את הבית, והוא פנוי לעסוק בעבודתו, עם הזמן גילו אותו כל מיני סוחרים ועושים עליו קופה יפה, אבל עדיין נשאר לו לעשות שבת, אז אם זה מתאים לך, תשקיעי את כל כולך בעבודות שלך, והרווחים כבר יגיעו עם הזמן, טיפ קטן, תמצאי מישהו שישווק לך את העבודות, כי הוא כבר כן אוהב ויודע לקחת כסף !
לגביי שאר העיניינים,,, אני מאמין שברגע שתהייה אצלכם שלווה בחווה, אז הכל יסתדר, הרומנטיקה תחזור, או תפציע,,, וכשמרגישים טוב עם הגוף, וכשהנפש רגועה אז יש מקום לאהבה לחדור, פתאום תסתכלי על דברים אחרת, זוהי דעתי, שיהיה לך בהצלחה

ליליה יקרה,

ראשית, תודה לך על תגובתך ועל ההבהרות.

במפגשי האימון עם מתאמניי אני מנחה אותם ל"האכיל" את הערכים ול"הרעיב" את החסמים.
חסמינו לעולם יישארו חלק ממבנה אישיותנו, ואנו צריכים ללמוד כיצד לחיות עימם בשלום, כך שאנו ננהל אותם ולא להיפך, כמו שקורה אצלך. לכן, אני ממליצה גם לך לנהוג בדרך זו, ולא לאפשר למגרעותייך, כפי שקראת להם, להאפיל על מעלותייך.
ייתכן, שכאשר את מאפשרת לחסמים ואמונות מגבילות אלה לנהל את חייך, את משדרת באופן לא מודע, חוסר הערכה עצמית ולכן את מוצאת את עצמך מנהלת מו"מ, כל פעם מחדש.
הלקוחות שלך "מרגישים" שהם יכולים ל"לחוץ".
ציינת שאת עובדת המון. את עסוקה בעשייה, המון עשייה, כל הזמן, אך, אין זו עשייה אפקטיבית, מאחר והיא נובעת ומונעת ממקום שאינו בונה אותך, אלה הורס אותך.
האם תחושות התסכול, החששות, העייפות, הלחץ וחוסר האונים אינם מהווים "טריגר" מספיק טוב, כדי לעשות למעגל הקסמים הזה סוף?
ראשית, עשי למען עצמך, גם משפחתך תרוויח מכך.
כדי להיות במקום בו אנו אוחזים בהגה חיינו ופועלים על-פי ערכינו (ולא מובלים על-ידי חסמינו) נדרש תהליך, זה לא קורה בין לילה, אך זה בהחלט אפשרי.

למרות כל ההצעות החמות, החכמות והטובות שקיבלת ממשתתפי הפורום ומדורית, הכדור אצלך, וכפי שכתבתי לך בתגובתי הקודמת, חייך בידייך והכל תלוי רק בך, כפי שאומר הפתגם "אם אין אני לי מי לי?"
וכפי שאמר גליליאו גליליי, "אינך יכול ללמד אדם דבר. אתה יכול לעזור לו למצוא את הדבר בתוך עצמו".

אני מודה לכל המגיבים, שהשקיעו מזמנם ומניסיונם בתשובות המפורטות.
דורית, את צודקת מאוד בעצותייך, להתחיל בקטן לשפר כמה תחומים, ביניהם המשקל, וזה בוודאי יועיל במקצת להערכה העצמית ולתחושת התקדמות. איני מתווכחת עם הצורך לעשות זאת. לצערי, זה לא יפתור את הבעיות העיקריות, ובוודאי לא את זו של הזוגיות, נראה שהכנסתי את עצמי למלכוד וכל שנותר לי הוא פשוט להתמקד בתחומים אחרים בחיים ולהשלים עם מה שאיננו.
באשר לתשובה של בני, אני לא אמנית חופשיה שרוצה ליצור מהבטן ומנותקת מהשוק, וגם לא שואפת להיות כזו. המקצוע שלי הוא מאוד קונקרטי, באחד מתחומי האמנויות, לא נפרט כאן מהו, וחוסר יכולתי לתרגמו לפרנסה קבועה מתסכלת דווקא בשל כך. באשר לרומנטיקה שתחזור... לא מדובר ברומנטיקה, אלא במשיכה פיזית מצדי אליו, שלא הייתה מעולם! שלו אליי קיימת גם היום.

ענת, תודה רבה על עצותייך המועילות מאוד בתחומן. מה שאמרת על הילדה ואיזו אימא מגיעה לה-על זה אני חושבת כל הזמן.

לצערי, הדיון התמקד בנושא הקל יותר, והוא המראה החיצוני. אני יודעת איך לעשות זאת, עשיתי זאת בעבר, אני רק תוהה מדוע הפסיק להיות אכפת לי איך אני נראית! מכל מה שהעלתי כאן, זה נראה לי הנושא הכי פתיר והכי פחות מטריד אותי מהשאר, בהיותו, כנראה, תסמין, ולא הבעיה עצמה. אבל אני מקבלת את גישתך, דורית, ואת הדוגמה הציורית שנתת, שצריך פשוט להתחיל ללכת, תרתי משמע. לפחות בנושא המשקל, מוניקה, את צודקת, הכדור אצלי.
שוב, אני מודה לכולכם על שחשבתם, התלבטתם, הגבתם...

אוי איך באת לי בזמן.אני לא מאמינה.

אני יושבת וקוראת פה את מה שכתבת ולא למאמינה שלא אני כתבתי את זה.
כל כך מתחברת למילים שלך, קוראת את התגובות והעיצות שקיבלת ומנסה לחשוב אליהם.
את פשוט מדהימה!
גם לי אין כסף ללכת לאיש מקצוע, וחולקת את ריגשותי עם חברה קרובה שכל הזמן אומרת לי "שבשביל להיתקדם צריך לזוז" ושאני לא מנסה אפילו, וכניראה היא צודקת, ואפילו פה בין המילים כתבו את זה.
הולכת לקורא שוב ושוב את מה שכתבת, ומה שענו לך, את פשוט מדהימה!

תודה על תגובתך, לידיה, ועל מילותייך החמות. הייתי מציעה לך לדבר שלא דרך הפורום, אבל חוששת ממסירת פרטים מזהים כאן.
ציינת שאת מתייעצת עם חברתך על הנושא. נפלא שיש לך חברה קרובה שאיתה את מרגישה בנוח לחשוף את רגשותייך, לבחון את המצב ופשוט לחלוק את התחושות והספקות. רק לדבר על הכל עם מישהו אמפטי לפעמים נותן כוח להתנער מתחושת המחנק ולחזור לפרופורציות. לצערי, אני לא מוצאת בסביבתי הקרובה אדם שאוכל לחשוף בפניו את תחושותיי אלו, מבלי להסתכל בלהיות לא מובנת או להישפט לרעה. בעלי הוא חברי הקרוב ביותר שאיתו אני נוהגת לדבר על הכל, אך, למרבה האירוניה, הנושא כאן הוא היחס אליו, ולכן זו תהיה פגיעה מיותרת וחסרת טעם. אני מאחלת לשתינו שנצליח למצוא את הפיתרון הטוב ביותר למצב ושלא נפגע בקרובינו בדרך...