מה הוא רוצה?

Y יקרה,

על פי התפיסה האימונית ומתוך ניסיוני אוכל לומר, כי אנו פועלים על-פי דפוס פעולה קבוע במשך כל ימי חיינו. בדומה למנוע של מכונה כלשהיא, גם ה"מנוע" שלנו פועל, תמיד, באותה הדרך ובאותה הצורה.
אנו יכולים לנסות ולעדן את התנהלותנו, אך, בסופו של דבר נפעל בדרכנו.
לאור זאת, ולאחר שציינת שחווית אלימות בהתנהגותו כלפייך, שמצאת את עצמך בוכה בגלל הדברים שאמר, שהתפרץ שוב לאחר שקרא את מכתבך, למה את מבולבלת?
האם זו הזוגיות שאת מאחלת לעצמך?

שלום. תודה על תשובתך. לא, זו אינה הזוגיות שאני מאחלת לעצמי, וכמובן שלא אחזור לזה. אבל בכל זאת יש לי שאלה (שיכול להיות שהיא היפותטית לגמרי); האם, במצב כזה, יש טעם לעשות ניסיון לחזור להיות ביחד, תוך ליווי של יעוץ זוגי? האם טיפול זוגי (הוא עצמו הולך לטיפול פסיכולוגי בשנים האחרונות) יכול לעזור במקרה כזה?

Y יקרה,

אימון לזוגיות נותן מענה להתמודדויות עם אתגרים וקשיים בין בני-הזוג, תוך התמקדות בפתרון הבעיות במציאות, על בסיס חשיבה, תכנון וביצוע משותפים, ובתהליך המוביל לפתרונות, אשר בני-הזוג עצמם מייצרים.
האימון לזוגיות מבוסס על ערכי ההדדיות והשותפות המכילים התחשבות מרבית, זה בצרכיו של זה, תוך נתינה גדולה, האחד לשני.
לדעתי, תהליך כזה לא יוכל להיות לכם לעזר.
הבעיות ביניכם נובעות מחוסר השליטה של בן זוגך לשעבר בזעמו ובתגובותיו בשעת כעסו. כאשר הוא מתפרץ, לא בשליטה, הוא אומר דברים שהם "מחוץ למגרש", כפי שניסחת זאת, ולוקח החלטות בצורה אימפולסיבית, מתוך הכעס וסערת הרגשות, ולא בצורה שקולה. לאחר שכעסו שוכך, הוא חוזר בו, חושב אחרת, ומתנהג אחרת. התנהלותו לא עקבית, לא יציבה ולא צפויה.
טוב שהוא מודע לליקויים במבנה אישיותו ומטפל בכך, אולם, נראה לי כי יקשה עלייך לנהל זוגיות בריאה איתו, ובוודאי להתמודד יחד איתו, כשותפים, עם האתגרים אשר הזוגיות נאלצת להתמודד עימם.

y יקרה, מוניקה ביקשה שאגיב אף אני מנקודת המבט שלי. אני מסכימה עם מוניקה לגבי מקור הבעייה - התגובות הסוערות והבלתי נשלטות של בן זוגך. יחד עם זאת יש סיכוי שבטיפול זוגי יתרחשו תובנות, ותצליחו לאתר את הטריגרים - הכפתורים הרגישים שנלחצים אצל כל אחד מכם ומוציאים משניכם תגובות כה קיצוניות. אצלו אלו מילים קשות ביותר ואצלך בכי וייאוש והתנתקות ממנו שכנראה פגעה בו אנושות. אני מודה שזה לא קל לשינוי, אבל לא בלתי אפשרי.

אבל הביאי בחשבון שהתגובות הבלתי נשלטות האלו נמצאות אי שם ב "די אנ איי" (כוונתי בהיבט שאלו תגובות ממקום מאוד ילדותי ועמוק) שלו וגם אם תעבדו חזק על כך - זה יבצבץ גם בעתיד במשברים קשים. יתכן שהתגובות האלו שלו מקורן בדברים שראה אצל הוריו.
האם את יכולה ומוכנה לעמוד בטלטלות האלו כל חייך?

יחד עם זאת, לאחר קריאת שני מכתבייך, יש לי הרגשה שבן זוגך לשעבר יותר רוצה בך בתור ידידה ואוזן קשבת מאשר בתור אהובה. ואולי זה פשר המשפט "אל תרדפי אחרי" כאשר הוא זה שבא אלייך ביוזמתו?

תודה רבה על תשובתך. בינתיים הוא בא שוב. הוא "מרים לי להנחתה", בכך שאומר כמה נמשך אלי, רוצה לחבק ולנשק אותי (בטיפשותי, זה גם קצת קרה) שקשה לו שאנחנו מדברים כי זה מחזיר את שנינו אחורה וכו'. לא יודעת אם אלו דיבורים של ידיד. אני לא יודעת אם הוא באמת אוהב, כמו שהוא אומר, אבל הוא כן נמשך אלי, כן יודע שעשיתי הכל עבורו ושיש בינינו התאמה אינטלקטואלית. לדעתי אלו הדברים שמרכיבים אהבה, אבל לדעתו כנראה לא. כתגובה לאמירותיו, שוב שאלתי למה לא ירצה שנחזור ושנלך לטיפול. הוא אמר שלא מסוגל, בשלב הזה של חייו, לקחת החלטות רגשיות ולחשוב בשיקול דעת על דברים שחורגים מבעיותיו המקצועיות (ויש כאלה רבות עכשיו, אני יודעת. זו לא המצאה). שאלתי מה בהתנהגותי פגע בו, ולראשונה קיבלתי תשובה; הוא נפגע מכך שסיפרתי להורי שרבנו. אני בקשר מאוד טוב עם הורי ונראה לי טבעי, שכשמישהו פוגע בי בצורה כ'כ קשה והיחסים שלנו נגמרים, אספר על כך להורי. אציין שהוא היה בקשר מצוין עם הורי, ולכן נדמה לי שכעת הוא מתבייש מהם. עוד אמר, שנפגע מכך שאמרתי בזלזול שאני לא קוראת את אותם הספרים שהוא קורא, שאני מזלזלת באנשים שהם ניו-אייג'ים (הוא לא כזה) וכו'. הייתי המומה מכדי לענות. נשמע לי סתם תירוצים. אני מעלה טענות כבדות משקל (התפרצויות זעם למשל), והוא נפגע שזלזלתי באמונות של אנשים זרים. אני חושבת שאלו לא סיבות בגללן מפילים מע' יחסים, בפרט לאור הדברים שאומר ומרגיש, ונדמה לי שאם אוהבים, נמשכים וכו', מנסים להיות ביחד למרות קשיים ולחצים, כבדים ככל שיהיו. אני אפילו לא מדברת עכשיו על טיפול זוגי, כי זה לא רלוונטי. אבל לא ברור לי למה הוא ממשיך לדבר על אהבה ומשיכה. אני לא מצליחה להבין אותו; הוא אוהב או שסתם אומר? למה לו לומר סתם? כדי לשמור אותי על "אש קטנה"? בעוד כמה ימים יש לו איזה עניין חשוב שהוא מתכונן לקראתו רבות, אני צריכה להתקשר ולאחל בהצלחה (אחרי שהוא התקשר אלי אתמול לאחר משהו חשוב שהיה לי), או שעדיף שלא לומר כלום, כדי שלא "לרדוף אחריו", ולתת לו לחשוב על הדברים? מצד אחד אני חושבת שהכי טוב לשכוח ממנו וזהו, אבל מצד שני, למרות כל הקשיים, אני יודעת שבבסיס, היתה בינינו התאמה כ'כ יפה (גם הוא יודע זאת), ולכן עצוב לי. אני כל פעם מתבלבלת מהתגובות שלו. תודה

ממה שאת מתארת עכשו, מתחזק אצלי הרושם שהוא לא ממש אוהב, אלא יותר נמצא במצב של נ ז ק ק לך כי קשה לו עכשו בחיים. זה שיש משיכה וחיבור אלנטלקטואלי - לא מבטיח כלל שיש מספיק אהבה. אהבה משנה את סדרי העדיפויות ולא נראה לי שזה המצב אצלו. נוח לו הקשר איתך כרגע - ואין לו אנרגיות למשהו אחר או להתחייב על טיפול כלשהו. אז הוא אומר לך את המילים המבלבלות - אולי כי הוא מרגיש שזה תופס אותך ומשאיר אותך איתו, אבל זה לא נראה לי רציני מספיק. אני מאמינה שאם היתה שם מספיק אהבה מצידו - הוא היה נלחם על הזוגיות.

Y יקרה,

השאלה החשובה והמהותית היא, מה את רוצה? איזו זוגיות את רואה בעתידך? מה את מאחלת לעצמך?

ציינת בפנייתך הראשונה, שאתם בני 30+.
נכון שבגיל זה כבר חושבים על מיסוד הקשר והקמת המשפחה, ואני בהחלט יכולה להבין את הצורך והרצון שלך בשניהם. אך, בכדי לבחור נכון את הבחירה הזוגית הנכונה עבורך, עלייך לקחת החלטה ולפעול מתוך תחושת שלמות וידיעה וודאית שבן-זוגך הוא האחד עבורך, הנכון מבחינתך והראוי ביותר, ליצירת שותפות שכזו. אני מתרשמת, מדברייך, שאת לא נמצאת במקום של השלמות והוודאות לגביו.
למרות שבתחילת הקשר, חשת שהזוגיות ביניכם טובה, אין זה יכול להעיד על מהות הזוגיות בהמשך הדרך. ראשית, הייתם יחד תקופה יפה, לדברייך, במשך חמישה חודשים, וזו תקופה קצרה מאוד, ושנית, תחילתו של כל קשר זוגי מתאפיין באופוריה של ההתחלה, ההתאהבות, הלמידה האחד את השני, השקעה מאוד גדולה ורצון עז לעשות למען האחר. לאחר מכן, כאשר הדברים הופכים למעין שגרה, המינונים, קצת, משתנים, וההתנהלות ה"רגילה" שלנו תופסת את מקומה בקשר.
כאשר תקופת האופוריה, בעיני בן-זוגך, הסתיימה, התנהלותו השתנתה מאוד, וחווית התפרצויות זעם, מצבי-רוח משתנים, התנהגות לא עקבית ולא יציבה ואף אלימות מילולית שהביאה אותך לידי דמעות.
עלייך להביא בחשבון, שאת צפויה לחוות עוד הרבה מההתנהלות ה"רגילה" הזאת שלו.
האם זהו רצונך? חלום הזוגיות שלך?

זאת ועוד, וכאן אני מסכימה עם דורית, הוא זה שמחליט אם בכלל, מתי וכמה לפגוש אותך, בהתאם לנוחיות שלו. הוא גם ביקש ממך במפורש ש"לא לרדוף אחריו", כדי שהשליטה על המפגשים תהייה בידיו בלבד. (האם הבחנת שיש לו צורך חזק בשליטה גם במהלך הקשר ביניכם? בתחומים אחרים?)
כך שבפועל, את על "HOLD" עד אשר הוא מחליט שמתאים לו.
ומה לגבי מה, מתי וכמה שמתאים לך?

לשאלתך לגבי איחולי ההצלחה, לדעתי, זה בסדר להתנהג בנימוס/פרגון/אנושיות ולאחל הצלחה למישהו, כאשר הוא עומד בפני עשייה חשובה בחייו. יחד עם זאת, את צריכה להיות מאוד ברורה, ולומר לו, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאת עושה זאת רק כדי לאחל לו הצלחה.
צרי הזדמנות בה תסיימי את הקשר הזה. כמו שאני מתרשמת מדברייך, בכל עדכון שלך, כאן בפורום, הוא מתמקד בעצמו בלבד, לא בך ולא בזוגיות.

מאחלת לך הצלחה.
אשמח באם תשתפי גם בהמשך, לאחר שיחת הסיום.

שלום מוניקה. אני שוב רוצה להודות לך ולדורית על התשובות המפורטות, הרגישות והמחשבה. ראשית אומר שאני מסכימה עם כל מה שכתבת. אני חושבת שעיקר הבעיה אצלי כרגע הוא הדיסוננס שקיים בין הרגש לשכל; ודאי שאני יודעת שאיני יכולה להיות במע' יחסים שאינה שוויונית, שאף מלווה בפגיעות מילוליות. ברור לי שגם עכשיו הוא מנסה לשלוט, בכך שהוא קובע מתי נהיה בקשר. יש בו יסוד שתלטני, אך זה כמעט ולא בא לידי ביטוי איתי בתחומים אחרים, מה גם שהוא יודע שמאוד קשה לתת לי הוראות. הוא מאוד אהב שאני חזקה ויודעת בדיוק מה אני רוצה, אך כנראה שגם קשה לו עם כך.
על עצמי אני יכולה להעיד שאיני לוקה באופוריה, גם כשאני מאוד אוהבת. ואותו מאוד אהבתי. את אותם הדברים שעשיתי עבורו בתחילת הקשר, עשיתי גם לקראת סופו. גם הוא יודע ואומר זאת. יחד עם זאת, כן היה לי ברור- כמו שלא היה לי ברור עם אף אחד קודם- שזה אני והוא לתמיד. כולם סביבנו חשבו כך. מכל בחינה שהיא התאמנו, ולכן יש לי תחושת פספוס. הוא לעומתי, כן היה בסוג של אופוריה. בחודשים הראשונים, הוא למשל הצליח להשתחרר מכל הבעיות ששוב חזרו להטריד אותו עכשיו. היה לנו כל כך טוב, והצלחנו להתגבר על קשיים שונים ביחד. הוא זה שאמר למשפחות ולחברים שאני האחת בשבילו. אין לי ספק שהוא אכן חשב כך, גם כשהתחיל עם ההתפרצויות שלו.
מה הייתי רוצה? מע' יחסים שוויונית ותמיכה הדדית. הייתי רוצה שיבין שפגע בי, ושירצה לחזור תוך ליווי מקצועי. סביר שזה לא יקרה גם אם הוא מאוד אוהב אותי, ולו רק בגלל שהוא יודע שלא יוכל לסובב אותי לאורך זמן, ובגלל שאמרתי לו בדיוק מה דעתי על ההתנהגות שלו בחודש האחרון ואיך אני חוויתי אותה. הוא מאוד נפגע מכך. כששמע את הדברים אמר שיחזיק את עצמו שלא להתקשר אלי, אפילו שהוא מאוד אוהב וקשה לו, אך מאז הוא כבר התקשר כמה פעמים. לכן אני כבר לא יודעת למה לצפות, ומנסה שלא לצפות לכלום. מה שעצוב זה, שלדעתי ההתפרצויות והתגובות האימפולסיביות שלו נובעות מהפרעת קשב וריכוז ממנה סובל, שלא צריך להיות איש מקצוע כדי להבין שאינה מטופלת נכון. לא ברור לי – למרות שאני יודעת שאין קשר- איך אדם כ'כ חכם, ששנים נמצא בטיפול פסיכולוגי, לא מבין מה הפגם בהתנהגותו (או לפחות כך אומר) ולא עושה דבר כדי לעזור לעצמו ואגב כך ללכת לקראת הצד השני.
אני חושבת שנכון יהיה לומר לו, אם הוא יצור קשר שוב, שאין לו מה לפנות אלי, אלא אם יאמר שמודע לכך שפגע בי, שמבין שהיה לא בסדר, ושרוצה לנסות לחזור להיות ביחד, תוך ליווי מקצועי. ואם כל התנאים האלה יקרו- אני אחליט מה טוב לי. אם אתקשר לאחל לו בהצלחה- יש לי עוד כמה ימים להחליט.לא יודעת.
היחס האישי שלכן והנכונות להקשיב וליעץ, מחממים את הלב . תודה. כמובן שאעדכן אם יהיו התפתחויות.

שלום. הבטחתי שאעדכן. התקשרתי לבחור כדי לאחל לו בהצלחה. הוא אמר שמאוד מרגש ומשמח אותו שהתקשרתי וזה מאוד חשוב לו. הוא חזר כמה פעמים על שאמר בשיחות קודמות שהיו לנו לאחר שנפרדנו - שמאוד אוהב אותי. עוד אמר, שבכך שאמרתי וכתבתי לו כיצד הוא התנהג בשבועות האחרונים שלנו ביחד, למעשה עצרתי את ההידרדרות הנפשית שלו, ועל כך לעולם יהיה חייב לי. הוא הוסיף שגם המטפל שלו חושב כך. המטפל אמר שאני הדמות הכי משמעותית בחייו (של הבחור), שמכל בנות הזוג שהיו לו עד היום אני הבחורה המתאימה ביותר עבורו, ושלקשר איתי יש הכי הרבה פוטנציאל. לא פיתחנו את הנושא. אני לא יודעת אם נחזור להיות ביחד, לא יודעת אם זה ריאלי. הוא אמנם חזר ואמר שהוא אוהב, אך הוא טרוד מאוד בבעיות המקצועיות והנפשיות שלו ובטיפול בעצמו. מוזר לי שהוא יוצר איתי קשר (הוא התקשר אלי כמה פעמים עוד לפני שהתקשרתי כדי לאחל בהצלחה), ולפעמים מדבר כאילו אנחנו עדין ביחד (משתף אותי במה שקורה איתו, דואג לי וכו'). החלטתי שכל עוד זה לא מפריע לי ולא עושה לי "בלגן" בראש ובלב, אין לי בעיה עם זה. אני מניחה שעם הזמן הוא יפסיק להתקשר (אלא אם פתאום ירצה שנחזור, אבל אני כאמור לא צופה את זה). בכל אופן, בין אם נחזור ובין אם לאו, השיחה הזו עשתה לי טוב, משום ששמחתי לשמוע שלאמירות שלי היתה השפעה כ'כ חזקה וטובה עליו. אולי כעת, כשהוא מודע לדברים מסוימים, ושהמטפל שלו מודע לדברים אליהם לא היה מודע קודם לכן, הוא יוכל להיות מטופל בצורה מתאימה ומצבו ישתפר.

Y יקרה,

שמחתי לקבל את תגובתך, תודה.
החשוב הוא, שהשיחה שיזמת עשתה לך טוב ושאת שלמה עם עצמך.

אני מאחלת לך זוגיות טובה ואהבה גדולה עם איש הראוי לך.