שאלה לגב' דורית כהן, אודה לתגובתך:

אני רווקה כמעט בת 30, יוצאת כמעט שנתיים עם גבר בן 36-גרוש כ- 3 שנים, ללא ילדים. הקשר שלנו הוא קשר נפלא ואנחנו מאוד מאושרים. מגורים משותפים לא באים בחשבון מאחר ואני מבית דתי. אני מאוד רוצה שנמסד כבר את הקשר ומרגישה שמיצינו אותו כחברים. כמובן שגם השעון הביולוגי מתקתק...הבעיה היא שבן הזוג שלי חושש.משהו בתוכו עוצר אותו מלהתקדם הלאה בגלל פרק א' שנגמר.למרות ששוחחנו רבות על הענין והוא הביע נכונות ונשבע לי שהבעיה היא לא בי או בקשר אלא רק בו.
קשה לי מאוד, אני מרגישה חוסר ביטחון בקשר ובחיים. אני יודעת שהוא אהבת חיי עשיתי הכל כדי לעודד, לתמוך, לחזק. הייתי סבלנית מאוד ואני גם יודעת שהוא יודע ומעריך זאת.גם הסביבה מאוד לוחצת ולא מקלה. אני לא רוצה לעשות לו אולטימטום למרות שאני יודעת שזה יכול לעבוד.
הסבלנות שלי אוזלת וזה קשה. האם טיפול זוגי או יחידי יעזור לנו?
תודה מראש ושבת שלום
לילך