לדורית - איך מתגברים?

שלום דורית
אני ממשיכה שוב מהודעתי האחרונה, מחודש מאי, מאז אנו פרודים ועומדים בפני גט בחודש הבא.
בסדר, התמודדתי עם זה. ברגע שהבנתי, שבאמת הפנמתי, שהוא לא מוותר על 'האשה האחרת' הכל השתנה מבחינתי. אני מאמינה ב'אחורה פנה קדימה צעד'. כל עוד היה לי שמץ של תקווה הייתי מוכנה לנסות הכל, הרי נישואים, זוגיות, זה לא דבר של מה בכך שאני אזרוק רק בגלל גאווה או מי עושה יותר למען זה. אבל מאז ויתרתי כבר. אני כותבת את זה רק כדי שתדעי שאני לא יושבת ומחכה לו. כבר אין לי אהבה אליו. גם לא כעס. הוא מת מבחינתי. אני הייתי גם אומרת שזה סופי ומנוי וגמור אבל למדתי ש never say never וחברה אמרה לי "במקרה הכי גרוע, תתגרשו ואם תחזרו תתחתנו שוב". בכל אפן צריך יהיה לקרות משהו מאד מאד חריג כדי ששוב נהיה יחד.
אני רוצה יותר להתמקד בנושא של איך מתגברים. איך עוברים דבר כזה ואיך ממשיכים הלאה. כי אני ממש מרגישה שאני במלכוד. מלכוד מחשבתי. מצד אחד, אני עוברת תקופה לא פשוטה. רגע אחד אני בסדר, רוב הזמן אפילו, אבל אז משהו מזכיר לי ואני נשברת. אני בוכה באוטו בדרך לעבודה (אני לא אוהבת להתפרק ליד אחרים). התעקשתי למכור את הבית, קניתי דירה לבד ואני תיכף עוברת עם הילדים, אני טיפוס חזק. אבל התקופה הזו היא בלתי נסבלת, ממש כאב נפשי שלא חוויתי (על אף שגם אני באה מבית שהתפרק). זה באמת סבל ואני ממש רוצה כבר לא להיות במקום הזה.
מצד שני, איך אני יכולה שוב לתת אמון במישהו?! כל מה שקרה לי ואיך הכל התפרק, זה יכול לקרות שוב. בדיוק כמו שאני מרגישה שאני לא יכולה יותר להיות במקום הסובל הזה יותר אני גם מרגישה שאני לא יכולה לאפשר את השינוי. למרות שהייתי פעם בזוגיות מאושרת, היה לי את הדבר הזה ואני יודעת ששם היה לי טוב, אני גם לא יכולה להרשות לעצמי את האפשרות שזה יקרה שוב. יש איזה שיר נוראי שעדיין מופיע (באדיבות הבעל) באייפוד שלי כשאני רצה "אני רוצה לדעת כמה זה כואב, כדי שלא אוכל לחזור על זה עוד פעם". זה מה שקורה לי כנראה עכשיו.
אז מה את אומרת דורית? איך מתגברים?
סליחה על האורך, ותודה, אפרת