קשה להגדיר אבל אני זקוקה מאוד לעצה

קודם כל אל תהיי עצובה, תשתדלי להיות בשמחה תמיד, ותראי איך הכל יתהפך לטובה,
מדברייך עולה שאת מבינה אותו ומייחסת את התנהגותו לבית הוריו, מה שנקרה התנייה משפחתית, אבל זה לא תירוץ כ"כ טוב, כל אדם צריך ללמוד לכבד גם את הדעות של האחר, ובוודאי את אשתו, עד שלא זה יקרה, ולא משנה למה,,, עלייך לחפש דרכים יצירתיות לשנות את האווירה בבית, את כאשה שקיבלת מהבורא בינה ייתרה, ככתוב "חכמת נשים בנתה ביתה", יכולה לעשות משהו בנידון, אני מציע לך בחום לגשת לאנשי מקצוע בתחום היעוץ זוגי או תקשורת וכו', וללמוד כיצד את,,, יכולה להוריד מתחים, ולדבר בשפה טובה ומאפשרת, תלווי כסף מחברה/משפחה/ ותלכי לכמה פגישות ללא ידיעתו, כשהוא ירגיש את ההבדל,,, אני מאמין שהוא ישמח לגלות שיש דרכים טובות יותר לתקשר, וכל הבית מתמלא באורה ושמחה, הילדים שלך בטח ישמחו לקבל אמא שמחה שמדברת בנועם, ומהר מאוד יגלו את ההבדל בסגנון הדיבור ויודו לך בהמשך הדרך,
בהצלחה

"עצובה מאוד" יקרה,

נראה כי לבן זוגך יש צורך חזק בשליטה. הוא חש סיפוק כאשר הוא, בלבד, האחראי לכל הכללים של כל המשחקים, בתוך הבית ומחוצה לו. כעת, כשאת תלויה בו גם כלכלית, הוא הופך להיות באופן סופי ושלם, על-פי ראיית העולם שלו, השולט על הכל, החלטות משפחתיות, סטנדרטים ותפיסות וגם משאבים כלכליים.
מאידך, לך יש צורך חזק בחופש ובעצמאות וקשה לך עם הביקורתיות שלו, מה עוד שהדרך בה הוא מבטא את חוסר שביעות הרצון שלו, אינה נעימה ואינה נעשית בפרטיות, מתוך רצון לתקן ולשפר, אלא "גוער" בך בפני הילדים, למרות שהוא מודע לכך שלא נוח לך עם זה.
התפרצויות הזעם שלך, המגיעות עד הטלת חפצים, וחוסר היכולת שלך לעצור את ה"שטף" לאחר שאת "מתפוצצת" כבר, מעידות על המקום המאוד לא בריא שאת נמצאת בו. הגעת למצב בו התסכול המתמשך, הזעם וחוסר ההתחשבות שלו בך ובצרכייך ממש משפיעים על חיי היומיום שלך ואף על ילדייך, שבוודאי חשים אותך.
אני מאמינה, כמו בני, שאימון לזוגיות, יעוץ זוגי או איש מקצוע אחר, יוכל לעזור לגשר על הפערים ביניכם. אולם מאחר וציינת שאין זו אופציה מבחינתו, אני מציעה שתחילה תעשי למענך ולמען מימוש ערכייך, לדוגמא החופש והעצמאות שלך.
האם יש באפשרותך לצאת לעבוד ולהשתכר? כך תוכלי להרוויח גם את חירותך הכלכלית, גם אם חלקית.
היציאה מהבית תעשה לך טוב. תהיי עסוקה בדברים אחרים, רחוק ממנו ומהביקורת הנוקבת שלו ותוכלי לממש את ערכי החופש והעצמאות, שכה חשובים לך. כאשר תמלאי את המצברים, על-ידי מימוש ערכים אלה, יהיו לך כוחות נפשיים להתמודד איתו בפחות התפרצויות. אולי כך תצליחי לצאת ממעגל הקסמים של ביקורת-תגובה-התפרצויות-מריבה-"ברוגז"-הצורך שלך לסדר את העניינים.
אולי בפעם הבאה שבה את מרגישה שמד הזעם שלך עומד לעלות על גדותיו, התרחקי ונסי להירגע. זה לא יהיה לך פשוט בהתחלה, אך מניסיוני כמאמנת אוכל לומר, כי מעשה שאנו חוזרים עליו הרבה פעמים, הופך, בסופו של דבר לדפוס פעולה, להרגל, והרגל הופך לטבע שני, וכך תקצרי את שלבי מעגל הקסמים, משמעותית.

הוא נשמע נוראי. שתלטן, אטום, ביקורתי, איך בכלל אפשר להיות מאושרת עם טיפוס כזה? לא פלא שיש לך התפרצויות זעם.
אני במקומך הייתי מתחילה לעבוד על העצמאות שלי, למצוא עבודה, להרוויח כסף, ואז, ממקום של יותר ביטחון עצמי ועצמאות מציבה תנאי - או שהולכים לטיפול ומנסים לשנות משהו או שנפרדים.
למה לך לחיות ככה?
אני אולי נשמעת קצת קיצונית, פשוט היה לי קשה לקרוא את המכתב שלך, ממש יכולתי להרגיש את התסכול ואת חוסר האונים. אל תרשי לאף אחד להתייחס אלייך ככה.
אני מאחלת לך הצלחה מכל הלב, ושתהיי שמחה.
ירדן.