תחושה של בילבול

מנהל הפורום

טובי פלד
טובי פלד
לקביעת תור אצל טובי פלד ללא פרסום בפורום
 
  • תחושה של בילבול
    ורד
    06/01/2011

    אני בת 36 אצלי זהו פרק ב' בחיים ובן זוגי רווק .
    כרגע אנו במשבר. אנו חיים ביחד כ- 3.5 שנים והמצב הוא כזה שבערך כל שבועיים אנו מגיעים למצב של "פיצוץ" ביחסים כלומר הוא מתפרץ עלי ומאשים אותי שאני לא מתפקדת לא טוב כאם וכאישה.
    יש לי 2 ילדים בבית ספר יסודי והוא טוען שאני לא שמה להם מספיק גבולות ולכן רע לו לחיות כך. ושאני מעופפת מידי בשבילו.רוב הזמן הוא עסוק בלומר לי שאני צריכה לחיות על פי דרכו ואני בהתחלה הסכמיתי.
    והשתדלתי. הוא רוב הזמן מתלונן שלא טוב לו לכן אמרתי לו שניפרד אך מתי שהוא מתחיל להירגע הוא טוען שאני אעזוב אותו ואתן לו להרגע ואז נוכל לשבת על הדברים כמו שצריך
    אני מרגישה שהיחסים ביננו צריכים להיפסק וכמה שיותר מהר.
    אני אישה שעובדת שמפרנסת למרות שהוא כל הזמן אומר שהוא תומך בי ובשני ילדי ושהוא עובד קשה מאוד ואין הערכה מצידי.

    אני חיה ברגשי אשמה
    האם עלינו לפנות ליעוץ זוגי או שכדאי להיפרד וכמה שיותר מהר???

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה
    תחושה של בילבול

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • הזוגיות שלכם וההורות שלך

    עדי בדיחי
    07/01/2011

    הי ורד,

    את מתארת מצבו בו בן זוגך, חולק עלייך בנושא ההורות שלך ושימת הגבולות שלך לילדייך מהפרק הקודם, אם הבנתי נכון. להיות אמא לשני ילדים ולחיות עם אדם שהוא לא האבא שלהם- לא דבר פשוט, לאף אחד מהמשוואה.
    יש כאן כמה אותות שאני רוצה לציין בפנייך:
    1. הוא מעלה ביקורת לגבי הגישה שלך לילדייך, יתכן וזה פוגע או לוקח חלק בזוגיות שלכם מבחינתו?
    2. כשאת מעלה אופציה של פרידה הוא ממהר להסביר שכשהוא נרגע יהיה אפשר לקיים משא ומתן רגוע. ולדבר על הדברים "כמו שצריך". מה שאני מבינה כאן ממנו- כאשר הריב מתנהל ונזרקים משפטים, לא תמיד הם משקפים את החוויה הכללית שלו לגבייך, ויתכן, שכשירגע- הוא יוכל לספר לך ברוגע מה בדיוק הוא מרגיש. כן הייתי נותנת לזה פתח- וכן לגשת אליו אחרי שהכל נרגע, דווקא אז- הערפל של סערת הרגשות מתפזר ואפשר לדבר.
    3.את נשמעת לי מאוד מוצפת מהמשבר הזה. לא הבנתי כמה זמן זה ככה, מה היה בתחילת הקשר.
    אני חושבת שכן אפשר להתייעץ עם איש מקצוע הרבה לפני שמחליטים לפרק. הנושא הזה יכול לפגוש אותך בעוד קשרים, זה מצב שכיח בו יש ילדים שהם רק של צד אחד, והצד השני צריך להיות נוכח ושחקן גם על בימת הזוגיות וגם על בימת ההורות- דבר שהוא לגמרי זר לו, במקרה שלכם.
    4. בהמשך לסעיף 1, הוא אומר לך שהוא מרגיש שאין מספיק הערכה מצידך. מה שמתחבר עם ההשערה שחוסר שימת הגבולות שלך (לדעתו) לילדים- פוגע גם במקום הפרטי שלכם. יתכן שעל ידי הריבים וההתפוצצות שלו- הוא מצליח לקחת חלק ממך, לאותם רגעים, ששם את רק שלו- וכולך מושקעת במשבר שלכם אמנם- אבל בו.

    נסי לחשוב האם הנקודה הזאת מדברת אלייך, אולי את כאמא , עובדת, כבת זוג, מתקשה לראות את הנקודות שהוא מעלה- ובעיקר כשכועסים זה לא אפשרי תמיד. נסי לברר עם עצמך האם חלוקת הזמן ותשומת הלב נוחה לך ומאפשרת לך להיות בכל המקומות במהלך השבוע שלך. האם יש בדבריו משהו- שהזוגיות נדחקת? האם לדעתך מסוגל לשמש כדמות הורית לילדייך? או שמדובר בשני מחנות שונים- הזוגיות שלכם וההורות שלך?

    לגבי רגשות אשמה- הייתי רוצה שתחליפי אותן ל"רגשות אחריות", נסי לחשוב- האם את יכולה לקחת אחריות על חלק ממה שקורה, האם תוכלי לזהות איפה את יכולה לשלוט על שיפור הקשר ביניכם- איפה זה תלוי בך, איפה את יכולה לבצע צעד ולשפר. אשמה לא תיקח אותך לשום מקום פרט לעוד אשמה. אבל אם נתרגם אותה ל"אחריות", זה בהחלט מקום מקדם.

    שוב מחדדת שבהחלט בהחלט ייעוץ זוגי יוכל לסייע לך, ולשניכם.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו