אוף,כ"כ קשה לי איתו

אושר הוא לא מטרה בפני עצמה, אושר הוא דרך חיים !
את לא חייבת את בעלך בשביל זה, יש לך זכות נשימה ששיך רק לך, תתחילי לגנוב מנות של אושר בחייך,
קחי לך כל יום רגעים של אושר, לבד, עם הילדים, עם המשפחה המורחבת, תהיי שמחה בחלקך, תאמיני שמגיע לך את הטוב ביותר, תעשי סיכום בסוף היום, מה עשית למען עצמך היום, מה את יכולה לעשות למחר, וככה תנהלי את החיים,
אל תזניחי שום פרט בעבודת הבית בשביל אושר, אל תדמייני שדברים יסתדרו מאליהם, אבל כן, תדמייני מה את הולכת לעשות בעוד כמה שעות שכל הבית מטופטפ, והילדים ישנים, מה אז את עושה למענך, תגדילי ראש, והשתמשי ביצריתיות, לא חייבים להוציא כסף בשביל הנאה, אפשר להגיע לאושר מדברים קטנים פשוטים, שזמינים בבית, או בסביבה הקרובה,
-
יחד עם זאת, בעיית הנחירות חייבת להפתר בדרך הרפואה, אין סיבה שלא תשני בגללו,
עניין הערכה--- גם הוא בר השגה, תלכי לאיזה סדנה של מודעות עצמית וכו', יותר זול ונותן הרבה כוח, תאמיני לי שהוא ירגיש בהבדל, ויתחיל להעריך אותך, לאט לאט, תבני את הזוגיות שלך, בצורה חכמה, וכשמתאמצים, ויש סיוע מלמעלה,,, הכל נפתח,
בהצלחה

הלוואי ויכולנו לפתור את כל הבעיות במכה אחת,
לכן הצעתי לך קודם כל לחזק א"ע בתוך המערכת הזוגית, כי לא הצעתי לך למשל לצאת לבלות כאילו אין לך בית וזוגיות,
ראיתי הרבה אשנים שדוחים את התוכניות שלהם לחינם, כי אין להם פרטנר או בגלל ילדים וכו', אבל זה אינו נכון, כי החיים נמדדים ביחידות של אושר, כל יום שעובר ואינך מאושרת מאיזה שהיא סיבה, את מפספסת, וחבל, לכן מתחילים לבד, נהנים עד כמה שניתן, משתדלים לראות את חצי הכוס המלאה , וכך לאט לאט משתחררים מהמועקה ומההרגשה ששום דבר לא זז, ואיך נתקעתי איתו לעד !
אני מאמין לך שהיית מאושרת ושמחה בעבר, ולכן אין סיבה שלא תממשי את מה שניתן במסגרת האפשרויות העומדות לרשותך גם היום, אולי תשני כיוון, תשני סגנון, אבל חייב להיות לך דברים שאת כן נהנית לעשות, ומצידי תכריחי א"ע לעת עתה, ובהמשך כבר תרגישי נוח וכיף,
חשוב לזכור, זה שאנו בזוגיות לא אומר שאסור להינות לבד ! החכמה לשלב בין הדברים, ולא לפגוע בצרכים של מישהו אחר בדרך, שבי ע"ע תעשי טבלה של השבוע, ותמצאי חורים וזמנים שבהם את מפנקת ע"ע, כדי לתת לאישיות שלך עוצמה ובטחון, תענוג והנאה, עד שתוכלי להתפנות לעזור גם לזוגיות שלך להרגיש טוב, שזה אומר להשקיע הרבה מחשבה וכוחות גם לכיוון שלבעלך יהיה טוב,
תשאלי למה דווקא את ? כי את כותבת פה, וגם כי אתן יותר חכמות מאתנו, וב-99% מהמקרים, הנשים הן אלו שמחזיקות את הזוגיות, ומצליחות לחולל שינויים,
אז קדימה לעבודה, קודם כל את וההנאות הקטנות שלך, ואח"כ אלוקים גדול,
בהצלחה

תודה על התגובה בני, אך כשאני מנסה לחשוב על מה שכתבת אז מיד עולה לי השאלה
אז למה התחתנתי אם אני צריכה לחשוב לבדי על האושר שלי לעצמי????
הרי כל היופי בזוגיות הוא לעשות דברים ביחד, לחשוב שיש לך מישהו לסמוך עליו או להישען או סתם לפרוק יום ארוך מהעבודה.....
רק שתבין- שאני לא יכולה לצאת ולהיעדר לילה אחד מהבית כי אני לא סומכת על הבעל שלי.
כי אם אחד הילדים יבכה הוא לא יישמע אותו.
תבין שההרגשה הזו היא נוראה.שאין לך על מי לסמוך.
בלילות האחרונים התחלתי לחשוב עם עצמי האם אני מאושרת ?והתשובות שמצאתי לא עשו עימי חסד!
ולחשוב שבצעירותי הייתי מלאת שמחת חיים וכל הסובבים אותי היו נהנים במחיצתי......

קראתי את שכתבת והרגשתי כאילו אני זו שכתבתי את הדברים. אני מזדהה איתך מאוד! גם לי קורה אותו דבר בדיוק! גם אני לא יכולה לצאת לשום-מקום כי אני לא סומכת על בעלי, לא מהסיבה שאת הזכרת דווקא, אלא משום שהוא לא יודע לטפל בבן שלנו כראוי. למשל, בשבוע שעבר יצאתי איזה ערב עם חברות להופעה, מה שאני לא עושה אף-פעם, הוא התקשר אלי 3 פעמים ולא ראיתי כי הטלפון היה על-שקט. כשראיתי מיד חזרתי אליו והוא צעק עלי למה אני לא עונה ושהוא מנסה לתפוס אותי זמן-רב. שאלתי למה? מה קרה לילד? אז הוא אמר לי שהוא מקיא, מקיא דם והוא רק בוכה כל הזמן. נלחצתי מאוד ורציתי הביתה. כשהגעתי ראיתי את בני ואותו צופים יחד בטלוויזיה, בנחת... התברר שבעלי ניפח את המצב כדי שאגיע הביתה, או כי הוא התעצבן שלא עניתי... מה שקרה זה שהבן שלי סך-הכל הקיא הקאה אחת בלבד (יתכן ובעלי נלחץ מזה וזה הגיוני בעיניי, אבל הוא גם יכול וצריך לדעת להתמודד עם זה לבד לפעמים.) אח"כ הבן שלי היה רגוע לחלוטין (כנראה הקיא בגלל משהו שעשה לו לא טוב) ובעלי לא הצליח להרדים אותו אז הוא קרא לי... חשוב לציין שאני השארתי את בני אחרי מקלחת ואוכל, נקי ומסודר עם פיג'מה במיטה. כשהגעתי בעלי אמר לי: "מה לעשות? אני לא יכול עליו..." כשהגעתי השכבתי את בני לישון והוא מיד נרדם.
כשבעלי יוצא (והוא יוצא הרבה יותר ממני), אני לא מזעיקה אותו, בטח שלא על שטות כזו, ובטח שאני לא משקרת לו או מנפחת לו את המציאות, כפי שהוא עשה לי...
אני מקווה שאתה בני, גם קורא את תגובתי בעניין כדי שתבין שלעיתים זה לא קל לחיות טוב כשהמציאות סביבך לא טובה ולא מפרגנת. נכון שזה אבסורד שאישה לא יכולה לסמוך על בעלה (או להיפך), אבל זו המציאות שלי. וכפי שהבנתי, גם שלך, שירית.
ומי פה כבר מדבר על אהבה או פירגון? אני רק מדברת על אחריות, קפדנות ורצון טוב בכל הקשור במשפחה, ובפרט בילדים...
שירית, אני לא יודעת איך לעודד אותך משום שאני חשה את אותו הדבר בדיוק. הסיפור שסיפרתי פה הוא כמובן אחד מיני-רבים. אני חשה את תסכולך מהמצב בו את נמצאת משום שגם אני מרגישה כמוך. מאותה סיבה בדיוק, אני לא מצליחה לעזור לך/ לתת לך עצות חכמות... אני מקווה שדורית או כל אדם אחר ינתב לך את הדרך הנכונה, בע"ה וכך תדעי מה לעשות כדי לשפר את המצב, אם נותר עוד טעם...
בהצלחה : )

אני חייבת להודות שכשקראתי את ההודעה שלך נזכרתי בעצמי לפני כמה שנים.
גם בעלי היה ככה עם הילד הראשון וגם נלחץ מאד וצעק שהוא לא יודע מה לעשות וכו'...
היתה תקופה לא פשוטה אבל עברנו אותה והיום עם ילד נוסף וכשהילד הראשון גדול יותר ועצמאי יותר פשוט. זה לא שפתאום הוא התחיל לעזור ביוזמתו אבל יש גברים שזה בא הם בקלות ויש כאלו שלא.
אם את אוהבת אותו ומאמינה שהקושי היחיד הוא ההתנהלות מול הילד, אז אולי כדאי שתתני לזמן לעשות את שלו ודברים ישתפרו.
מקווה שעודדתי אותך במעט..
בהצלחה (-:

הי שירית,

נמתין לתגובתה של דורית - כמטפלת זוגית מנוסה, ובשל העובדה שכבר עברתם טיפול זוגי- כדאי לשמוע חוות דעתה.

שירית היקרה, תיאור היחסים שלכם נשמע לי כמו מאבק כוחות, שדה קרב, או סוג של "הישרדות". אתם נמצאים עכשו בדיוק בשלב החיים הזוגי בו ישנן המון משימות, הילדים מאד קטנים ותלויים בכם ותובעים המון אנרגיות, וכמובן יש לכל אחד מקום עבודה בו עליו להשקיע ולהתקדם ויש את מטלות הבית. זו מציאות אובייקטיבית עם המון דרישות אמיתיות. ובתוך המציאות הזאת, איבדתם בשלב זה את היכולת לתת זה לזו את הנחמה, תשומת הלב הנעימה, איזו רגיעה נינוחה מעמל היום.
הצרכים הרגשיים שלכם לא מתמלאים אלא רק מתרוקנים.
מי שמצליח לעבור את התקופה הקשה הזו עםהתופעות שאת מתארת ביחסים שלכם - בלי להתגרש, הנישואין אולי מחזיקים מעמד, אבל קיים סיכון לאבדן האהבה והאינטימיות - לבלי שוב.
כתבת שהייתם בייעוץ זוגי כבר. ראשית, לצערי, לא כל יועץ זוגי הוא טוב לכל זוג. וגם - לא כל יועץ זוגי הוא טוב. כלומר מקצועי.
לדעתי, אם בייעוץ הזוגי לא מרגישים שיפור כבר בפגישות הראשונות - סביר להניח שזה לא היועץ הנכון עבורכם. אם היה אז שיפור וחלה לאחר מכן הידרדרות - סימן שלא עשיתם את כל התהליך הרצוי, על מנת לבסס הרגלי זוגיות טובים שיחזיקו מעמד לאורך שנים.

יתכן שגם האינטימיות שלכם ויחסי המין כבר פגועים, וזה מסביר את הזלזול והמרירות שיש בבצורת הפנייה שלו אלייך.

בתהליך הייעוץ הזוגי המלא רוכשים ומתאמנים על כלי תקשורת כמו היכולת לשתף זה את זה מבלי להיכנס לריבים, היכולת לקצר ריבים ולסלוח, היכולת לבקש בקשות במקום לדרוש דרישות ולהטיל סנקציות כאשר הן לא מתמלאות, ולהיות קשובים לצרכים ההדדיים, ועוד.

לצערי - אין לי בשורות אחרות חוץ מאשר למצוא יועץ זוגי שיתאים לכם ויעבוד איתכם ושתתחייבו בעזרתו זה כלפי זו להשקיע בשינוי ההתנהגות וההתייחסות זה לזו.

נשים יקרות, ככל שתקחו יותר תפקידים בבית,,, אנחנו הגברים נרגיש מיותרים ולא מועילים, ולכן נעשה הכל כדי למצוא תחביבים משונים בשעות משונות,
נכון שטיפול בעבודות הבית ובילדים הוא טבעי לאשה, כן גם ב-2011 ! אבל עליכם למצוא את האיזון המתאים כיצד לשתף את בן זוגכם במטלות הבית, זה נותן תחושה של שיתף והדדיות, נותן לבן זוג תחושה של שייכות, והוא מתחבר לדברים גם ברמה האישית, וגם כתורם למערכת הזוגית, אז בבקשה נא לא לקחת על עצמכם את כל התפקידים, ולבכות אח"כ "אני לא יכולה לסמוך עליו" !!!
תאצילו סמכויות, תנו לו להתמודד, תראו לו שאתן בוטחות בו, תעלימו עין מהכביסה המלוכלכת שהוא משאיר אחריי,,, אל תעמדו איתו על קוצו של יוד ! תשחררו, גם אתן לא למדתן ביום אחד לחתל ילד צורח מתוך שינה,,,
ברור שאין לכם כוח וזמן להשקיע בזוגיות, כי הכל אתן צריכות לעשות לבד, לנקות, לבשל, לחתל, לקחת את הילד לרופא, להוציא מבית ספר, לדבר בטלפון, לקנות בגד בתחילת העונה, ועוד ועוד,
קחו אחריות על החיים שלכן, כל אשה צריכה זמן איכות בשבילה, בלי קשר לבעלה, ולא על חשבון הזוגיות, אלא כתוספת מרעננת !
אשה שלוקחת עזרה בצהריים מבעלה, יושנת צהריים, אז היא גם מתפקדת טוב יותר עם ילדיה, ומשאירה לעצמה מרווח לחיות את חייה,
לסיכום:
שתפו את בן זוגכם בעבודות הבית, אל תעלימו שום פרט, תנו להם משימות קלות שהם יכולים לעמוד בהם, ולאט לאט הגבירו את הקצב, עודדו אותם, זה לא מובן מאיליו,,,
תבקשו עזרה, זה לא בושה !
פנו בכוח זמן איכות לעצמכם בלבד ! זה טוב ליהודים, זה טוב לך, וטוב לזוגיות,
כל השאר כפי שאני נוהג לכתוב, יבוא מאיליו, ואם לא ? אז סימן שמהו לא בסדר, ואז צריך לבדוק מה עושים הלאה,
בהצלחה