התמודדות כלכלית

שיר היקרה, צר לי על הלחץ של שניכם...
תראי, אלו השנים המעצבות מבחינת בחירת העיסוק, במה אני טוב, מה מתאים לי ומה לא, וכל עוד זה כך, יש לצפות ולהתארגן לשכר נמוך.
אני חושבת שעליו לעשות את הצעדים בכוחות עצמו, בזמן שלו, באחריות שלו. מאוד לא בריא שהוא מתרגל לכך שאת היא זו הדוחפת אותו לכל צעד. זה יגרום לו להרגיש חסר עוצמה וחסר יכולת יותר מיום ליום.
לדעתי עליך לתפוס מרחק בנושא הזה ולתת לו "לגדול" בכל המובנים, ולקחת אחריות לגמרי על בחירת העיסוק שלו ועל הכלכליות שלו. יחד עם זה תראי ותשתדלי שגם את בעצמך תיעשי עצמאית מבחינה כלכלית. כי אם אין לכם מספיק כסף לחיות יחד, מישהו תומך בכם (ההורים ?) וגם זה לא בריא.
אם את אומרת שקשה לו לעמוד בתשלומים, הפרידי את החשבונות שלכם, כך הוא ייאלץ להיות אחראי על החלק שלו.
מה שהכי חשוב - לא להיכנס למערכת יחסים תלותית שבה את דוחפת אותו והוא מאבד את יכולת קבלת ההחלטות העצמאית שלו ועושה דברים על מנת לרצות ולהרגיע אותך. מעניין האם זהו דפוס שהוא ראה בבית בו הוא גדל?

היי דורית,
את צודקת בתשובתך אני חושבת כמוך,
אבל הוא בן 26 בקרוב והוא טוען שבעבודה שהוא נמצא עכשיו הוא לא יתחתן כי הוא לא יכול לפרנס את האישה שלו במצב כזה, אבל מצד שני הוא נשאר שם...
אני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לו, כי לדעתי זה לא יקרה בזמן הקרוב.
מה את מציעה ?

ושוב תודה

שיר יקרה, נדמה לי שהתשובה מופיעה כבר בגוף השאלה שלך..."אני לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לו". את אומרת זאת לעצמך כבר לאורך זמן רב, אני חושבת, ורוצה חיזוקים לכיוון העזיבה.

אגב, האם את מצפה שהוא יפרנס אותך?(כתבת: "הוא לא יתחתן כי הוא לא יכול לפרנס את האישה שלו במצב כזה")
לא כל אחד מסוגל לכלכל את עצמו טוב. לפעמים זה נשאר כך, ולפעמים זה משתפר. נראה לי שאת צריכה, כמו שכתבתי לך קודם - לתפוס עצמאות ואי תלות כלכלית בחבר שלך. אגב, יש משפחות בהן המפרנסת הראשית היא האישה. האם זה יכול להתאים לך?

בכל מקרה, אתם יחד מאז שאת בת 18. אם יש לך כל כך הרבה ספקות, קחי לעצמך פסק זמן מן הזוגיות הזאת ותראי אם זה טוב לך. את צעירה, ואני חושבת שזה כדאי שתתנסי ביותר מבן זוג אחד רציני לפני שאת מתמסדת.