קנאה

דנה, צר לי על מה שאתם עוברים. כתבתי אתם ולא רק את כי ברור שהתקפי הקנאה והחדירה לפרטיות שלו מפריעים לו מאוד ועושים את הקשר איתך עבורו למשהו מאוד בעייתי.
ראי, לגבי שאלותייך: בהחלט יתכן שבתחושותייך את קולטת נכון את המציאות, אך, באותה מידה יתכן שאלו רק תחושות והן מתעתעות בך. היחסים שלכם הגיעו למבחן האמון והגבולות. עד כמה אחד מבני הזוג יכול לקחת לעצמו חופש לעשות מה שהוא רוצה, להרגיש חופשי לגמרי בעולם.
יש כאן באמת קונפליקט אישי: לעשות כל מה שבא לי? ואם זה משהו שפוגע בבת זוגי? ואם לא אעשה זאת, תחושת החופש והביטוי העצמי שלי תיפגע.
ככל שאוהבים יותר, מוכנים בשביל האהבה להימנע מלעשות דברים שפוגעים. אני מאוד מאמינה בכך.
אבל!!!
אם לאורך הזמן בזוגיות אחד מבני הזוג מקבל תחושה שהוא מוגבל, ושהרבה מן הדברים שהוא היה עושה אם לא היתה לו בת זוג - נמנעים ממנו, הוא ירגיש שהמחיר עליו הוא כבד מדי, מכופף אותו, מונע ממנו להיות שלם ונאמן לעצמו. זה מחיר כבד מדי. זוגיות כזאת לא יכולה להימשך, ונדמה לי שחברך מתחיל להרגיש את המחיר שעליו לשלם.
איך יוצאים מן הפלונטר הזה?
בעיני הדרך הטובה ביותר היא להתחזק מבפנים - ע"י טיפול , למשל, כמו שאת מתחילה, או באמצעים אחרים. כי המחיר הזה נוצר בגלל הרגישות והפגיעות. ואם תתחזקי מבפנים ותרגישי שווה וראוייה וחזקה, לא תחששי כל כך מקשרים שבן זוגך יפתח. זה יאפשר לו מרחב נשימה, להתרווח ולהיות נאמן לעצמו, כל דרך שכרוכה בכיפוף ובמגבלות היא בעיני הרבה פחות בריאה לאורך זמן.