כשהבעל מאיים לבגוד

שלום רוז,

המעטת לפרט מה בדיוק עובר עליכם, ומה בדיוק מונע ממך לא לקיים עם בעלך יחסים אינטימים. אני רוצה לשקף לך שכמו שאת יכולה למנוע ממנו את אחד הדברים היותר חשובים במערכת יחסים, כך גם הוא יכול למנוע ממך שיחה ודו שיח על הבעיות- כשם שיחסי מין חשובים לו, יחסים אחרים (של שיחה ושיתוף) כנראה חשובים גם לך. לכן את נכנסת למעשה ללופ- מי יכנע ראשון. כשאין התקדמות, מגיע האולטימטום- או יחסי מין או בגידה. יש סיכוי סביר שהוא אומר לך את זה מתוך התסכול והיאוש אליו הוא הגיע. אני מציעה שתנסי לבוא לקראתו, נסי להפחית את התסכול הזה וכן לנסות להתקרב פיזית, גם אם לא לגמרי, אבל בכל זאת, לנסות להראות לו התקדמות מצידך- ואז לדבר איתו את אשר על ליבך.

אם הדברים הצטברו כ"כ עד שאת אינך מוכנה להמשיך את היחסים האינטימיים- הרי שאת קראת תיגר על הקשר, ואת למעשה זאת שמביאה את הקשר למצב של מבוי סתום- בעיניו. נסי לזכור שיחסי מין לגבר אינם תמיד כמו שהם מתפרשים אצל הנשים, ולפעמים העצבנות והמרירות הולכים ועולים כשהם לא מקבלים את האלמנט הזה בקשר. בעיקר אם הוא יכול, מתוקף נאמנותו, לקיים אותם רק איתך. וכשאת מונעת- לאן הדימיון יכול לנדוד אם לא לחלופות אחרות?

מקוה שעזרתי, ואשמח אם תעדכני גם בהמשך.

בעלי נוקט בפעולות חד-צדדיות נגדי, בעיקר בתחום ניהול הכספים, מרמה אותי ומסתיר ממני כספים. הוא החליט מבלי להודיע לי על כך מראש שהוא לא מעביר את משכורתו לחשבון המשותף שלנו ואני נשארתי עם התחייבויות לבנק שאין באפשרותי לכסות אותן. הכנסתו נשארה אצלו ואת קניות המזון לבית הוא דורש שנתחלק חצי-חצי, כאשר הוא מרוויח הרבה יותר ממני ואני נשארתי עוד עם חובות לבנק. אני מרגישה שמשהו ערער אצלו את האמון בי, אולם אין שום סיבה שכך יהיה. ניסיתי לקיים איתו שיחה, אך הוא מתחמק. אני מרגישה התנתקות מצידו מלבד תחום הכספים גם בתחום הקשור לחינוך הילדים. אין שותפות בינינו יותר ואני מרגישה על סף גירושין. הוא אפילו מעז לקרוא לי בשמות גנאי ולצעוק עליי בנוכחות ילדיי. אני מנסה להבין את המניעים להתנהגותו וחושבת שאולי מישהו מסיט אותו נגדי. כמו כן ברור שהקשיים שעברנו במהלך 20 שנות נישואינו יצרו אצלו משקעים כבדים נגדי ונגד ההורים שלי. אולם , מעולם לא היה משהו שיגרום לו לא להאמין בי. אני כל הזמן מנסה להבין אותו ולרצות אותו (גם בתחום קיום יחסים מין), אך אינני מצליחה. לאחרונה עם החרפת המצב, השקרים שלו, ההסתרות וההתנתקות שלו אינני יודעת אם יש תועלת בכך יותר.
האם המשקעים מהעבר שנוצרו אצלו מצדיקים את ההתנהגות שלו?
אם הוא כואב וסובל מזכרונות העבר, איך אוכל לעודד אותו?

חוץ מזה, האם במצב הנוכחי יש מקום להמשיך ולחשוב עליו כל הזמן? מה איתי? מה עם הילדים?

הי רוז,

נתת יותר אינפורמציה הפעם והסיפור אכן מסובך מכפי שנדמה בהתחלה. לגבי הסיבה להתנהגותו- תמוה, יתכן והוא הולך וסוחב הרבה משקעים, וההתנהגות הזאת בעצם מאפיינת התנגדות לשיתוף ולאמון ביניכם. לגבי- מישהו מסית אותו נגדך- יתכן ודוקא הוא מרגיש "לבד" מול העולם, וזאת אני מייחסת למה שהזכרת לגבי ההורים שלך וגם לגבייך- יתכן והאירועים מולם היו קשים מכפי שנראו לך אז, מאוד יכול להיות ששם היתה נקודת מפנה והוא מתקשה להאמין בקשר. יתכן?

האם היה בעבר משהו שאת יכולה להצביע עליו, כנקודת מפנה בקשר שלכם, שערער את היחסים ביניכם ומאז זאת פשוט ירידה? מה הוא כן אומר- כאשר אתם רבים? האם יש תלונה או מקרה ספציפי שהוא מציג בפנייך?

אני לא יודעת עד כמה יש רצון ומוכנות מצידו לנסות לשפר ולתקן משהו ביחסים ביניכם. כרגע ההתנהגות שלו אומרת כך- אני כועס, אני נוקם (משאיר אותך עם התחייבויות רבות למשל). אולי, אם תנסי בכל זאת תקשורת אחרת - אולי להראות לו את מה שאת כותבת פה, אולי לשלוח לו את הקישור הזה במייל- אם הוא משתמש ברשת, אולי לכתוב לו משהו בכתב- רק לנסות לגייס אותו לתהליך.

לגבי שאלתך, האם יש מקום להמשיך ולחשוב עליו כל הזמן- אני מאמינה שאת תמשיכי לחשוב עליו כל הזמן כל עוד המצב הזה ימשך. את בזוגיות איתו 20 שנה והוא אב ילדייך, יהיה מאוד קשה עבורך לעשות את הניתוק הזה. את הניתוק הקונקרטי הוא, ואת, או שניכם- כבר עושים: הוא מתנתק ממך כלכלית, את מתנתקת מינית ורגשית, וכביכול אתם מתגלגלים במדרון מסוים. אם תוכלי, נסי לגייס אותו, נסי לדבר אל ליבו, נסי לזהות מה בדיוק הסיבה להתנהגות כ"כ כועסת, ובהמשך להתייעץ עם איש מקצוע (אפילו את לבד) לברר האם יש עוד דרכים לנסות לקרב אותו.

אני מסכימה איתך שמילות גנאי וההתנהגות הכללית-בעייתית מאוד. אבל- חייבת להיות סיבה (אולי לא מוצדקת, אבל סיבה בעיניו) לסוג הזה של ההתנגדות לאמון ולשיתוף מלא בזוגיות. נסי בכל זאת לגולל אחורה את הזוגיות ולאתר אירועים שהפכו אתכם מזוג "טוב", לזוג שהיום הוא חי בנפרד בבחינת התחומים שהזכרת.

עדי תודה רבה לך על ההקשבה והרצון לעזור. אני כל כך בתוך הסערה שאני מתקשה לראות דברים בבירור ואת עוזרת לי מאוד. לגבי שאלתך על ההורים שלי, את צודקת שעברנו חוויות קשות וקשות מאוד איתם. אך אני מדגישה - עברנו, שנינו, ביחד. ההורים שלי לא היו מרוצים מהנישואים שלי לבעלי ותמיד פעלו וחתרו על מנת להפריד בינינו אפילו שהיו לנו ילדים גם אז. הקשיים שעברנו אז, בעלי איננו היחיד שעבר אותם ולא היחיד שכאב וכואב לו על מה שהיה. גם אני הייתי שם והילדים היו שם וזה כואב לי פי כמה וכמה כי כמה שההורים שלי פגעו בי בילדות הפעם הם פגעו לא רק בי, אלא גם ביקרים לי מכל - בעלי והילדים. תמיד דבקתי בבעלי ובילדים שלנו והם כל עולמי. לצערי, בעלי לא רואה זאת כך. מבחינתו כל עוד אני לא מתנתקת מההורים שלי לחלוטין אז הוא תמיד ישאר עם החששות מהרצון שלהם להפריד בינינו והוא תמיד חושש שכל מה שהם רוצים זה להפריע לנו ולפגוע בנו והוא בהרגשה שהם חשובים לי יותר ממנו ומהילדים. אני לא יכולה להתנתק מההורים שלי לחלוטין. התרחקתי מהם מאוד, אני בקושי רואה אותם ומדי פעם יש בינינו שיחות נימוס בטלפון. זה לא מספק את בעלי והוא דורש נתק מוחלט וכל עוד זה לא יהיה מבחינתו אני בצד שלהם.

לגבי שאלתך אם היה משהו שאני יכולה להצביע עליו כנקודת מפנה. ובכן, כל פעם שיש איזשהו עניין ביני לבין הילדים (אי הסכמות, ענייני חינוך וכו') הוא מיד מצדד בילדים ונלחם בי. ובנוסף לכך, הוא אינו מתייחס אליי כאל הורה בסיטואציה אלא כאל שווה להם. כלומר, הוא רואה באירוע כזה ריב בין ילדים (הוא מתייחס אליי כאל ילדה). אז הוא לוקח את הצד של הילד וכועס ושונא אותי על זה שאני כביכול (בעיניו) לא מסתדרת איתם. לאחרונה היה שוב אירוע כזה וכנראה שנמאס לו לגמרי ולכן הוא החל בפעולות החד צדדיות והפתאומיות נגדי.
קשה לי לראות כרגע איזושהי תקווה לשינוי לטובה. הוא לא זז מעמדותיו הנוקשות. הוא לא מוכן אפילו לקיים שיחה לראות היכן הדברים עומדים ולאן פנינו. הצעתי לו כמה פעמים שנקבל ייעוץ זוגי. הוא לא מוכן לשמוע על כך.
עם כל התנהגותו הנבזית אליי ומלאת השנאה אני עדיין רכה איתו, איכפתית ואוהבת. אולי זה מתוך האמונה הבסיסית שלי שבאהבה, רכות והקשבה ניתן לשבור אפילו אבן. אני מרגישה שהפעם זה לא עובד. מה דעתך?

הי שוב ובוקר טוב,

אני מניחה שהבעיה העיקרית כרגע היא לנסות לשכנע ולגייס את בעלך לאיזשהו דו שיח או רצון לפחות לשבת ולהקשיב לך. אני לא יודעת בדיוק מה מונע ממנו ומה מנע ממכם להגיע למצב של הקשבה כזאת בעבר. 20 שנה זה הרבה דרך, וקשה כרגע לדעת מה היו האירועים המרכזיים לחוסר האמון שנוצר. הזכרת כמה דברים משמעותיים- לגבי ההורים שלך- אני מרגישה, מהתגובות שלו שהבאת כאן, שהוא בחוויה שלו לבד, מולך, מול העולם. נותר לו לגייס את הילדים כדי ליצור כוחות שווים מול המחנה השני. ההורים שלך, לא יעזור, הם שלך. כמה שתנסי להתרחק מהם, הוא עדיין יתפוס אותם כשלך. לבוא אלייך בדרישה לניתוק הקשר- אני לא יודעת כמה ילד להורה יכול באמת לעשות את זה כל עוד הם חיים (ועד 120), כל עוד הם איפשהו, פיזית, נמצאים. כך גם ברמה הרגשית. כנראה בקשתו להתנתק מהם טוטאלית תבשר לו על בחירתך בו באופן טוטאלי. אם הוא היה יכול להבין שאת שם, איתו, ובחרת בו, על אף ההתנגדויות- הכל היה יכול להיות אחרת. אבל ממה שאני מבינה- הוא לא חווה אותך בצד שלו ועל כן מפריד אותך ממנו כלכלית, רגשית, עכשיו מינית, מהילדים, ומצליח להפר את שלוותך לחלוטין.

הוא נשמע לי כועס מאוד, רואה את הדברים כרגע בשחור לבן, ואולי עסוק ב"נקמה" הזאת ובכעס. את מצידך לא חייבת להיות שם, בסיטואציות האלה ולנסות לחזר אחריו. אני חושבת שדווקא עכשיו כן כדאי להתרחק, כן כדאי להעביר את היום כמה שאפשר- ולהתרחק מהסיטואציות הבעייתיות שהוא יוצר. ז"א, כשהוא קורא לך ליד הילדים במילות גנאי- את פשוט מתעלמת, או קמה והולכת, פשוט להתרחק מהמצבים האלו של העימותים. אני מציעה לדבר רק עניינית, רק לגבי דברים שצריך לדבר עליהם, ללא כניסה בכלל לעניין היחסים. נסי את זה תקופה, תראי אם יש משהו שהוא מאותת לך, כי גם אני כמוך מרגישה שהפעם החיזורים והרכות לא יעבדו. הוא כרגע כועס, תני לו להיות שם, ובמקביל לבדוק כל כמה ימים של "שקט" מצידך- מתי הוא מגיע לשלב של זהו- משהו קורה.

בגדול, אי אפשר להכריח אף אחד ללכת ליעוץ, אי אפשר להכריח אותו לתקן את הקשר. אני מניחה שאם בעתיד הקרוב, טווח של זמן שאת תחליטי אותו- דברים לא ישתנו, ולא תהיה פריצת דרך שמבחינתך היא טובה לשלב בו תהיו, אני מניחה שגם את בשלב מסוים תתייאשי ותרימי ידיים. אולי דווקא אז- כשתראי שאין לך כוחות יותר ותרמזי על פרידה סופית- אולי אז הוא יתעורר ויצליח לזהות מה הוא מאבד, ואולי שם יהיה שינוי. זאת גם אפשרות. אם את זקוקה לתמיכה וליעוץ- עשי זאת. נסי לאתר מישהו קרוב אלייך גאוגרפית, ולקבל כמה שיחות ואולי הכוונה להתמודדות מולו, רצוי מטפל שמתמחה בזוגיות. ראי תשובתי לשאלה 1 בשאלות נפוצות- מה היתרונות בללכת ליעוץ זוגי לבד.

מאחלת לך הרבה הרבה הצלחה, ושבת שלום. אשמח אם תשובי לעדכן.

רוז היקרה, קראתי את התכתובות שלך וגם את התשובות החכמות של עדי. אוסיף רק זאת:
נוצר עכשו מצב של "מבוי סתום". שניכם טיפסתם על עץ ואינכם מוכנים לרדת ממנו. אני מסכימה עם ההקבלה של עדי שכמו שאת מתעקשת על בירור ושיחה, הוא מתעקש על יחסי מין. שניכם "צודקים"...
אז מה עושים?
אני חושבת שהטעות היא בכלל להגיע למצב של אולטימטום. ומכיוון שאתם כבר שם - אחד מכם צריך "לרדת מן העץ", בנדיבות ותוך הכרה בטעות העקרונית של כניסה לאולטימטום.
מה דעתך להיות הבוגרת האחראית ולהציע שאת יורדת מן התנאי שלך שקודם תתקיים שיחה ובירור איתו על המטענים שהצטברו.
יחד עם זאת אני חושבת שיהיה לך מאוד קשה עד בלתי אפשרי להתקרב אליו פיזית במצב הדברים הזה, ברור שאת מאוד כועסת ופגועה ממנו.
מצד שני הביאי בחשבון שהוא אולי עוד יותר פגוע ממך, משום שכאשר את מפסיקה את הסקס ביניכם את אומרת לו בפירוש - אני לא רוצה א ו ת ך! יש כאן אקט של דחייה אישית כלפיו. כאשר הוא אומר לך "אני לא רוצה ל ש ו ח ח איתך" - הוא לא דוחה אותך אלא פוסל את השיחה איתך. יתכן שקורה תמיד משהו לא טוב בשיחות ביניכם? איזו תוכחה, ביקורת, האשמות, כך שהוא כבר שונא את השיחות ביניכם ויודע מראש מה הולך להיות בשיחות?
אני מניחה שגם הסקס ביניכם הוא לא משהו עבורך כי כתבת שאת מרצה אותו ועושה זאת בשבילו... וברור שהוא מרגיש שאת עושה לו טובה וזה מאוד מתסכל ומשפיל אותו, שהוא נזקק לך ואת זורקת לו פירורים פה ושם, במקום שתהיה לו פרטנרית נלהבת ומשתוקקת כמו שכל אחד היה רוצה.
אינני מציעה ייעוץ זוגי רק משום שכתבת שהוא פוסל זאת לחלוטין. אבל מבלי שאחד מכם יתנהג בבגרות ובנדיבות - לא יחול שום שינוי והמשבר רק יחריף עד גירושין.
אני חושבת שיהיה לכם קשה מאוד לעשות בעצמכם שינוי באיכות השיחות או באיכות הסקס. נוצרו בעיות חמורות , כרוניות, כולל בעיות אמון בזוגיות שלכם ועלכים להיעזר באיש מקצוע. אם הוא לא מוכן ללכת איתך - לכי לבדך ואולי תקבלי כמה כלים שתוכלי ליישם ויעשו הבדל לשניכם.

דורית, תודה על תגובתך. (העברתי את הודעתי למקום הנכון, אני מקווה)

לפני כשבוע "ירדתי מהעץ" והייתי סבלנית עד שהוא הסכים לדבר איתי, רק היום. גם אז זה נעשה בקצרה ולעניין. אקצר ואומר שהוא לדבריו לא יודע מה הוא רוצה. כלומר, אם להתגרש או לא. הוא כבר לא בטוח באהבה שלנו ולא רואה שום תקווה ליחסים בינינו. לגבי חוסר האמון שהוא הביע כלפיי, אין לו שום האשמה קונקרטית שהוא יכול להצביע עליה, אלא רק תחושה. ולמרות זאת הוא מרשה לעצמו לקרוא לי ולצעוק עליי בפני הילדים "שקרנית", "גנבת" ועוד כל מיני איומים.

האם נשאר מה לשקם? הכל נראה אבוד, לא כך?

בוקר טוב רוז, ראשית - כל הכבוד על הצעד שראשון שאת עשית - לרדת מן העץ. זה הניב שיחה - אמנם מאוחרת, בקצב שלו, ואמנם קצרה מדי.
אחד הדברים שבולטים לי הוא שבעלך פועל באופן עצמאי: ס ו כ ן ב ו ד ד בעולם. הוא לא רואה בך שותפה שוות משקל, הוא קובע עובדות בשטח באופן שרירותי כמו הצעדים הכספיים שעשה בלי להתייעץ איתך. או ההרגל שלו לראות בך ילדה יחד עם הילדים שלכם ואת עצמו לראות בתור הבוגר האחראי. הוא לא סומך עלייך בתור שותפה - כנראה שלדעתו לא עמדת בציפיות שלו לאורך השנים והוא איבד את האמון.

האם את יכולה לברר איתו מהי בעיניו זוגיות אידיאלית? אילו יכול היה להרשות לעצמו לפטז על בנייה מחדש של הזוגיות - מה הוא היה עושה ולמה הוא היה מצפה מבת זוגו? אני מקווה שהוא ייענה לך. אם כן - הקשיבי היטב לציפיות שלו. הן יעידו על מה הוא לא מקבל ממך להרגשתו.

נסי להקשיב לדבריו דרך המשקפיים שלו ולא דרך נסיון שלך להתגונן בפני האשמות מצידו. נדמה לי שאת עסוקה בלהגן על עצמך (אולי משהו שלמדת כבר מול ההורים שלך שאני מתרשמת גרמו לך צרות וקשיים וכאבים רבים) מפני הביקורת וההאשמות שלו וכאשר אנו במצב מתגונן מאוד קשה לנו להקשיב היטב לאחר.
דמייני את עצמך לחבר הכי טוב שלו שמאוד בעדו ואוהב אותו ורוצה לעזור לו. האם את יכולה להפסיק להתגונן, ולהקשיב לו? אני לא אומרת שהוא צודק. אבל חשוב להיכנס לנעליים שלו ולהבין מה חסר לו כל השנים האלו שרק הולך ומתעצם להרגשתו.
אני מקווה שאם את תצליחי להביא הקשבה איכותית כזאת ולא להתווכח ורק והוכיח לו שהוא טועה - אלא לתת לו את ההרגשה שאת מבינה אותו - לא בהכרח מסכימה - אבל כן מבינה - אז אולי הוא יירגע קצת וישאל אף הוא אותך מהן הציפיות שלך מזוגיות אידיאלית.
נשמח לשמוע איך את ממשיכה מכאן.

יישמתי את הצעתך דורית ושאלתי אותו איך הוא היה מצפה שתהיה ההתנהלות הכלכלית שלנו. בסיכומו של עניין, הוא הסכים לשתף פעולה ולנהל קופה משותפת ולהחליט על ההוצאות ביחד. זוהי התקדמות ענקית בכיוון זה והמון תודות לך.

אבל, שאלתי היא מדוע זה בסדר שהוא יפגע בי? מדוע זה בסדר שהוא יפגע בי כלכלית ורגשית?

הוא מצפה ממני לשקיפות בתחום הכספים למשל, אך למה אינני יכולה לדרוש גם ממנו שקיפות? למה הוא יכול להעלים הכנסות, לשקר ולהתנהג על פי מצבי רוח משתנים (כשהוא כועס - הוא מתקמצן ולא מכניס כסף וכשהוא קצת נרגע הוא יותר נדיב). למה זה בסדר שהוא יתנהג כך?