מיואשת

שלום נופר (או בר),

את מתארת קשר עם בחור בן 24, שעשה לך סה"כ טוב אם כי לא לגמרי: את מספרת שמפריעה לך העובדה שהוא לא הציג אותך בפני המשפחה שלו, ואף קרא לך בעקיפין "סתם אחת", בנוסף היו פרידות במהלך התקופה בה יצאתם, ואת היית הצד שנשבר- הודעות וטלפונים בעיקר מצידך, הוא הביע הסכמה לצעד כזה כמו פרידה, אבל כבר למחרת את חזרת בך ולא היית שלמה עם זה.

מההודעה שלך אני מרגישה כמה דברים: הראשון הוא שאת מאוד זקוקה לקשר, כמו הרבה אחרים. את נשענת על הקשר הזה כי משהו רגשי כן קרה שם מבחינתך, היה לך כיף איתו, והנושא של "להיכנס לבית שלו" היה מבחינתך כבר חשוב מהתחלה. וכשקרה- אולי בחוויה שלך אתם התקדמתם צעד משמעותי בזוגיות, אבל הוא דווקא התנהג אחרת שם. הדבר השני הוא שאכן יש רגש לבחור- הרגש הוא אמיתי, יתכן, אבל אני לא מרגישה שהוא חזק מספיק, רציני או מבוסס מספיק כדי להילחם על הקשר. עובדה אחת מספרת לנו שהוא לא רצה שהוריו יראו אותך כי הוא לא מראה להם "כל אחת".. עובדה שניה- שהוא הסכים ללא התנגדויות או מלחמות גדולות- להיפרד ולסיים את הקשר. עובדה שלישית, שכאשר את חזרת בך- הוא סירב לדבר.

לפעמים, אנחנו רוצים יותר ממה שהמציאות מראה לנו. לצערי, נראה שהבחור לא נמצא במקום שלך היום. היום, כפי שהעדת- את בת 37, את ממהרת, את מחפשת מישהו רציני. כל אלו לא מתיישבים ביחד עם העובדה שהבחור הזה הוא בן 24, לא באמת מתכוון לגור יחד (דיבורים), לא מראה אותך להורים שלו, ולא נלחם על הקשר כאשר את מציגה, מצידך, אופציה להילחם עלייך. יש 'קשרים כאלה , של התאהבות ו"קראש" חזק מאוד, וזהו. שם זה נעצר. יש כימיה טובה, יש משהו באויר שמאפשר את הקירבה הזאת, יש קריטריונים בבחור הזה שהיית רוצה בבן זוג, והוא בך. אבל- לא תמיד המציאות הזאת היא מספיקה לבניה של זוגיות איתנה כפי שאת מבקשת.

יתכן, ובנוסף, הוא מריח את ה"תלות" שלך בו ובקשר, את ה"למהר" הזה מפאת (אולי) גילך, ועבורו, הקשר הוא בסה"כ חוויה חיובית עם רגש חם. אולי עבורו אין כוונה להתחייבות לטווח ארוך או למגורים וכד'. בקיצור, אני מאמינה שממה שכתבת כאן, את בשלב אחר לחלוטין ממנו, ו"למשוך" אותו לשלב שלך יוצר אצלו לחץ גדול, ואולי הוא כלל לא שם..

אני מעודדת אותך לחשוב על כך שאת בטח לא היית רוצה לחיות עם מישהו שלא היה רוצה להראות אותך להוריו, או מישהו שלא מתקדם למגורים ביחד או לא מראה מספיק גיוס ומחויבות לקשר שלך. אני כן חושבת שאדם בן גילך, גם צעיר יותר אפשרי, אבל פחות או יותר אדם בשלב זהה אלייך- יעניין אותך יותר ושם סביר יותר שתמצאי תחומי עינין ואף בשלות להמשך חיים משותפים. מאיך שאני מבינה את התמונה- הבחור הספציפי הזה לא ראוי להשקעות האנרגיה הרבות שלך. את מאוד משקיעה בו כוחות ואנרגיות- ומאוד מתאכזבת ומתוסכלת מהתנהגות שסה"כ מתאימה מאוד לבחור צעיר שלא נשמע שממש מחפש משהו ארוך טווח או רציני מספיק. חבל על כל זה; צאי, תבלי, נסי לכוון גבוה יותר- בבשלות, בשלב, בגיל וברצינות לקשר מחייב. את נמצאת שם, "גבוה", חפשי מישהו בגובה הזה ולא נמוך יותר.. אחרת זה למשוך אותו ולמשוך אותו לכיוון שלך- ושם כל הכוחות מתבזבזים. עם מישהו בגובה שלך תוכלי לשאוף למעלה.

מאמינה שתצליחי :)

ראשית תודה על ההתייחסות , והעידוד.
מה שלא ציינתי במכתבי הראשון, שחודשיים לאחר שהחל הקשר ושוחחנו על התאמת ציפיות הבחור אמר שמה שאני רוצה הוא רוצה גם כן רק בעוד 3 שנים.לאחר שהחלטתי ליזום את הפרידה הראשונה הוא הסכים להתפשר ולתת לדברים לקרות במחצית מהזמן( מחוייבות וילדים) אך עם הזמן התחילו ספקות מהצד שלי ומריבות ללא סוף, תוך כדי לא פתחתי את עצמי לקשר בצורה מלאה הן אינטימית והן ריגשית
וזאת מהמקום שהרגשתי שמלבד לאהוב אותי בן זוגי לא יוזם שאגיע אליו וזאת קרה בלית ברירה לאחר בילוי לילי בו לא יכול היה לנהוג ( אנו גרים בערים שונות במרחק של שעת נסיעה)ולא מכיר לי את סביבתו ,חברים, משפחה וכיו"ב הדבר הנ"ל מצד אחד הרחיק אותי וגרם לי לשנות את דעתי כל יומיים בערך , ןלחזור בי מכיוון שאני מרגישה רגש חזק בצורה בלתי שגרתית.
לטענת בן זוגי כל הספקות שלי גרמו לו להבין שאיננו מתאימים באופי ומה שיש ביננו זו משיכה פיזית ונפשית ברמה מסויימת
הוא אינו מוכל לסבול יותר את הטלטלות הרגשיות שאנו עוברים ומאמללים אחד את רעהו
לכן הביע הסכמה לסיים את הקשר
הגלגל התהפך , מאחת שלא רצתה את הקשר לגמרי הפכתי לאובססיבית כלפיו
עד כדי מחשבות של כל רגע ורגע מה הוא עושה, היכן עם מי ...
אני לא מצליחה להרפות וקשה לי עד דמעות
אני מרגישה שאולי לא נפתחתי מידי וכל הבלבול שלי הרס את הכל , וכל מיני מעשים ילדותיים בזמן הפרידה, טלפונים סמסים טיפשיים המראים תלות ואומללות וכיו"ב

בעברי נפגעתי לא מעט מבני זוג מסיבות שונות
הנני בחורה נאה, משכילה , שכל מי שפוגש אותי ומתחיל עימי קשר ( ולא קורה לי הרבה שאני מתאהבת ) מתאהב אך לאחר זמן מה מגלה את חוסר הביטחון והרצון שהכל יקרה מהר כאן ועכשיו

מה לעשות בכדי להתנתק ? האם את חושבת שניתן סיכוי לקשר במלואו למרות כל הטעויות האפשרויות ?

תוד'ה וערב נפלא

נופר

הי שוב נופר,

מה שהוספת כאן- שהיתה התאמת ציפיות- עונה על השאלה- האם הוא רצה קשר איתך (לא איזה קשר, אלא קשר רומנטי מסוים, כלשהו). היתה איזושהי התמקחות מסוימת לגבי הזמן שבו אמורים להגיע צעדים רציניים אחרים, הוא אמר שהתחלה 3 שנים, אח"כ קיצר את הזמן בחצי, לפי מה שאני מבינה- יתכן מאוד ועשה זאת כדי לרצות אותך ולהחזיר אותך אליו. שוב אני מטילה ספק לגבי מוכנותו, נאמנותו לקשר מחייב או בכלל- השלב בו הוא נמצא היום. עצם כך שהוא "הסכים להתפשר", ולא "רצה" את זה מצידו במלוא מובן המשמעות- בעייתי בעיניי. איך אפשר ואיך תוכלי, רגשית, להרגיש טוב ובטוחה בתוך קשר כאשר מלכתחילה היה מו"מ על משך זמן הקשר ומתי הוא מתקדם. אם תסתכלי טוב, תראי שלרגשות עצמם קצת קשה לשחק תפקיד ראשי בזוגיות במצב כזה של "משא ומתן".

אני רוצה לעורר אותך למשהו נוסף- את לא סתם היית בספק. את כנראה אשה עם אינטואיציות די טובות, ואת הרגשת משהו שאולי לא יכולת להמשיג אותו במילים- אבל חשת שמשהו לא בטוח לך. מבחינתו, היציאות והכניסות שלך לקשר איתו היו עדויות לחוסר התאמה ביניכם והוא פירש את הקשר כ"משיכה פיזית ונפשית ברמה מסוימת". אני רוצה לעודד אותך כן לסמוך על התחושות האלה, לא סתם אנחנו נאטמים בפני מישהו, כשיש מקום בטוח- אפשר להתרווח ולשים רגל על רגל, להיפתח ולהירגע. כשהמקום הרגשי הוא לא כזה- אנחנו בדריכות. ומה שקרה לך הוא פשוט טבעי שיקרה לך בסיטואציה כזאת.

אכן את צודקת- אדם שלא חושף אותך לסביבה שלו, לחברים, למשפחה, לא באמת "שם" בקשר. משהו גדול חסר בו (באדם), חסר לו (לאדם) על מנת להרגיש מספיק טוב עם הקשר הזה. אני לא אתפלא אם עינין הגילאים מביך אותו מול אחרים, על אף הצהרותיו. הרבה פעמים זה לא מאצ'ואיסטי בעיני החברה, ולא תמיד "ילד" (סליחה) בן 24 יכול להרגיש מספיק "גבר" עם אשה שגדולה ממנו בשנים לא מבוטלות (גדולה רגשית בעיקר).

לגבי חוסר הסכמתו להמשיך איתך קשר- איפשהו זה משרת אותך טוב, אם תשימי לב, לקשר אין הרבה סיכוי בהמשך, על אף רצונותייך וה"אובססיה" אליה נקלעת. הרצון הזה לדבר איתו כ"כ נובע, לדעתי, מהרצון שלך ליצור קשר חם עם אדם, כמותו, שהתחברת אליו כ"כ. לפי מה שתארת את אדם שבהחלט שווה מאמצים ואטרקטיבי, ולא סתם כנראה הבחור הצעיר רצה בך. העובדה שהוא קיים איתך קשר זוגי כנראה מאוד חיזקה את הביטחון העצמי שלך. העובדה שהיום הוא לא רוצה מולך קשר- פשוט מורידה את הביטחון שלך.. וזה מובן וטבעי שיקרה. אבל, מה שיותר מוריד אותך הוא הרצון הלא פוסק לדבר ולהיות איתו. את חשה היום "קטנה, חסרת כוחות, חסרת אונים" מול הקשר הזה שהיום נראה לך קשר ששווה לחזור אליו. נסי להבין לפחות רציונלית- שאת לא סתם היית בספק לגביו, ואדם שלא חשף אותך לחיים הקרובים שלו- כנראה רצה אותך במעגל החיצוני אליהם. הוא לא היה מספיק בטוח בקשר הזה. זה מבחינתי גם ההסבר ל"אני רוצה כמוך אבל עוד 3 שנים". זה כמו לומר "אני ארצה כמוך מתישהו".

אני מקוה שאת יכולה להבין- שהבחור פשוט אומר במילים אחרות שהוא לא רוצה לעשות עוול יותר ממה שכבר נגרם. גם הוא חש, על פי ההתלבטויות הרבות שלך, שזה לא מה שאת צריכה ולא מה שהוא יכול לתת. מה שהוא יכול לתת זה קשר, נחמד, זוגי, ללא חשיפה החוצה ולא מדברים כרגע על מגורים/ ילדים. בוודאי ש"מתישהו" שהוא נורא ירצה להיות שם- כמו כולם.

אני שוב מעודדת אותך- את נשמעת לי בחורה שכן מסוגלת לקבל מישהו ראוי. יש בך אינטואיציות טובות, רצוי שתקשיבי להן ותנסי להעסיק את עצמך כמה שאפשר כדי להימנע מקשר איתו. החיבור והרגש החזק שאת חשה, כנראה מספר לך כמה את זקוקה לקשר חם ואוהב. אבל את המקום הבטוח בקשר את לא קיבלת, ובלי זה- כשאין קרקע בטוחה- הרעידות האלו חוזרות ומפרקות כל פעם עוד יסוד ועוד יסוד, עד הפרידה. אל תעשי את אותה טעות, ונסי באמת לאתר מישהו שטוב עבורך.

לגבי הדפוס שתארת- הלחץ שלך שהכל יהיה מהר ועכשיו, מה שמרתיע גברים- נסי לעבוד על זה. אם זיהית שזה משהו "שלך", בעייתי, שמעכב אותך- נסי לבנות לך "תפריט סבלני" יותר, איך את דווקא לא מתנהגת ככה מול בחור, אבל כן מודיעה לו כבר מהתחלה מה הציפיות שלך בקשר ולאן את שואפת. מצידך את צריכה להאזר בסבלנות ולמצוא את הדרך לאמץ דפוס חיובי יותר, כי נשמע לי שאם מתלהבים ממך בהתחלה, אין סיבה שאם תהיי טיפה סבלנית ותקראי נכון את המפה הגברית המונחת מולך- את גם תוכלי להמשיך את הרושם החיובי עלייך.. הכל תלוי למעשה בחוטים שאת מושכת. נסי לתת זמן לקשר, נסי לעבוד על העיניין הזה כמה שאפשר- זה רק יקל עלייך בהמשך. אשמח לדעתך..

סליחה על השאלות הרבות.
בהמשך להודעה הקודמת, רציתי לקבל חוות דעת לסיטואציה במפגש האחרון שלי ושל הבחור בבית הוריו בו סיפרתי ששהיתי בחדר והוא לא טרח להציגני בפני הוריו וכאשר שאלתי אותו מדוע זה כך הוא תרץ משהו בסגנון , הם עסוקים בבעיית אינסטלציה ויש ריח לא נעים למטה בקומה ו... ו... ו...
כאשר בן זוגי החזיר אותי לביתי לאחר שהייה ממושכת של כ 20 שעות ביחד שאל כיצד אני מסכמת את הסופ"ש יחדיו , יש לציין שהיה זה סופ"ש ראשון בו בילינו יותר מ10 שעות יחדיו
תשובתו היתה שזה היה עוד "חבל לידה" בדרך להגשמת המטרות ושוחח איתי על "חיפוש" דירה יחדיו ( שוב דיבורים)
ביומיים לאחר השבת אני הייתי מתוסכלת מהסיטואציה שנוצרה והפגנתי את כל רגשותי בטלפון ( לא נפגשנו בגללי הבחור הראה רצון לראות אותי ביום שלמחרת ולאחריו)
כל כך נפגעתי מאחת השיחות שהיתה ביננו ששברתי את הכלים ברצון לסיים את הקשר ולהרפות , הבחור הביע הסכמה
למחרת שחזרתי בי זה היה מאוחר
המילים הפוגעות שלו שמה שיש ביננו לא נחשב לאהבה ( מה שיום קודם הייתי "אהבת חייו" ) עדיין מהדהדות בי ואני חושבת שהוא ניצל את הסיטואציה שנוצרה בשבת לטובתו בשביל להיות סופסופ לבד

אני לא משתחררת מהמצב
אשמח לעצה, עזרה, הכוונה

תודה

אני מבינה ממה שאת כותבת שאת זאת ששאלת איך הוא מסכם את הסופ"ש והוא ענה שזה עוד חבל לידה וכו'? בכל מקרה אני לא חושבת שאם הוא אכן היה רציני לגבייך הוא היה מאפשר לך להשתחרר מהקשר הזה כ"כ מהר..

הנטיה הזאת להיסחף לאן שהרוח נושבת, באופן האמוציונאלי שלה- משקפת לדעתי את הביטחון שאת רוצה לרכוש לגבי רגשותייך בקשרים רומנטיים, ולפעמים יש את הנטיה להילחם על זה בכוח, כמו הרצון שוב ושוב להיתלות בו ובקשר (דבר שאת הצד השני לא פעם מרתיע, אף אחד לא אוהב שניתלים בו, כי האחריות כך מצטיירת כמאוד מאוד כבדה).

גם התזוזות שלו- של כן אהבה ולא אהבה, מעידות על חוסר הביטחון בקשר. את תצליחי להשתחרר מהמצב רק אם תגידי לעצמך מה את שווה, ולמי את ראויה, ולאיזה סוג של קשר. את לצערי נמצאת כרגע בהאשמה עצמית- האם הבלבול שלי הוא זה שהפך את הקערה, זה אולי היה נכון במקרים אחרים, אבל במקרה הזה הבחור מראש, לא נשמע שהיה בעינין של קשר ארוך ורציני. יש מילים ויש מעשים- וכל עוד בשטח המעשי הוא לא חשף אותך לסביבתו, וכל עוד אין מגורים יחד וכו' וכו'- אנחנו לא שופטים אותו לפי המילים וההצהרות, במקרה הזה רק לפי המעשים בשטח. המעשה הברור ביותר- שהוא שיחרר די מהר ולא מוכן לחזור לדיון על הקשר, באופן רציני. אנא נסי לשחרר, אם יש בחברתך חברות טובות - צאי, העסיקי את עצמך כמה שיותר, באמת בעתיד תוכלי להבין שהפרידה הזאת היא לטובה, מי יודע מתי הוא היה יכול להיות מוכן לקשר רציני, אם בכלל. יש תהליכים של בגרות שכולנו צריכים לעבור, גם הוא, את כבר הרבה מעבר אליהם - והנטיה שלך למשוך אותו לשם לא תוביל לצערי לשומקום וחבל.

מאחלת לך המון בהצלחה, היי חזקה.

עדי ערב טוב שוב.
רציתי להודות לך על ההקשבה והתשובות המהירות.
אני אנסה ליישם את הדברים, ואהיה בקשר אוטוטו בהמשך

באמת שוב תודות על ההתייחסות הרצינית.

לילה טוב

נופר

עדי צהריים טובים.

צר לי שאני חוזרת לכתוב כאן במובן שלא פתרתי את בעיותיי עד כה, אני ממשיכה מאותו שרשור של הודעות , מאז אותן המלצות שלך בפורום ניסיתי לחזור לסוג של שגרת חיים לזמן מה, אך ללא הועיל מצאתי את עצמי בגיל 37 כמעט וחצי מאבדת עניין בדברים שבשגרה, בדיוק באותה תקופה סיימתי לעבוד במקום מסויים ואני כבר בתהליך מתמשך של חיפוש אחר מקום חדש, הבאתי את עצמי להפסקת פעילות גופנים , אי יציאה לדייטים , לגבי אותו אקס צעיר , ניסיתי לא ליצור קשר פעם הצלחתי ופעם לא.. זה פשוט הפך בחודשיים האחרונים לסוג של אובססיה בלתי נשלטת של מחשבות של 24 שעות ביממה ללא הגזמה, עד כדי פגישה לפני כשבוע שהיתה מלווה בכימיה ובעניין וכרגיל הסתיימה במפח נפש בכך שהוא חזר לבית הוריו ואני לבית הוריי , מה שלא ציינתי במיילים הקודמים שהבחור גר עם הוריו ואני חזרתי לגור עם הוריי בשנה האחרונה עם הוריי ערב מעבר לעיר מגורים אחרת, היתה לי ויש לי את האפשרות הכלכלית לעבור לגור לבד כמובן אך משום מה הנושא הזה נמרח מבחינתי והעדפתי להישארבבית הוריי, לגבי בן זוגי לשעבר עלה הנושא של מגורים משותפים מספר פעמים בודדות אך זה היה כנראה תחת כימיה ובילוי , למחרת הנושא לא הועלה יותר, יש לציין שהיתה לאורך כל הדרך התעקשות לא להכניסו לבית הוריי מפאת זה שרציתי בעצם " להראות" לו שאני חזקה יותר ועד שלא אראה צעד מבחינתו של הצגת בת זוגתו בפני הוריו / חבריו, לא הסכמתי להתפשר הדבר יצר בסופו של תהליך של חצי שנה תסכול רב, ריבים, פרידות, זנ ישמע אפילו מגוחך שלא היו ביננו יחסים אינטימיים מלאים בגלל אותה סיטואציה של : אני מסרבת ללכת איתו לכל מיני מקומות אשר הציע שאגיע ( דירה של אחיו... מלון ..) לעולם לא רציתי לתת לו את ההרגשה שאני מובנת מאליה ו "זולה" לעומת זאת הוא תמיד טען שאלה הם תירוצים "דבילים" ושואהבים לא משנה להיכן נוסעים..
לאחר הפגישה בשבוע שעבר , שמרנו על קשר טלפוני רציף במהלך כל השבוע עם מטענים לפה ולשם.. וביום ו' האחרון נפגשנו שוב , לאחר ערב מהנה , התסריט השבוע חזר על עצמו והאדון רצה שניסע למלון באמצע הלילה או לדירה וכיו"ב סרבתי ובקשתי שיקח אותי לביתי ואמרתי לו עד מתי?? מתי הוא יהיה בפינה שלו? שלנו? כמובן שהסיטואציה היתה מאוד רגשית עד כדי בכי מבחינתי ואז הוא החל לצעוק עליי, שהנה אני חוזרת עם כל התירוצים שלי, ושהוא לא רוצה את פרצופי יותר ולשמוע ממני...וכל זאת בטון של צעקות בוטה, יצאתי מרכבו ונכנסתי לביתי בסערת רגשות, לאחר מספר דקות קיבלתי מבול של טלפונים ואסמסים ותוך כמה דקות הוא חזר בחזרה בהיסטריה וביקש שאצא אליו , כל זה היה בצעקות בטלפון, צפירות של הרכב, לא הסכמתי לצאת אליו מהחשש שיקרה משהו, הכל היה היסטרי וטעון רגשות,הוא חזר לביתו , מאז אותו היום ניסיתי לשלוח לו מסרים בהודעות שקשה לי מנשוא ורע לי, אך הוא לא התייחס כלל, אתמול שבאמת הבין שרע לי בצורה קיצונית התקשר ודיבר אליי שוב בטון פגוע ומזלזל ,

(הועתק על ידי לשרשור המקורי שלך-עדי)

עדי,

ראשית אני מצטערת שהעלתי על הכתב יותר מידי מלל, לא הייתה כוונה תחילה.

בקיצור תוך כדי השיחה הבעתי את רגשותיי וכמה קשה לי ורע לי.. הבחור היה פגוע עצבני ובוטה כלפיי , ממש אדיש לאחר שאמרתי לו כמה רע לי וכמה קשה לי הוא אמר שהוא לא מעוניין לשוחח עימי כמה ימים, והוא לא רוצה ממני כלום יותר, הדבר כל כך פגע בי ואמרתי לו שאני חייבת להירגע אז הוא אמר תרגעי וניתק את השיחה בזלזול.

אני מרגישה רע עם כל הסיפור הבלתי נגמר שלו, אין לי חשק לכלום בגללו ואפילו ציינתי זאת בפנייו אך זה לא ממש מעניין אותו.
מה עושים? איך שוכחים? איך מרפים? איך יוצאים מהאובססיביות הזו?

אני מרגישה שפשוט אי אפשר להתגבר .. אני יודעת שזה נשמע קצת מוזר ולא בריא אבל יצאתי בתחושה שכל הקשר הזה היה מעין צביעות בחצי השנה האחרונה והבחור היה אגואיסט לשמו.

בא לי לומר לו כל כך הרבה דברים ואני יודעת שמיותר לחלוטין אבל אני כל כך פגועה מכל הסיפור איתו ושישנה התחושה שהוא לא רצה מספיק והיה לו נוח במקום בו הוא נימצא.

אני לא תמימה ולקחתי את הצ'אנס בקשר הנ"ל שמשהו יקרה , שהכל אפשרי

אבלכנראה השליתי את עצמי שוב ושוב ובנאדם לא משתנה אלא נשאר בשלו.

ראוי לציין שבמקים קודמים שלו בקשרים הוא יזם מגורים משותפים ואף הציע נישואין לאקסית הקודמת.

אז בעצם הייתי בשבילו????????

תודה על ההתייחסות וסליחה על אורך השאלה .

יום טוב,

מיכל

הי מיכל,

קודם כל אני שמחה שאת חוזרת לשתף.. כתבת הרבה והכל חשוב - זה בסדר.

אני מבינה שמאוד מאוד קשה לך. את נמצאת בסוג של מערבולת, ונראה כי לאור המפגש הטעון האחרון שלכם- גם הוא וגם את יצאתם משליטה. הוא -עם הצעקות והצפירות, ואת - עם המחשבות האובססיביות עליו. נשמע שמרוב שאת כבר "רגילה" להתעסק בקשר, ללעוס, לטחון לאורכו ולרוחבו (אני לא מזלזלת חלילה), בקיצור - כל הזמן להתעסק עם המקום הכואב- נראה שאת כבר די תקועה שם, ולא כ"כ מצליחה לצאת מהבוץ. למעשה את מכירה את הבחור למעלה מחצי שנה, ומה שאנחנו מבינות (או לפחות אני מבינה מהצד) - שהבחור פשוט לא בשבילך. מעבר לגילו הצעיר, הבחור ילדותי, לא רציני, לא אמיתי, לא אומר באמת מה הוא מרגיש (או שאתה חותך או שלא, די לעשות יויו), הוא לא החלטי.. ברגע שמשנה את דעתו את נסחפת אחריו, כאילו הוא הבחור היחיד שאי פעם יעשה לך את זה. ז"א - התחושה היא כאילו אין אחר מלבדו, כאילו אם לא ישתכנע לגמרי להיות איתך ולהיות רציני- אף פעם לא יהיו לך הזדמנויות לאהבה אמיתית. האם כך את חשה?

דבר נוסף, הזכרת שאת גרושה וחווית הרבה כאב שם. נסי לזהות האם גם בקשר ההוא וגם בקשר הזה יש דפוסים או התנהגויות שחזרו על עצמן.. כי אם נצליח לזהות משהו כזה, הרי שזהו תחילתו של פיתרון, לדעת איך להוציא אותך מהתסבוכת הרגשית אליה נקלעת. לי נשמע שאת נורא רוצה להתקדם- אבל לא יכולה. תקועה. כמעט כמו בובה על חוט- איפה שמושכים שם את מרגישה. וזה חבל, כי יש לך כוחות.

מעבר לזה, הבחור הזה, הציע נישואין לקודמת ועבר לגור איתה וכו'. זאת רק עוד סיבה מספיק טובה להבין שהוא לא רציני בנוגע אלייך, שהוא פשוט משחק איתך משחק, שאולי עושה לו טוב באגו הגברי, אולי הוא פשוט כ"כ אוהב שרודפים אחריו, וכשאת מספקת לו את זה הוא רוצה עוד ועוד ועוד... הרי זה מאוד נעים שמישהו רוצה אותך ברצינות, ממהר איתך לקשר, מאוד רוצה לכבוש אותך, ואז אתה שוב בורח לו, והנה הוא כמעט תופס, ושוב אתה בורח... יתכן והוא נהנה ממשחק התופסת הזה..? הזלזול, הבוטות, הצפירות, הצעקות- זה גם מתסכול שלו, כי הוא כנראה לא יודע איך להתנהל כמו שצריך, אבל זה בדיוק נובע גם מהתשובה המוחלטת כאן שהקשר הזה פשוט לא בשבילך. העובדה שזה תפס אותך גם בשעת עזיבת עבודה, לא פשוטה. הפסקת פעילות גופנית, מה שמראה על איבוד עינין ועל אולי תחושה של "דיכאון"?

אם אין לך שום דרך להוציא את עצמך מזה, למרות ולאור מה שכתבתי כאן, אולי כדאי שתשקלי לפנות לייעוץ, לפחות עד שתוכלי לעבור בשלום את התקופה הזאת. את חייבת כוחות ועידוד, את חייבת חיזוקים אחד אחרי השני כדי לצאת מהמצב הזה, ויהיה נכון ויעיל יותר לעשות את זה עם איש מקצוע שילך איתך יד ביד לעבר הפרידה הסופית והרגשית מהטיפוס הזה - איטס נוט אוקיי. הוא לא בשבילך. נקודה.

"המסקנה שלי, תעזבי את זה, זה לא בשבילך, כי את לא רוצה להתחתן עם תירוצים, את רוצה בן אדם שכנה איתך עד הסוף, ואם היום הוא מנסה להחביא את הוריו אז מחר הוא יחביא את עצמו מאחורי משהו שלא ייעשה לך טוב בלשון המעטה,
-
את חושבת עליו כי אין לך משהו אחר, תתרכזי במה שאת עושה, ואם את לא עושה, אז הגיע הזמן שתעשי, כשאדם עסוק בעבודה או בפרוייקט חייו, שזה יכול להיות גם הגשמה עצמית וכו', אז אין לו זמן לחפור בעבר,
ואיך שכחנו את הדבר שאני הכי אוהב, ספורט גבירתי ספורט, צאי למסע מטורף תאתגרי את הגוף שלך עד שגם הנשמה תפצח בשירה,
זאת הדרך הפשוטה והקלה להתגבר על דברים מעין אלו,
הדרך הקשה] שתמשיכי לשבת ולחכות שמשהו ייקרה, ותתיסרי על מה שהיה, או על מה שאולי יהיה"

שימי לב שאת הפעילות שלך- זנחת, ויש כאן משהו מאוד חשוב- האם את רוצה קשר עם מישהו שהוא מלא בתירוצים, בספקות, בקשר עם הרבה עליות וירידות? את לא באמת רוצה לשחזר את הקשר הקודם שכשל, את רוצה קשר יציב.. וזאת לא הדרך יקירה.

עדי שלום.
ראשית תודה על תגובתךהמהירה והתמציתית.

אני אנסה בכל הכוח ליישם את הדברים למרות שזה קשההההה

יתכן שאיש מקצוע יעזור פה, לפעמים יש לי חרטות שאולי אני הייתי נוקשה מידי ולדוגמת המפגש האחרון הייתי צריכה לצאת אליו מביתי בזמן שחזר אליי בהיסטריה, ולא להתעלם מאדם שזועק תני לי יחס , קשה לי, הלב שלי מרגיש שהייתי קשה מידי ויכולתי לוותר בכך שהייתי יותר רכה איתו, אבל שאני כבת זוג רואה שכלום לא זז אז אני נכנסת לעוד יותר כעסים ותסכולים.

המילים הכואבות שלו בשיחתנו האחרונה : רציתי ממך המון כרגע כלום עדיין מהדהדות , ולפעמים אני אומרת שיכולתי לשבור את הקרח ולא להיות עקשנית וכן לתת לו להתקרב למשפחתי ואליי, אבל כמובן שלא רציתי במהלך כל התקופה כנגד שהוא לא רצה בדיוק כמוני מעיין "דווקא" אתה לא אז אני לא...

תודה רבה עדי על הכל

הי שוב מיכל,

אני שוב מחדדת- יש בך איזה דפוס שרגיל אולי לבטל עצמו מול אחרים (אני אומרת בזהירות, לא בטוחה), "אולי יכולתי, אם הייתי מתנהגת כך או אחרת" -כל זה לא משפיע על מידת ההתאמה האובייקטיבית בינך לבינו. בכל אופן הוא בשלב אחר. אבל להרגשתי זה לא העינין האמיתי.

אני מרגישה שלא סתם דיברתי איתך על איש מקצוע- כי יש בך משהו שמאוד "בורח" מעצמך ומהצרכים שלך ונוהג לרצות אחרים, רק שיהיה בסדר. ואיפה את? הייתי רוצה בשבילך שתעשי שינוי פנימי ותתחילי לחוש "אותך" באמת- מה אני צריכה, מה אני רוצה, מה אני שווה. כרגע את מדברת על כמה שהוא שווה, וכמה שהוא אולי צדק ואת לא. לצערי לא אוכל לשכנע אותך הפוך.

אבל כן - אם תלכי לייעוץ - את תקבלי כ"כ הרבה, ויהיה לך יותר קל לגשת ולהתמודד. עיניין ההתעסקות החוזרת בו גם בעייתי- יש לנסות להתמודד גם עם זה. אדם שמרגיש "נרדף" ומחוזר כ"כ הרבה -בסוף נמאס לו. הוא יודע שאת בטוח שלו. את ברשת שלו מזמן, את תמיד תהיי שם וכל ציוץ את תחזרי אליו. הדמות שיצרת אצלו היא פשוט כזאת. הייתי רוצה שתצאי מהדמות הזאת ותצליחי לחשוב במונחים של "אני" ולא "אחרים" או "הוא". את מוציאה אנרגיות על "אני צריכה להשתנות עבור אחר", במקום על "אני צריכה לסלוח לעצמי" או "לחשוב עליי". רגשות האשמה שלך מביאים אותך לכדור אשמה אחד ענק. לא יוצאים מזה -באחריות.

אם עולים לך עוד דברים אנא שתפי.

הי עדי

ראשית תודה על תגובתך, במהותי אני לא אדם המבטל עצמו מול אחרים כמדומני
אבל משום מה במערכת יחסים הזו זה מרגיש שכן.
לאור המצב בו אני נמצאת אני אקח טיפול מסויים, מה את ממליצה? האם תוכלי להמליץ לי על מטפל/ת?
אני מרגישה שאיני שולטת במצב וזה נעשה גרוע יותר,מכל דבר אני פורצת בבכי, כאשר אני מגיעה לחדר הכושא איני מרוכזת ומחכה שהזמן יחלוף לו מעין "חיה " "מתה"
אתמול הגעתי לסף משבר בלילה ששלחתי הודעה המדגישה כמה קשה לי השבוע האחרון
ובתגובה קיבלתי הודעה בחזרה באותו הסגנון שהרגשות הם הדדיים, לא טלפון בחזרה לא הזדהות פשוט התעלמות מוחלטת כאילו אני אוויר.
זה שבר אותי עוד יותר, איך יוצאים מהבוץ אליו נקלעתי עד שאתחיל בטיפול ?
האם זה שפוי כל מה שקורה לי?( לא נראה לי!!!!!)
הצילוווווו

הי מיכל ושבוע טוב,

אני מאוד מחזקת אותך לקחת טיפול, אין לי ספק שעם הזמן תוכלי לחוש הקלה. את מתארת חיים מאוד סוערים רגשית, חיים שקשה לך לשלוט עלייך- בתוכם, אלמנטים שמנהלים אותך ואת המיומנויות שבעבר לא היתה לך בעיה לגשת אליהם, והיום הכל נראה לא מושג ובעייתי. זה בדיוק השלב בו את מבינה שאת זקוקהל מישהו שיוכל לעזור לך להתרומם, וטוב שהגעת לשם, כי זה תחילת הפיתרון.

הבחור לפי הבנתי כן שלח לך SMS בחזרה, ולמרות זאת את חשה אויר? יתכן ואת מצפה למשהו הרבה יותר חזק ממה שהוא יכול לתת ואני מניחה שזה המשפט שמנחה אותנו כאן לכל אורך ההתכתבות - את רוצה משהו שהוא אינו יכול לספק לך וההוכחות לא מפסיקות להגיע. וזה כואב כל פעם מחדש..

שפוי מה שקורה לך? כן. את נמצאת בסערת רגשות מאוד גדולה, את רודפת אחרי משהו הרבה מאוד זמן ומאוד מותשת. הפסקת הרבה דברים שעשו לך בעבר טוב, וכשאת מנסה לחזור ל"אלייך, הישנה" - את לא מרגישה שייכת. את מרגישה מה שכל אחד אחר, כך או אחרת, היה חווה אחרי אכזבה כ"כ גדולה, תקוות שתלית שם ונעלמו.

אני בהחלט רוצה להמליץ לך על טיפול, ואשמח אם תפני אליי במייל, כאן לצערי איני יכולה לפרסם. יש לי בראש מישהי שתוכל לסייע לך. אין לי ספק שזאת תחילתה של דרך טובה יותר עבורך, למרות שעכשיו הכל שחור- אזרי אומץ.

בברכת שבוע טוב,