העמדנו הזוגיות למבחן - והיא לא עמדה

שיר יקרה,

צר לי שכך את חשה בתוך שותפות, שאמורה להיות שותפות מעצימה, תומכת ומכילה. אולם, אני מאמינה שאף פעם לא מאוחר מידי, כל מצב נתון לשינוי/שיפור. אנו האחראים הבלעדיים לחיינו ולכן תמיד, הכל בידינו.
מדברייך עולה, כי מזה תקופה ארוכה אתם חיים את חייכם, במציאות לא נוחה. אין לכם את "הפינה" שלכם, אין לכם את הפרטיות, שחשובה לכל, ועליכם לקחת בחשבון, תמיד, את המארחים שלכם.
אני מניחה, שגם אם בתחילת הדרך הייתם ה"זוג המושלם", הקשיים האובייקטיביים אשר אתם חווים במהלך שנה זו, היו מערערים את זוגיותכם, על אחת כמה וכמה אם מלכתחילה הקשר הזוגי שלכם לא עמד על בסיס איתן ויציב.
מהמעט שספרת כאן עולה כי יש לך, כנראה, נטייה לקחת החלטה ולפעול מתוך חסמייך/פחדייך/חוסר יכולת ורצון להתמודד עם המציאות. את בוחרת בדרך של בריחה. ציינת שנישאת כדי לברוח מאביך ומשליטתו החונקת וכעת את שוקלת לברוח כי את לא מוצאת שפה משותפת עם בעלך. יחד עם זאת, נראה כי את בוחרת בקפידה את "שביל הבריחה שלך" ועושה רושם שברחת באיש ראוי ליצירת שותפות לחיים, כפי שכתבת "בעלי מקסים בחור מצוין, בעל טוב ואבא טוב."
למרות האווירה הנוקשה שספגת בבית הורייך, תחת התנהלותו השתלטנית של אביך, השאירי את עברך במקומו. אל תנסי לפרוק עול מול בעלך.
ציינת שהתבגרת, חלק מתהליך ההתבגרות הוא ההתמודדות. לכן, רגע לפני שאת "ננעלת" על פירוק הזוגיות ובורחת שוב, עצרי, לטובת עתידם המאושר של ילדייך, לטובתך ולטובת בעלך, למען המשפחה שיצרת עם בעלך ולמען הזוגיות שלכם בתוכה, ונסי להתמודד עם המציאות יחד עם בעלך, ולא נגדו. נראה כי האיש אוהב אותך ואושרך חשוב לו.
אני מאמינה, שאם תחליטי לתת לכם הזדמנות אמיתית, תמצאו את הדרך זה לזו, הרי בכל זאת בחרת דווקא בו, ב"נתיב הבריחה שלך", כנראה שבזמנו חשת שהוא ראוי לאמונך.

מאחלת לכם מעבר מוצלח למעונכם החדש, שתהא זו תחילתה של דרך חדשה עבורכם כמשפחה מאוחדת אשר בבסיסה זוגיות בריאה.

אשמח באם תחליטי לשתף בהמשך בדרך.

מוניקה,
תודה, תשובתך כל כך עמוקה...
לא חשבתי על זה שאולי יש בזה משהו שאני כל פעם למעשה בורחת.
נתת לי חומר למחשבה.
אני ממש מעריכה את זה וברור לי שבודאי אשוב להתיעץ ולעדכן.
שוב תודה רבה!
שיר