שאלה דחופה!

A היקרה, מה שאת כותבת נשמע אכן מוזר ובלתי רגיל. בגיל 30 נדמה לי שרוב האנשים כבר מחפשים קשר רציני ורוצים להתמסד עם מישהי. אני חושבת שאם זה לא קרה ביניכם 3 שנים - כנראה שהוא לא שלם עם הקשר איתך ורוצה להתקדם הלאה, אלא שהקשר איתך שהוא לא לכאן ולא לשם - לא רק ידידות אפלטונית ולא ממש זוגיות -לא איפשר לו להתנתק ולעבור למישהי אחרת, ואולי בגלל זה הוא עשה לאחרונה את הניתוק הזה ממך.
האם ערכת איתו שיחה שבה הבהרת איך את מרגישה כלפיו? אם את אוהבת אותו והוא מתאים לך בתור בן זוג לחיים - אולי את צריכה למצוא הזדמנות ולהבהיר זאת מולו. עושה רושם ששניכם נמנעתם לעשות שיחה רצינית על היחסים שלכם. יש מצב שהוא לא העיז לעשות צעדים בכיוון שלך מחשש שאולי את לא באמת רוצה אותו. יש גברים שמאוד קשה להם ליזום מחשש לדחייה.
לסיכום - שווה שתבהירי לעצמך קודם כל מה א ת רוצה איתו, ואז אם אם ממש אוהבת ורוצה אותו בחיים שלך בתור בן זוג לכל דבר - עירכי איתו שיחה לבדיקת האופציה הזאת ביניכם. אם את לא באמת רוצה אותו אלא רוצה להחזיק אותו צמוד אלייך כי זה תורם לך בינתיים - אז אפשר להבין למה הוא רוצה לעבור הלאה.

אני לא יודעת אם קראת את ההודעות הקודמות שלי כשדיברתי עם מוניקה...
אבל קודם אני רוצה לשאול אותך משהו...
את מתכוונת שאם הוא לא התחתן עד עכשיו (והוא קרוב כבר לגיל 34 עכשיו...אם לא ציינתי קודם את הגיל העכשוי שלו...)
אחרי כל הסיפור הזה ביניינו....כנראה שהוא לא ממש התנתק ממני רגשית?
אולי הוא לא מצליח להתחתן כי הוא עדין מרגיש שאני היא זאת שהוא באמת אוהב..?
יש בזה משהו כשאני חושבת על זה....ובאמת אחרי כל מה שקרה דיברתי אליו בצורה לא מעט פוגעת...והוא באמת בנאדם מאוד רגיש....
גם מישהי ששמעה את הסיפור ביניינו שהיא בת 56 ויש לה ילדות נשואות...אמרה לי לפי מה שהיא שמעה שהיא בטוחה שהוא אהב אותי...אפילו מאוד....והיא הסבירה לי שאם הוא היה כל כך "מאוהב" במישהי שהיא לא אני..כמו שהוא אמר....הוא כבר מזמן היה נשוי ואולי כבר עם ילד/ילדה....
באמת משהו פה בלי מובן....וגם אם אני כותבת לו מכתב יש לי דילמה מאוד מ-א-ו-ד גדולה....אני לא יודעת איך לנסח את המכתב....לאיזה כיוון בכלל.....מה לכתוב....ואני גם מפחדת מאוד מהתגובה שלו...(אם בכלל..את יודעת...)

מה את חושבת?

ושוב תודה רבה רבה לכולכן שאתן עוזרות לי כל כך!!! (:

הייתי ונשארתי רצינית לגביו.
אפילו...אני חושבת....שאם הייתי יכולה....הייתי מתחתנת איתו...למרות גילי הצעיר 21....אני מבחינתי חושבת שאין אדם שמתאים לי יותר ממנו...מצידי..הייתי עוברת לקיבוץ ניר-עם בנגב....רק כדי להיות איתו (: (אני חיפאית..)
שם הכרתי אותו....בבאר-שבע....

אוף..אני משתגעת. :(

יש לי הרגשה שצדקת בקשר לזה שאמרת שיכול להיות שהוא חושש מדחייה ממני....ולכן הוא לא יוצר קשר...אני חושבת שאת די צודקת כי שוב פעם גם בשיחה האחרונה הזאת שהייתה לי איתו לאחר שנתיים של ייסורים זה יצא כאילו שאני בכלל לא מעוניינת בו אפילו שלא התכוונתי ושוב-שוב,שני הצדדים ממשיכים להיות פגועים....עד כמה אהבה יכולה להכאיב?

מיאושת לגמרי.
צריכה עזרה..
תודה כל אופן..
:(