התאהבות וחתונה

התאהבתי אהבה עד מעל הראש הינו מאושרים עם המון עליות וירידות כמו לכל זוג למשך 4 שנים ידענו שנועדנו אחד לשני (אהבה ראשונה מצד שנינו)מהתחלה ההורים התנגדו הסקימו וככה זמ נמשך למשך כל השנים אפילו עברנו לגור ביחד והכל היה מושלם עד שיום אחד סיפרו לי שהוא בוגד בי.הוא כמובן אומר שאין מצב התווכחו הרבה הוא ביקש שאומר לו את האדם שסיפר לי איך כמובן לא הסכמתי כי לא בדיוק ידעתי זה היה בערך שמועות שהתגלגלו בכל-אופן נפרדנו הוא הלך לדרכו טס לארה"ב לעבוד לשכוח מהכל ואני אחרי תקופה שידכו לי משהו שקרוב רחוק במשפחה סיפרו לי שהוא גבר מצויין יודע מה הוא רוצה מהחיים .אחד שאפשר לסמוך עליו ועוד...בקיצר אחרי שנה קבענו להתחתן שגם איתו עברתי לגור ופה כבר ידעתי שהמצב לא יסתדר כי היה קשה לי מאוד איתו הוא היה פרימיטיבי אנוכי מאוד ומידי פעם אגרסיבי בצורה מפחידה וברגע האחרון כמעט ביטלתי את החתונה כדי לחפס את אהבת חיי.איך כמובן שהמשפחה שיחקה לי במצפון ואמרה שהוא מהמשפחה שהוא עוד ישתנה, שצריך לתת לו זמן ומה אני צריכה גבר שיבגוד בי ועוד המון פיזמונים שעדיין נשמעים לי אחרי 6 שנים.היום אני נשואה+2 ילדים האקס שלי נשוי+2 אני יודעת בוודאות שהוא לא מאושר כמובן יש לי את הדרכים שלי הוא רזה מאוד מנסה להיות רחוק מהבית בכל הזדמנות הוא גר מתחת לאף של ההורים בכל בעיה שיש לו עם האישה ההורים צריכים לפתור לו.הוא אפילו לא מתאמץ להיות עם האישה שלה הוא נשוי וכמובן שגם הוא התחתן בשידוך.עברו כבר 6 שנים מאז אני ממש לא מאושרת מהנישואים שלי ניסיתי הכל כלומר להיות אישה למופת אך נראה שבעלי לא מעריך את כל מה שאני עושה בשבילו ועוד לצאת לעבוד ולטפל בילדים ובעלי עובד המון שעות בעסק הפרטי שלו וכמובן הוא אומר שהוא חייב כי זה החלום שלו הבייבי שלו.שככה הוא לא מכבד אותי לא ליד הילדים הוא מקלל אותי ומידי פעם מרים יד ודוחף אותי אני יודעת שאני ניסיתי לעשות הכל שיעבוד בינינו עכשיו אני מבינה שזהו זה החיים אני צריכה להשלים עם זה שהתחתנתי עם משהו שעסוק בשלו יש לו משרתת בבית שמגהצת לו ועושה בשבילו הכל.אני מבינה שעם זה שהוא עובד המון לא צריך בכלל להיות על מה לרייב אלא להיפך צריך להתאחד כמשפחה ולנצל כל שניה.טוב זה לפחות מה שהשכל היה רוצה.בכל אופן אני לא יודעת עם בגלל המצב שאני נימצאת בו עם בעלי גורם לי לחשוב כל שניה על האקס האם עשיתי טעות שנפרדתי מימנו?ועוד המון שאלות שצצות כל יום ועליהם אני אף פעם לא יענה בעלי כמובן לא יודע על המחשבות האלה אפילו לא אכפת לו למרות שהוא יודע שפיספסתי את אהבת חייי.אני מאמינה שלא מתגרשים שזה הגבר שהתחתנתי ואיתו אני אסבול או שאהיה מאושרת אני יודעת שבן אדם לא נולד לסבול, אך אני מאוד מפחדת מזה שהילדים לא יקבלו את זה טוב ואני אהיה גרושה+2 מי ירצה אותי ובכלל עם עבודה מצד שנינו בטוח נוכל לשקם את היחסיים בינינו מה הייתם מציעים?