מעבר מערכת זוגית אחת לאחרת...

שרון היקרה, היטבת לתאר את המורכבות של מערכת היחסים הקודמת, שמצד אחד נקשרתם רגשית וגופנית, ומצד שני הגעת למסקנה השכלית שהוא אינו הבן זוג המתאים לך.
יעזור לך אם תוכלי להבין איך המוח שלנו בנוי, ואגיד זאת כאן בצורה מאוד סכמטית - יורם יובל מתאר זאת היטב בסיפרו הנפלא "סערת נפש": אנחנו חווים בראש ובראשונה תחושות גופניות ורגשיות. אלה נוצרות במוח הזוחלי ובמוח הלימבי - שהינם מוחות "עתיקים" יותר מאשר קליפת המוח - קורטקס - שהינה התפתחות מאוחרת יותר מבחינה אבולוציונית. זה אומר שקודם קורה דחף או תחושה גופנית, עליה מתיישב רגש מסויים ורק אחר כך - ישנה המחשבה, שמקורה בקליפת המוח שנותנת פרשנות ומשמעות לתחושות הגופניות ולרגשות.
כלומר ההחלטה השכלתנית וההגיונית שלך לעזוב אותו נתקלת בשדרים רגשיים הפוכים משאר חלקי המוח, שרוצים להמשיך לקבל את מה שהם אוהבים...
באותה מידה הם לא "משתפים פעולה" עם החבר החדש שלך. שאר חלקי המוח שלך עדיין קשורים לחבר הקודם שנכנס אצלך עמוק ללב (במונחים שלי - התיישבו לך במוח הזוחלי והלימבי...) ואת מוצפת בזכרונות תחושתיים שכל מה שהם יכולים לעשות זה לבחור מה יותר טוב להם - בלי להסביר למה ובלי להיות מושפעים מן ההגיון.
לכן חשוב לפנות מקום ולרוקן את הזכרונות התחושתיים וזה לוקח זמן. לכן אומרים שזמן מרפא. ככל שהחבר הקודם נכנס אלייך יותר עמוק - כך זה יקח יותר זמן, אפילו שאת מאוד רוצה שזה יצליח לך עם החדש. ככה אנחנו בנויים. זה יכול לקחת לך מחודשים ספורים ועד כמה שנים...
אני יודעת שזה לא מעודד.
נדמה לי שהסיכוי שחברך החדש יתפוס אותו מקום תחושתי וגופני אצלך הוא די קטן, כי ככל שאני מבינה את המערכות שלנו בגוף ובמוח - על מנת שהוא ייכנס עמוק לליבך - וגופך יקבל אותו - זה צריך היה לקרות עוד בהתחלה, עם העזרה הרבה של הריגוש הראשוני שיש בהיכרות חדשה - בליווי "הפרפרים בבטן" - כל התחושות הראשוניות הללו עוזרות להחדיר את הדמות החדשה הנכנסת לחיינו עמוק פנימה, כמו שקרה לך עם החבר הקודם, יש להניח, אם תיזכרי איך היכרת אותו ועד כמה היו לך פרפרים בתחילת הקשר איתו.
ואם זה לא קרה כך עם החדש, מלווה בפרפרים, בעיקר משום שליבך היה תפוס, נדמה לי שזה לא יקרה בעוצמות שהיו לך עם החבר הקודם. מצטערת שאני כל כך לא מעודדת היום, אבל זה נסיון חיי מלווה בהסבר המדעי שכתבתי לך בתחילת התשובה.

אם מישהו מןהקוראים נשאר עד כאן - אשמח לשמוע דווקא דעות שונות ונסיון חיים אחר, שיעודד יותר את שרון.

דורית תודה רבה על התגובה!!!!
האמת היא ששמעתי הרבה על כך שההתאהבות הריאשונית חשובה יותר לגברים מאשר לנשים.. אישה יכולה להתאהב עם הזמן ככל שיותר מתרגלת לבן אדם, והתחלה של חברות היא טובה יותר בעבור האישה... כך גם לי יש חברות שבהתחלה הם כיבדו את בן זוגן בתור בן אדם, תקופה מסויימת כמעט ברחו (חברה מהצד החזיקה וחיזקה..) ולאחר זמן מה התאהבו, וכל אחת מהן אומרת שזוהי הדרך הטובה ביותר, כך גם אני בחרתי בשביל עצמי את האמת... רק שעליי "במקרה " גם נפל עומס כבד מה"חבילה" הקודמת...
ויש רגעים של יאוש... והאמת שהפרידה עצמה הטישה אותי כי הוא ישב לי על הוורידים ו"שתה ממני דם".. כמו לאורך כל מערכת היחסים- דרך ריבים ואני הייתי פשוט "גמורה" כך שגם אהבה לא מי יודע מה פרחה לה...
אני מדברת ספציפי על ההרגל הגופני.. בזמן שבפועל "על אוטומט" מה שהסברת לי, אני עדיין משתגעת, בזמן שגם באותם הדקות אני גם יודעת ב-וו-ד-א-ו-ת שזה לא הבן אדם בשבילי... למרות ש"ההרגל" לא רוצה להאמין לכך...

היה מישהו שאהב אותי מאוד ואני יודעת את זה בודאות....-ריגשית-גופנית.....אבל משום מה המוח שלו נלחם בו ולבסוף לאחר האבקות עם עצמו הוא החליט שהוא לא רוצה איתי קשר. עד היום אני בטוחה שהוא עוד אוהב אותי ויש מצב שאני הייתי גם אהבת חייו. משהו עצר אותו...אני לא יודעת אפילו בדיוק למה..אולי זו בכלל הבעיה שלו ולא שלי...אולי של שנינו...אבל אני חייבת להגיד שנורא קשה לשכוח ולהתנתק מאדם שכל כך אהבת גופנית-ריגשית....אפילו שהמוח מנסה להפסיק את התחושות....זה נורא נורא קשה...עם כל הכאב..אני עוברת את אותו הדבר וכל התקופה האחרונה אני פשוט מדוכאת לחלוטין.... המלחמה הזאת בין הרגש לשכל היא פשוט הרסנית....ועל עצמי אני יכולה להגיד לך שהמציאות קשה ביותר..

סליחה שאין לי דברים כל כך מעודדים לומר לך (וגם לעצמי) אבל זו האמת (לפחות מבחינתי..)

:(