ילד של אמא

לימור יקרה,

טוב שאת יודעת לעמוד על שלך, לא "נכנעת" ללחצים המשפחתיים ולא משתכנעת לעשות משהו שאת חשה שלא מתאים לך ולא נכון עבורך.
נראה שאת אישה חזקה, החלטית ונחושה היודעת לעמוד על שלה.
יישר כח!
באשר לבעלך...הוא עזב את בית הוריו בגיל מאוחר ומבוגר יחסית וגם מעבר זה נעשה לטובת מגורים משותפים איתך. לא ברור לי למה הוא נשאר והמשיך להתגורר עמם למרות היותו "ילד גדול".
אולי זה הצורך בנוכחותם הפיסית בחייו, אולי זו הנוחות שכרוכה במגורים בבית ההורים ואולי זה החשש לגור לבד או עם שותף זר.
למרות שבעלך ביחסים קרובים עם משפחתו הגרעינית, הוא איש בוגר, ובתהליך הטבעי של החיים הוא עזב את בית הוריו לטובת המשפחה שהוא הקים יחד איתך. אם אתם לא גרים רחוק (ומפנייתך אני מבינה שלא), אני לא רואה סיבה ממשית ומחייבת אשר בגללה עליכם ללון אצלם בערב שבת.
בדומה לקו ההחלטי והנחוש אותו מציגים, תמיד, בפני ילד, כאשר לא מוכנים בשום פנים ואופן לספק את גחמותיו, כך עלייך להמשיך ול"החזיק" בהחלטתך הנחושה.
עם הזמן גם בעלך וגם אמו ומשפחתו ידעו שממילא אין טעם להעלות את הנושא מאחר ועמדתך ברורה, ידועה מראש ואינה ניתנת לשינוי.
בבוא העת, כאשר ייוולדו ילדיכם, אני מניחה שבעלך יקבל, ביתר קלות, את הלינה בביתכם בלבד, ואולי חמתך תשמח לבלות עם נכדיה בשעות היום בלבד, ולישון בלילה בשקט....