בעיה

ליאת היקרה, אני מתרשמת מן המודעות העצמית הגבוהה שלך.
בהחלט סביר מאוד שהחרדות והמחשבות המדאיגות שממלאות אותך מקרינות החוצה ומכתיבות התנהגות תלותית שמעיקה על הסובבים אותך.
אני שמחה שאין לכך סיבה אובייקטיבית, לאור העובדה שאת מספרת על הצלחותייך במשימות החיים שלך.
אני שמה לב שאיפה שאת מתמלאת חרדות קשור לא למשימות (עובדה - הלימודים והעבודה לא נפגעו כלל) אלא קשור ליצירת יחסים משמעותיים: הקשר שלך עם אבא והקשר שלך עם בני זוג.
מאוד סביר שבגלל שקרה לך אובדן טראומטי שלא יכולת להתכונן אליו (כי הסתירו מפנייך את חומרת מצבה של אמא) - את עכשו מכינה את עצמך - הרבה יותר מכפי שצריך - לאבד את היקרים לך. חלק מן "ההכנה" הזאת כולל תסריטים פסימיים ודאגות מוגזמות. כאילו "למדת" שעדיף להתכונן כל הזמן לבלתי ידוע מאשר לחטוף עוד טראומה כאשר את לא מוכנה לכך.
אבל בדרך את מפסידה את החיים ואת הנאותיהם, כי הכל צבוע אצלך בפחד ובדאגה, ויתכן שכבר הפכת להיות בן אדם דאגן, וזה מכתיב גם את ההתנהגות של אחרים כלפייך.
אני בהחלט מציעה לך להיכנס לטיפול פסיכולוגי - בסגנון התנהגותי קוגניטיבי - על מנת שתבחיני במדוייק יותר עד כמה זה מפריע לך בחיים ומה את יכולה לעשות כדי להשתחרר מזה.
לדעתי אינך צריכה טיפול ארוך. חפשי טיפול קצר מועד בסגנון ההוא.
שיהיה בהצלחה, ונשמח לשמוע ממך איך את מתקדמת.