לא נמשכת לבעלי

שלום עדי.
את "מדברת" ואני מרגישה שאני נשברת.
לגבר שאני חייה איתו יש חיים מאוד קשים , הוא חי את הגרושים שלו יום יום...
שללו לו את הרישיון הוא נוסע באוטובוסים לעבודה (ביניין) וכן לראות את הילדים שלו פעמיים בשבוע, הוא נכנס הבייתה כמעט כל יום ב 10 בלילה מתמודד עם קשיים כלכליים ובנוסף לכל, כל שני וחמישי הגרושה שלו מאיימת שהיא לא רוצה את הילדים ושהיא רוצה לזרוק אותם.(הם כבר חיו איתנו בעבר שנה שלמה אך בסוף, לבקשתה, הם חזרו אליה) הוא חי עם רגשות אשמה קשים על האמא שהוא בחר לילדים האלה ואת בטח יכולה לתאר לעצמך שהילדים האלו ממש לא קלים עם כל החוויות שעברו בחייהם הקצרים. וכל ההווה הזה נוסף על העבר שהוא היה חי איתה .
אין לי כל כך אפשרות, גם אם רציתי, לא להתחבר לחוויה שלו.
המקום שהוא נמצא בו לא משאיר אפילו טיפת מקום בישבילי .
לפני כמה זמן ישבתי מולו עם דמעות בעיניים ואמרתי לו שהוא חסר לי ואני מתגעגעת אליו, הדבר היחיד שהיה מרגיע אותי באותו רגע זה חיבוק ,ומילה טובה שתתן לי להרגיש ביטחון.
ובמקום, הוא שחרר עליי את כל הלחצים שלו, על כמה קשה לו ושהוא לא יכול לבוא מוקדם הבייתה ואיך בכלל אני יכולה לבוא אליו בתלונות כשכל כך קשה לו.
הייתי המומה מהתגובה כל כך לא ציפיתי לתגובה כזאת עויינת, ניסיתי להסביר שאני בסך הכל צריכה חיבוק אבל הוא כבר לא היה במקום הזה.
פעם הוא לא היה מגיב ככה אני חושבת שפעם היה לו יותר מקום להכיל אותי . אני לא יודעת על מה להצביע אוליי עכשיו כשיש לנו ילדה הוא מרגיש שיש עליו יותר אחריות, אולי הוא מתחיל לעכל את המציאות הקשה שלו, אני לא יודעת .
אני רק יודעת שאם אני לא יכולה לקבל חיבוק מהגבר שלי כשאני כל כך זקוקה לו אז המצב שלנו לא טוב ואנחנו מתחילים ללכת לאיבוד בתוך כל הקושי הזה במקום לקבל כוחות אחד מהשניה

הגבתי בסוף השרשור.

לצערי תגובתי "להיות בצד המוכל" ששלחתי לך אתמול נמחקה בטעות.

שלום עדי.
טוב, אז קודם כל , את הבוסית שלי אני מכירה כבר כמעט 10 שנים, ולא כל השנים היא הייתה בתפקיד הבוסית,רק בשנה האחרונה, היא חברה, אמא, אחות ובן אדם מאוד מקצועי ואמין שאפשר לסמוך עליו, אני יודעת שהיא תהיה נטרלית ואוביקטיבית כמו שמטפלת צריכה להיות,
ובקשר לאינפורמציה שהיא תקבל על הזוגיות שלנו...... כולנו חיים אותו דבר לכולם יש בעיות כאלו ואחרות, אנחנו לא מתנהגים בבית בצורה שאנחנו צריכים להתבייש בה ויש הרבה כבוד אחד לשניה, גם בויכוחים, אז ככה שאין משהו שאנחנו לא רוצים שידעו עלינו טרם חצינו את הקווים האדומים....
אני מאוד שמחה שהיית פה בישבילי... פתחת לי כמה כיווני מחשבה, ביום שהתחלנו להתכתב כל מה שראיתי היה שחור.
החזרת לי את הכלים שזרקתי לפני חצי שנה , והכי חשוב בכלים הללו זה להיות שלמה עם עצמי גם אם אני פה כדי שהבן זוג שלי יהיה מאושר כי זה מה שגורם לי להיות מאושרת (ככה שכולם זוכים).
ממש עזרה לי התמיכה שלך ברעיון שהוא ילך לטיפול אני רק מקווה שהשינויי בו באמת יהיה מיידי.

שלום יקירה,

רק את יודעת מה טוב ועם מי אתם תחושו מספיק נוח- ואם עשית את השיקול והיא האדם עבורך, אוקיי - את יודעת מה טוב לך.

שמחתי לקרוא שהצלחתי לעזור לך במקצת, אכן המטרה שלי היתה לנסות להאיר לך את המקומות הפחות שחורים, בתחילת התכתבותנו נשמעת לי מאוד מאוד מיואשת ועם כל פיסה של חשיפה ואומץ מצידך הבאת תמונה מורכבת יותר.. אבל בעיקר התרשמתי לטובה מכוח הנתינה שלך ומהאהבה הגדולה שיש בך לבן הזוג, וילדים שאינם שלך למעשה- אבל את מקריבה בשבילם, בשבילו.. וזה המון. הוא בהחלט התברך (והוא יודע את זה).

לגבי השינוי שנוצר מטיפול- לא חושבת שזה יהיה מיידי, אי אפשר למשל להקביל את זה לטיפול שיניים או לאקמול לכאב ראש. טיפול או חשיפה מול מטפל היא לא ממש פשוטה, וגם אם תחווי קצת נסיגה, או התרחקות או כל תגובתיות כזו או אחרת -אל חשש, כי כשאדם מתחיל לפתוח ולחשוף את עצמו קורים לו הרבה דברים, לפעמים בו זמנית, הרבה רגשות והרבה שאלות פתאום, ותחושה של חוסר יציבות- הרי מישהו חודר את השריון שלו פתאום. לכן אל יאוש, תני לזה זמן, תני לזה אפשרות, ובואי נגיד, לאחר תקופה של חודשיים, שלושה, ארבעה- תראי אם יש משהו שמשתפר. טיפ נוסף- תהיי חזקה ותתאפקי לא לשאול אותה או אותו מה היה שם, תני לזה להתאפשר ולהיבנות לבד, תאפשרי לו מרחב- והוא כבר יגש אלייך עם האינפורמציה. עד כמה שתוכלי- תישארי "בשלט רחוק", המרחב שתתני יעזור לו לחוש בטוח, שהוא יגיע אלייך ויספר לך- מיוזמתו. זה מאוד חשוב. בגלל שאת מכירה גם את המטפלת, זה קשה כפליים- אז היי חזקה..

אני פה אם תצטרכי עוד כתף, עוד אוזן או סתם לשתף ולעדכן. מאוד שמחה ומודה לך על מה שכתבת, ועל שנחשפת- מעריכה את היכולת שלך גם "לזוז" מעט, ולהסתכל על עוד זוויות- אין את זה לכולנו.. והכלים שהחזרתי לך - הם כלים, החוכמה שבך היא להשתמש בהם- ואת זה את עושה!

בהצלחה רבה רבה, מכל הלב.

המשיכה נעלמה ואני אובדת עצות איך מחזירים אותה לחיי הנישואין

שלום אלמונית,

אני מרגישה את הקושי שלך בהודעה שכתבת כאן. נשמע שמאוד מאוד לא פשוט לך- מה היה אז ואין היום, ומעין חור שהשאיר אחריו הרבה ריק וכאב.

הוא כנראה המשיך הלאה אחרי הריב הזה. את, כנראה לא מאוד עיבדת אותו ברמה הרגשית ועשית "סגירה" של הדברים- מול עצמך, ואולי עוד יש לך פצעים פתוחים גם מולו. אני מבינה שמאז המריבה הקשה והכואבת הזאת את נשארת די בהלם. כנראה שם יצאו צדדים רבים אחרים שלו,שאולי לא "זכית" להכיר לפני כן? יתכן והיום את רגשית מנסה להתמודד עם החיים לצידו ע"י התגוננות והתרחקות רגשית ממנו.. כאילו את אומרת "אם אני מתרחקת קצת אני מוגנת יותר מפני הפגיעה". לפעמים זה הפוך על הפוך- אם נתרחק, פחות נריב, לא ניפגע, יהיה רגוע". כשבפועל יש המון המון מתח מתחת לפני השטח והרבה גלים וכעס לא פעם.

העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא כן לגעת במה שהיה שם, אם קשה לך מולו, אולי מול אוזניים קשובות אחרות, לנסות לעבד מה עברת שם בדיוק- מה קשה לך לסלוח עליו כ"כ, מה את לא שוכחת, מה את כואבת. רק אם תטפחי את המקום הזה את תוכלי לסלוח ממקום אמיתי, ואולי להביא את עצמך למקום שלם וטוב יותר מולו. בהמשך, כשתוכלי, הייתי רוצה שתנסי להעלות את זה גם מולו ולנסות לחשוב יחד מה בדיוק קרה שם שהכל השתנה מאז. חצי שנה מאז הריב זה המון המון זמן, ואם זה לא עבר- יש שם משהו לא פתור, מאוד פתוח ומדמם.

התשוקה לבן זוג היא מתעתעת- לא פעם היא מתפרשת כמשהו פיזי, אבל היא נוצרת רק אם קיים הביטחון והרגש המבעבע הזה שאת תארת שהיה בהתחלה- לכל מגע היית מגיבה. התשוקה נעלמת ברגע- כמו במטה קסמים- כשאנחנו פתאום פוגשים ומתעמתים עם צד מאוד מכוער אצל בן הזוג, שכשהיינו מאוהבים בו- הוא לא היה שם.. לפחות לא נראה שהיה שם. המשיכה והתשוקה, הגעגוע- הם לא באמת למגע, לאיך שהוא נראה- הרי המראה לא משתנה יותר מדי, הוא יכול גם לשעמם לא פעם (הרי כל בוקר זה נראה ממש אותו דבר..), מה שמשנה זה הכימיה, הרגש, האישיות. וכמשהו נפגע בחווייתך בכל אלו- למה שתתקרבי שוב?

אשמח לדעתך.

את כל כך יודעת על מה את מדברת...... ותודה
בריב שלנו היה משבר אמון ביני לבין המשפחה שלו, שעד אז לא יכולתי לבקש משפחה נוספת טובה יותר.
בימים האחרונים עמדתי מולו ואמרתי לו בדיוק מה אני מרגישה ואיך הגעתי לשם ..
התשובה שלו לא היתה מספקת כלל..
מה שחשוב להוסיף זה שבעלי גרוש עם שני בנים . והכרנו אחרי גירושים קשים מאוד מאוד מאוד שבמשך הזמן הזה בעלי איבד כל רצון לזוגיות נוספת בחייו עד שהוא הכיר אותי וגם אז עברתי לא מעט מבחנים כדי שהוא יהיה בטוח.
בכל אופן, הוא אמר שאם אני מחליטה להיות במקום הזה אז אין לו שום דבר לעשות ושהוא לא מתכוון לעשות את אותם "טעויות" שעשה בזוגיות הקודמת שלו , שהוא הוציא כל כך הרבה אנרגיות , טיפולים ונסיונות כדי להבין בסוף ששום דבר לא יעזור.
אין בכלל מה להשוות בין הזוגיות הזו לקודמת ובכלל לנקודת הפתיחה שלנו ואין לי ספק שהדברים יכולים להראות אחרת עם טיפת מאמץ מיצידו.
ואני כיום לא מקבלת שום מאמץ מיצידו , לא בגלל ששווה או לא שווה אך ורק מהמשקעים שיש לו .
אז עכשיו בכלל הגעתי למקום אחר בצעקה שלי לעזרה אני לא יודעת איך אפשר לתקן זוגיות.. לבד!

שלום לך שוב אלמונית יקרה,

הוספת כמה פרטים שהם למעשה כ"כ משמעותיים, שאני חייבת להגיב עליהם בפירוט:
אני רוצה להתחיל דווקא מנקודת הפתיחה של שניכם- כל אחד בנפרד. הוא עזב זוגיות מכאיבה, מאכזבת ושוברת לב, כנראה. זוגיות שהשאירה אחריה 2 בנים שאני מניחה שלא אצלו כיום (אם אני מניחה לא נכון תקני אותי). 2 הילדים האלה הם שלו, דמו ובשרו, והם מבחינתו, יתכן, נותרו מאחור ללא אבא "זמין דיו". מעבר לזה, הוא חווה משבר גדול מאוד, וכפי שאמר- הוציא את שלל האנרגיות שלו וכנראה גם זמן, כסף, והרבה רגש, על נסיונות שיקום הקשר- והתאכזב. והתגרש. לגבר, משבר גרושין הוא לא יותר קל מאשר לאשה. לא פעם גברים אחרי משברים מהסוג הזה יכולים להתמוטט, ולפעמים נדמה שכלפי חוץ הכל נראה בסדר. אבל בפנים שורר כאוס נוראי. אחת ההשלכות שלו היתה עלייך, היית צריכה לעבור מבחנים רבים יותר מאשר אם היית נישאת לגבר רווק. עברת אותם כנראה בהצלחה. שימי לב שהגדרת כי משבר הגירושין היה מאוד מאוד מאוד קשה. רק את יודעת למה התכוונת- והוא.

למרות הזמן שעבר, והילדה שנולדה- אתם לא באותה נקודת פתיחה. נכון שכנראה הזוגיות הזאת, כפי שהתכוונת, לא "רואה ממטר" את הקודמת, אבל- וזה אבל עצום- אתם לא הגעתם לנישואין שלכם באותה נקודת פתיחה של: אמון, הגדרה של זוגיות, שאיפות בזוגיות. נסי לדמיין אוטו עם מנוע שהוחלף, מנוע משופץ, או אוטו במצב חדש אבל עשה 100,000 קמ"ש. ולא חלילה שקיבלת סוג ב'! אלא- שהוא הגיע אלייך עם רפרטואר מסוים של רגשות כלפי זוגיות, הגדרות כלפי זוגיות, אמון, וגם, בין היתר, הגדרות חדשות כלפי : איך מצילים זוגיות ממשבר. כי שם בדיוק- הוא "נפל". את צריכה לזכור את זה טוב כי זאת ההתחלה שדרכה את תוכלי להתקרב לחוויה שלו ולהבין מה בדיוק קורה ומתחולל אצלו. ומתחולל אצלו יותר ממה שהוא יודע לתמלל עבורך...

ה"טיפת מאמץ" שאת מבקשת היא עבורך ועבורי באמת טיפה. אנחנו לא באמת יודעות מה זה דורש ממנו. נסי כל הזמן לחזור לזמן בו הכרתם ,זמן קצר אחרי המשבר שחווה. כמה זמן היה לו לעבד אותו? להבין מה קרה שם? מה לגבי הילדים? האם אין הוא השאיר מאחורה הרבה? 2 בנים זה די והותר.. מה עם הרגשות השליליים כלפי האשה, כלפי האמון שיצר בזוגיות- ונכווה?

היום, הוא לא מתכוון להוציא את האנרגיות שהוציא אז- כי מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין.. ואמנם- אתה בזוגיות חדשה, אחרת, אני לא קורבן ולא ריבאונד של הכאב שספגת עם הקודמת.. אז קצת תתאמץ. הגיונית וריאלית את יותר מצודקת. רגשית- הוא לא שם. הוא במקום חלש יותר, עם פחות כוחות, אולי אפילו "רזרבה", וכנראה המאמץ אותו את מבקשת- כנראה זה גדול כרגע. המשקעים שיש לו הם לא "רק מהמשקעים", הם רבים וכואבים. גם לא במודע, אנחנו פועלים כלפי דמויות משמעותיות לנו (קרי, הוא פועל מולך), ממקומות בו אחרים (קרי האקסית) פגעו בנו. אנחנו "באים עם המקום הזה חשבון" בכל הזדמנות- וזה לא בכוונה, במודע. זה על אוטומט.

ראי המשך

אז נראה שהבאתי אותך בתגובתי זאת ל"אין מוצא", אבל-- דווקא הפוך. אני בכוונה מחברת אותך למקום שלו, כי אני מרגישה שאת כרגע במקום שיכול כן להכיל את מה שהוא עובר ומה שהוא מנסה להגיד לך : אל תעבירי אותי את הסרט שעברתי בזוגיות הקודמת. אני לא רוצה להגיע לשם. הוא מפחד מאוד מהמקום הזה. 6 שנים של זוגיות נפלאה פתאום הגיעו למקום אחר, עבורך. שימי לב לדבר נוסף- כשמגיעה ילדה הביתה, הכל הכל משתנה. עבורו, מדובר בחוויה שלישית של הורות, עבורך בראשונה. נקודות הפתיחה שונות בתכלית. המקום הקודם שלו, של הורות, יתכן ובעינו מעיד על כישלון- הרי הבנים (כנראה) לא חיים איתו היום. קשיים ומריבות לא מגיעים סתם בתקופות ספציפיות בחיים.. לכן שימי לב גם לצירוף הזה.

המאמץ שהוא כן צריך לעשות זה להבין את המשוואה הבאה- אם אני לא רוצה לחזור על הטעיות, להוציא אנרגיות לשווא, לאבד הכל - אני כן צריך לעשות משהו כדי לא לחזור על הדפוס הזה. כרגע הוא נכנס לדפוס אנמי, פאסיבי, כי כשהיה מאוד אקטיבי ומשקיע- משהו לא עבד שם. אם תגידי לו "אבל הפעם זה יעבוד", זה לא ילך, כי הוא עמוק בחוויה המאכזבת והטראומתית של הקשר הקודם. הוא צריך לעשות את ה"1+1" הזה בראש, שכדי לשמור עלייך ועל מה שיש לו היום- הוא צריך מינימום להיות קשוב לקשיים ולצרכים שלך, ולמה מכאיב לך. אני לא יודעת את תוכן המשבר שהיה אז, אבל אם תצליחי להתחבר לחוויה שלו, לספר לו מה את מבינה שהוא חווה, להראות לו אמפתיה גדולה מאוד (!) למצב שלו- זה יצור בו כנראה סוג של ביטחון איתך ואולי אפילו יעשה צעד קדימה אלייך. אבל זה חייב להיות לאט.. לאט.. ורגוע. את צריכה להיות חזקה מאוד ותומכת- עד כמה שזה יכול להישמע לך מלאכותי. אם תתמללי עבורו את מה שהוא מרגיש, את הכאב על הילדים, את הכאב על המשבר הקשה, את כל מה שחווית איתו אז - יתכן והוא יוכל להעביר חזרה אלייך את הכדור ולהראות לך שגם הוא יכול להכיל את הקושי שלך. כי כרגע, לצערי, הוא עדיין לא "כלי קיבול" שמכיל.. הוא עדיין עסוק במה שהוא חווה. התעסקי עם זה גם את, ונסי לראות מאוחר יותר מה התוצאות. אשמח לדעתך שוב..

היי חזקה.

אוףףףףףףףףףףף........ את כל כך צודקת.
אני כל הזמן נמצאת במקום של להבין מאיפה הוא מגיע, מהיום שהכרנו , ואני יודעת שבמשבר האחרון שלנו אני באיזה מקום רציתי להיות בצד השני ושהבן זוג שלי יעמוד בתפקיד שלי וישא אותי על הידיים שלו אבל לתדהמתי אחרי שנים שאני סוחבת אותו אין לו כח לסחוב אותי.ואני חושבת ששם נשברתי ושם שחררתי את ההתחברות שלי לחוויה שלו כי אני רוצה וחושבת שבשלב מסויים החוויה נשכחת ומה שנשאר זה החוויה שלנו בתור זוג אבל כנראה שטעיתי. והכי גרוע זה שעד לפני חצי שנה חייתי את זה בטיבעיות, ביום יום שלי ואני לא יודעת איך היום אני מחזירה את עצמי למקום הזה?!
אני גם חושבת שלפעמים מותר לי לקחת חופש מהמקום הזה, רק לרגע, כדי לדעת שיש לי על מי להשען בחזרה ושהוא צריך לאגור כוחות בישבילי בזמן הזה ופשוט להיות שם.
אבל אין לי עם מי לדבר כי הבן אדם מלא בצלקות וזכרונות קשים.

בוקר טוב אלמונית יקרה,

אני שמחה שאת פותחת עוד נושאים שקשורים למה שאת חווה. את אכן מאוד מחוברת לחווייתו ואף חווה אותו במקביל אליו, יחד איתו. התחושה הזאת של "אין לי אפילו מעט מקום לעצמי בתוך הזוגיות" היא קשה. זוגיות מטבעה צריכה לכלול שניים.. אבל- כשאחד ממנה חווה משבר גדול, במקרה שלך משבר ארוך מאוד, הוא תופס את אור הזרקורים, ואם את "נוחה" למצב, והיו שנים שכנראה היית כזו, אז זה בסדר. אבל, כמובן, לא רחוק הרגע שגם את תחושי, גם מבלי משבר, רצון להישמע, להראות, להיות מוכלת, לקבל את ה"ערסל" הזה שלו, להיות שם ולנוח. להרגיש שגם לך יש את המקום הזה, שהרווחת אותו ביושר.

אץ צודקת, הוא לא ממש שם. הוא התגונן מאוד כשאמרת מה את מבקשת. אני לא יודעת איך הדברים נאמרו ואיך הצגת את זה- אבל שימי לב שגם לזה יש חשיבות. לאנשים רגישים שחוו טראומות מהסוג הזה (לו) יש חשיבות לסמנטיקות, למחוות, לרגשנות של בן הזוג, לכבוד, להבנה.. לסובלנות.. ואת זה אני בטוחה שיש לך וששידרת כלפיו. פתאום עכשיו את חשה שהמקום שלך מצטמצם, אולי תמיד היה קטן. ההקרבה שלך בזוגיות הזאת היא עצומה, היא ענקית- לגדל ילדים שלא שלך, להחזיר אותם, לחיות עם בעל עם פוסט טראומה (סליחה על האבחנה, בואי נסתכל עליו כך כרגע - ולא כדי להבהיל.. אלא כדי לזהות יחד איתו את המשבר שלו), לגדל עכשיו ילדה משלכם, להרגיש את העול, ולא לקבל חיבוק.. את מקריבה המון. הרבה משם-זה את עצמך.

יהיה כמובן הכי אידיאלי אם הוא יעשה עבודה פנימית, ילך לטיפול, יפתור את הקונפליקטים כולם ואז יבוא חדש. כמובן זה לא ממש "מציאותי" (אולי כן ואולי לא). אבל - את מדברת על חוסר בתמיכה ובהכלה. האם יש מקום אחר, שתוכלי להיות בו ולשאוב ממנו את הכוחות? אולי מישהו שיעזור לך לארגן את המחשבות ברא,ש ולהגיע לבית המשותף כשאת מסודרת יותר רציונלית, ורגועה יותר רגשית? ה"חיבוק" הזה כמובן צריך לבוא ממנו, אבל אם תקבלי "ליטוף" או הרגעה ממקור אחר - יש סיכוי טוב שתגיעי "מרוקנת" ופנויה יותר גם לבית, אליו ולילדה. זה יכול להיות מקום כמו חברה קרובה, אחות, מכר שאת סומכת עליו. מישהו שאת יכולה "לשים" אצלו, והוא יחזיק עבורך.את מבינה את כוונתי? אותו מיכל שאת צריכה. לאט לאט ועם הזמן, אולי תצליחי לקבל את הרושם ואת התחושה- שאפשר לקבל סוג של מיכל גם אצל בעלך. מקום נוסף וטוב יותר כמובן יהיה איש מקצוע, וזה לא מובן מאליו ללכת לאדם כזה. אני יודעת, אבל בכל זאת- אם תחשבי טוב,איש מקצוע הוא נייטרלי, מקצועי, מנוסה יותר במצבים כאלה, יכול לספק לך את האובייקטיביות ושמורה לך שעה אצלו- בה רק את בחדר. והמקום הענק הזה כולו שלך.. המקום והמרחב הרגשי שאת כה זקוקה לו.

שלילת הרישיון אף היא ורק היא בעצמה חוויה נוראית. ה"שלילה" מדברת על שלילות נוספות בחוויה שלו- שלילת החופש, הביטוי,האפשרויות שיש לי. ועל זה על בנוסף על שלילת הילדים. אבל איפה את, ואיפה המקום שאת זקוקה לו? אולי כך לא תלכי לאיבוד.. אולי תוכלי אפילו למצוא?

שלום לך עדי.
את אמרת את המילה הנכונה ביותר למצב שלנו "הוא נמצא באור הזרקורים" אבל כמו שהבנת גם אני נמצאת שם אומנם לא בתור שחקן ראשי אלא בתור שחקן משני ועד היום הוא לא מבין שגם אני עוברת את אותם דברים שהוא עובר כי כל הזמן הוא אומר "את לא מבינה מה אני עובר".
איך אני לא יכולה להבין, הרי אני נמצאת שם יחד איתך,מקבלת את הילדים, מתמודדת עם המשמעת שלהם, מביאה אותם ,מחזירה אותם , עובדת קשה , נותנת מזונות , מתמודדת עם הדיכאונות שלך , מגדלת את הילדה לבד, וגם בסופי שבוע בקושי רואה אותך כי אתה יושן בכדי לאגור כוחות לשבוע הבא.
בכל אופן הבוסית במקום עבודתי היא גם מאמנת אישית , לא מזמן נפגשתי איתה לשיחה והיא הציעה להיפגש איתו, לשמחתי הוא הסכים אך טרם קבענו מועד בעקבות הלו"ז הצפוף שלה ושלו, אני מקווה שזה יקרה בקרוב כי בינתיים האינטרקציה ביננו מינימלית ביותר ואנחנו כבר לא מצליחים להתקרב אחד לשניה ולהיות כמו שהיינו .

ערב טוב,

כשהוא אומר לך "את לא מבינה מה אני עובר" - הוא מתכוון לזה, לא מתוך מקום של לרצות להרחיק אותך ממנו, או "את לעולם לא תביני", אלא הוא מתכוון שרק הוא חווה את מה שהוא עובר. גם אם תעברי (חלילה) אותו דבר- גם אז, החוויות שלכם יהיו שונות. הוא מנסה להגיד שהוא מרגיש לבד מול זה, וזאת בדיוק חוויה של אדם שטרם עיכל את המשבר, שעוד יש הרבה מה לעבד. חשוב שתדעי שזה לא נגדך, הפוך, הוא לא כ"כ יודע כנראה איך לקרב, ולא תמיד יודע מה ואיך לבטא, ויש הרבה מה לבטא שם. העיניין הוא שגם את זקוקה לכוחות כדי להמשיך, וגם את רוצה להרגיש שחקן ראשי אחת לכמה זמן. גם את רוצה לעשות דרמות וסצנות (לא מתוך "בכוונה") אלא מתוך זה שמגיע לך גם להיות על קדמת הבמה, הרי הזוגיות הזאת היא גם שלך. אבל.. כשצד אחד נמנע מלעבד את החוויות שלו והוא נשאר עם התחושה שרק אני מול העולם הזה ואחרים לא יכולים להבין אותי- אין בו מקום להכיל חוויות של אחרים. הוא מרגיש שם לבד. האפשרות שהוא יפגוש במאמנת האישית היא מצוינת, יותר מזה- היא תאפשר גם לך מעט מרחב כי את יודעת שהוא משמיע את הדברים החוצה. אם נוח לך עם העובדה שהיא גם בוסית שלך- ואת צריכה לקחת את זה בחשבון - נסי לקדם את העינין. אם את רואה שזה לא זז בגלל לו"ז צפוף, נסי לקבוע עם מישהי אחרת- כי אם הוא הסכים- נחוץ מאוד שתקחי את המושכות ותקדמי את זה- הוא כנראה רוצה ומוכן לראות איש מקצוע! זה מספר לנו יותר על המצוקה שלו.

אל תחושי רע אם הוא ישמיע שם יותר דברים או ישתף שם יותר דברים מאשר מולך.. הוא צריך את זה, את צריכה את המרחב הזה, ואיש מקצוע טוב ומנוסה יכול להביא אותו למסלול טוב יותר- והדבר ישפיע מיידית על הזוגיות. אין מה לעשות- כשמשהו בפנים קשה, כשיש עניינים לא פתורים - הזוגיות היא הראשונה שחווה את זה. את אשה מאוד חזקה ואת מקריבה המון עבור הזוגיות הזאת. בעזרת טיפול טוב ונכון הוא יצליח גם לראות אותך שם- עושה את הלוליינות הזאת בגבורה רבה. קדמי את הנושא הזה כי זאת המקפצה שלכם כרגע.

אבל- חשבי שוב בבקשה האם נכון שהמנהלת שלך תפגוש אותו באופן קבוע ותשמע דברים שלא בטוח היית רוצה שהבוסית שלך תדע עלייך ועליו ועל הזוגיות. הנייטרליות והאובייקטיביות של איש מקצוע היא קריטית לטיפול- אנא קחי זאת בחשבון, כטיפ להמשך.. חשבי על ההשלכות של זה גם עלייך.