תמיכה

פיליפס יקר,

הילד שלכם, כבר לא כל-כך ילד, הוא נער מתבגר, כמעט גבר.
יחד עם זאת, התנהלותו הלקויה מעידה על היותו עדיין ילד. אדם בוגר הוא אדם אשר מתחשב באחרים ודואג להם.
ציינת, שמזה זמן רב התנהגותו אינה מביעה כבוד כלפיכם, כהוריו. הוא מתנהל מולכם בחוסר הערכה מתוך חוסר התחשבות כלפיכם וכלפי רגשותיכם. מה שעומד לנגד עיניו זה הוא בלבד.
אולי לא במודע, הוא בדק את גבולות ה"מותר" וה"אסור" מולכם ומאחר ושניכם שתקתם ובלעתם, כפי שכתבת, הוא, כנראה, חש על קרקע בטוחה ולא רק שהמשיך את התנהגותו הפסולה, אלא שכאשר מאסת בהתנהגותו זו והערת לו על כך, הוא התווכח איתך.
ילדים, גם כאשר הם גדלים ומתבגרים, עדיין זקוקים להורים סמכותיים ונוכחים בחייהם. הידיעה שהוריהם מפקחים עליהם, קובעים את הכללים בבית, מציבים גבולות ונמצאים בשליטה מספקת להם מסגרת ברורה ותחושת ביטחון. ילדים, בכל גיל רוצים וצריכים הורים שיכולים לקחת אחריות על המצב.
אתה ואשתך נהגתם אחרת ולאור זאת הילד שלכם הסיק מסקנות מוטעות. הוא חש שאתם מאפשרים לו ל"תפוס שליטה" ומאחר והמצב חזר על עצמו לא מעט פעמים, כמו שאני מבינה מדבריך, הוא לא הבין ולא קבל את העובדה שהחלטת לקחת את המושכות לידיך ולהפסיק אחת ולתמיד את התנהגותו כלפיכם.
אני מציעה, שאתה ואשתך תחליטו יחד, שמעתה המדיניות בבית משתנה. אתם מחזירים את ה"סדר" הנכון לביתכם. אתם האחראים, אתם בעלי הסמכות ואתם הקובעים את המדיניות בביתכם.
לאחר שתגיעו להבנה ולסכמה ביניכם, צרפו את ילדכם ותהיו ברורים וחד משמעיים.
חשוב מאוד שאת השיחה הזו תנהלו ב"טונים נמוכים" ובאווירה נינוחה. אל תאפשרו לשיחה להיהפך לוויכוח.
בשיחה זו בררו עם ילדכם ממה נובעת התנהגותו כלפיכם ועודדו אותו להעלות את תלונותיו באופן גלוי וכן. הקשיבו לו באמת ונסו להבין מה מטריד אותו מבלי לסתור את דבריו או להכחישם.
ייתכן כי התנהגותו היא למעשה קריאה לעזרה ולתשומת ליבכם.
העוצמה האמיתית שלנו כהורים נובעת תמיד מאהבה. האהבה הינה כוח מניע. כולנו, ילדים ומבוגרים עושים למען זה שאוהב אותנו, מאמין בנו ומקבל אותנו.
הדגישו את העובדה שאהבתכם כלפיו אינה תלויה בדבר, שאהבתכם כלפיו יציבה.