נישואין מתוך מערכת יחסים הורה ילד?

זאת לא תשובה "ככה אני ולא אשתנה". תלך איתה לייעוץ ושם היא תלמד על עצמה דברים, חבל שהיא מתייסרת,
אני מבין את התסכול שלך, כמעט בכל בית יש את הצד שנותן יותר, או שלפחות חושב שהוא זה שנותן כל הזמן בעוד הצד השני רק לוקח,,, מה שמצריך אדם שלישי וניטרלי שיראה להם את האמת,
אם היית לומד לתת בלי לצפות לקבל בחזרה,,, זה היה חוזר אליך ובגדול !
והכלל הכי חשוב שאני רוצה שתתן עליו את הדעת, הוא > בכל נתינה. יש קבלה. וההיפך. אתה מכיר גם את משחק המילים של "נתן" שנקרא ישר והפוך, זה שנותן הוא גם זה שלוקח,

כשאשתך מקבלת ממך, היא זו שנותנת לך את האפשרות לתת לה !
אתה מתמלא מכך שאתה בעצם נותן לה, כי אם היא לא הייתה מסכימה לקבל ממך,,, אז למי היית נותן ? ויש נשים שלא מוכנות לקבל עזרה מאף אחד, הם בעצם דוחים את הקבלה, ולא מאפשרים לאדם אחר לתת להם, וזה גם מתסכל, לדוגמה, אתה מציע להכין כוס קפה לאשתך והיא אומרת לא תודה אני אכין לבד, זה מעליב, מה את לא סומכת עליי ? מה אני לא יודע להכין קפה ? ברגע שהיא מוכנה לקבל ממך כוס קפה או כל עזרה אחרת, היא מאותת לך , אני מקבלת ומוכנה להכיל את העזרה שלך, אני נהנית מזה, זה גורם לי להרגיש נאהבת, זה גורם לי להרגיש רצויה, א"כ יוצא שאתה הנהנה הראשי מכל העניין, יש בך משהו שגורם לאנשים אחרים לרצות להיות בקרבתך, כי אתה אדם שנותן ונותן בלי גבול,
כמובן שאם אתה לא מרגיש כך, אלא מרגיש שאתה מתרוקן כשאתה נותן, וכפי שכתבת אתה עייף מלתת, אז באמת כדאי שתפסיק קצת לתת ולתת, כי משהו בנתינה שלך כבר לא עובד כראוי, ויש לך הזדמנות לשנות את הדברים,
א' תתן לאשתך אפשרויות לתת לך, אל תעשה דברים שהיא יכולה לעשות במקומך, גם אם אתה בטוח שהיא לא יודעת לעשות את זה כמו שאתה אוהב, פשוט תן לה להתמודד,
ב' תעודד אותה על כל דבר קטן שהיא עושה עבורך, תחמיא לה, תשבור אותה במחמאות,,, תגיד תודה על המאמץ הכי קטן שלה, ותראה ניסים ונפלאות,
ג' כשתרגיש שאתה מסוגל ויש בך מספיק אנרגיות, תתחיל שוב בנתינה שלא ע"מ לקבל פרס, פשוט תהייה מי שאתה, רק שתכוון שבכל נתינה שלך, אתה בעצם מקבל בחזרה, כפי שהסברנו למעלה, אתה מקבל את הזכות לתת למישהו אחר, ואם זו אשתך שאתה אוהב, אז מה יש יותר כייף מזה ?
פורים שמח לך ולכל בני משפחתך,

נראה לי שטעיתי,(אולי צום תענית אסתר השפיע,,,) כי אתה כתבת על משהו אחר, ולא על נתינה,
אז אני מתנצל, למרות שיכול להיות שזה די דומה,
בכל אופן, ייתכן ואתה זה שממהר לפייס אותה ולחזר אחריה, ולכן היא מרגישה שאתה מובן מאיליו, ברגע שתערער את בטחונה בעניין הזה, אוטומטית היא תתחיל להשתדל לרצות אותך, (שוב רק בתנאי שהיחסים בניכם בסדר בדרך כלל, ואין כאן משהו מעבר למה שאתה מציין,,,) ואז תגיעו לעמק השווה,
יש הרבה דרכים לשנות ולהשתנות, ובתנאי שיש רצון, ישנם אנשים שלא יודעים להביע רגשות, אבל הם מתפקדים מצויין בדברים אחרים, ואם אתה מרגיש לא מסופק, תתצטרך לבדוק איתה מה כן היא יכולה לבוא לקראתך,
אתה צריך לחפש מישהו שיוכל לשכנע אותה שכדאי לה ללכת לייעוץ אישי, שייתנו לה כלים כיצד לתמוך בבן זוג, כיצד להעריך את ילדיה שלה, ועוד ועוד,
אל תוותר ואל תרים ידיים, כפי שנאמר, תבוסה היא לעיתים מצב זמני בלבד
'הרמת ידיים הופכת אותה לתמידית'
בהצלחה

שלום לך אלמוני,

טוב, אין לי הרבה מה להוסיף אחרי מה שבני כתב, כרגיל- הרבה חוכמה, ניסיון וידע.. וכנראה גם אינטואיציות גבוהות.. ובני- גם תגובתך הראשונה קלעה למטרה לדעתי. עד כאן קומפלימנטים לבני.

לגבי מה שכתבת- אני לא מאמינה שהיא תרצה ללכת לטיפול, אם לא רצתה למשפחתי, ספק ענק אם היא מוכנה להתמודד בטיפול או יעוץ אישי. אני "מרגישה" אותה כאשה שעסוקה בהגנות על עצמה, על המרחב שלה ועל הרגשות שלה. חומת מגן שלא ניתן לשבור אותה. "ככה אני ולא אשתנה" מראה על רמה סבירה, לדעתי, של חוסר מוכנות שמישהו, אתה, הבת, לא חשוב, יחדור את השריון העבה שלה. היא לא רוצה להשתנות- היא בהתנגדות גדולה מאוד לשינויים. אפשר אולי לנחש או להמר שבעברה המאוד רחוק, אולי אפילו משהו שאתה יודע לזהות מהילדות שלה, מהבגרות שלה, על פגיעה גדולה, אולי על בגידה (רגשית, של אדם קרוב, לאו דווקא על רקע רומנטי), משהו חזק מאוד שכנראה הדיר אותה מכל מערכת רגשית. נוח מאוד לקבל ולקבל ולא לתת פידבק - לא רומנטי, אליך, ולא רגשי- אל הבת. כשהיא לא חושפת- היא מאוד מאוד בטוחה בקונכיה שלה, וגם אם זה מתפרש רע והסביבה מאותתת לה על זה- עדיין, המחיר שהיא תשלם על להיחשף (ואולי להיפגע מזה) הוא גבוה יותר.

טוב עשית שהלכת לייעוץ, אני לא יודעת איזה כלים קיבלת שם, לפי הבנתי זה לא הועיל בחווייתך להתמודדות יומיומית איתה. אני לא יודעת איזה כוחות יש בך, אבל הם כנראה רבים- לספוג את זה 17 שנים, ולהמשיך את החיים יחד. קשה לי להאמין שאתה יכול לחזור למקום הזה של לתת מבלי לקבל, ביחוד שהיום הילדים גבר גדלים והם יודעים להגיד את זה בעצמם- מה שמאפשר לחוויה שלך רק להתעצם, ז"א, יש לך גיבוי חזק לתחושה שלך.. לא ניתן להתעלם מזה. אגב יעוץ- שווה לברר על יעוץ מסוג אחר שיתן לך כלים. ארחיב על כך אם תרצה.

אין לי תרופה לזה, האמת, האופציות שבני כתב לך נראות לי הכי ריאליות (אני מסתייגת מהטיפול בשבילה אמנם- ההתנגדות שלה חזקה מדי להערכתי), אבל כל היתר, בדבר ההתנהגות שלך אליה - זה משהו שהוא כן בשליטתך: לא לתת כ"כ הרבה, לא להיראות ולהיות מובן מאליו, תן לה לחפש אותך, את הנתינה שלך, שדר כזאת התנהלות ש"לנתינה שלי יש מחיר כבד", לא הכל תעשה בחשק רב, עשה בשביל הילדים-כן, אבל בשבילה אולי תחזיק קצר יותר את החבל.. היא תתעצבן, יתכן, אבל אולי משהו התנהגותי יחלחל שם.. זכור שזה משהו שכדאי לנסות לתקופה, ולא לכמה ימים או שבועיים.. משהו שהיא תתחיל להרגיש בחסרונו!

את התסכול והשיתוף בעניינו נסה להפנות לאיש מקצוע, עבור הבת אני חוששת שזה קשה, בבחינה הורית, ליצור קואליציה, היא צריכה לבחור צד, היא מבינה שאבא לא מרוצה מהזוגיות, היא בכל אופן חווה אמא לא רגשית במיוחד.. אולי כדאי לחשוב שוב לגבי השיתוף שלך-אותה, וכן אולי לחבר אותה לצדדים החיובים של אשתך- כן לתת לה את הפירגון מצידך, את החום ומה שהיא זקוקה לו, ולכוון אותה לכך שאצל אמא אפשר לקבל דברים אחרים. זה בשביל הבריאות של הבת, בכל זאת- כי להכניס אותה לפלונטר הזה זה לא פשוט, בעיקר אם היא צעירה.

לגבי התגובה השניה שלך: אתה זקוק לחיבוק שימשך 17 שנה אני מניח.ה. הצורך בחום שלא היה לך לעולם מולה- רק הלך והתעצם וזה מאוד טבעי שתעשה את ההקבלה הזאת לסרט..

אתה אדם שמאוד מודע לעצמו, כנראה עשית עבודה רצינית מול האמא, וכן, לא במודע אנחנו מחפשים בני זוג שתואמים בתכונות עיקריות להורינו- זה המוכר לנו, לפעמים זה לא ממש חיובי, אבל זה מה שגדלנו עליו ולכן זה יותר זמין ומוכר, ו"מצלצל מוכר" כשאתה לפתע פוגש אדם דומה לאמא בהתנהלות שלו.

לגבי הזוגיות שהילדים חווים- התייחסתי בתגובתי הקודמת. אמת ,אתה לא יכול לשנות אותה, אבל אתה כן יכול לכוון אותם ל"אמא הטובה" שיש בה, בכל זאת, וגם- לתת להם את ה"אבא המיטיב" שאתה בוודאי יודע לתת. זה המקסימום שהם יכולים לקבל- וזה הרבה ממשפחות אחרות.. אתה מאוד דואג להם והם לבטח מרגישים את זה וגם מזינים אותך ביחס דומה.