מה אני עושה לא נכון?

שלום
אשאר בשם בדוי ברשותכם
אני בסביבות גיל הארבעים ובן זוגי בסביבות גיל 46, לי שני ילדים ממערכת יחסים קודמת.
לי ולבן זוגי אין ילדים יחד
אנו "יחד" שלוש שנים
יש לי בן ובת , בן בגיל ההתבגרות ובת בת 8
לאחר כשנה החליט בני לעבור לגור אצל אביו לאחר שהרגיש שלא נוח לו עם בן זוגי.
בן זוגי ללא ילדים , תמיד הצהיר שאף פעם לא רצה ושגם לא רוצה לגור "יחד"
יש לו דירה משל עצמו ואני חיה בשכירות.
לאחר שבני עזב נפרדנו אני ובן הזוג, וחזרנו לאחר שנה כשאני זו שמתחננת אליו שיחזור.
בכל יום מן הימים מאז הכרנו הוא מתעורר בשבע בבוקר ופשוט מסתלק,
לא הוא לא עובד הוא יצא לפנסיה מוקדמת
לא הוא לא נשאר גם באירועים מיוחדים (ימי הולדת וכו)
דיברתי ורבתי וצעקתי רבות על נושא הדחייה שאני חשה בעניין זה אך ללא הועיל מצידו.
בשאר היום אנו אוכלים יחד ארוחות ומבלים יחד כמשפחה,
זה תקופה שאני בצומת דרכים ומתעתדת לעבור לצפון.
כיום גרה במרכז
הוא אינו מעוניין לעבור אך לא מעוניין שניפרד
הציע ביוזמתו כי נעבור אך נעבור לגור יחד "אם כבר אז כבר"
חשוב לציין כי לפני שנפרדנו נעשה ניסיון לגור יחד בדירתו שהתפוצץ .
נראה כי הוא לא יכול לשאת זאת.
מאז שהציע את "ההצעה" עדיין כמו שעון בכל בוקר קם ומסתלק.
מתכנן איתי שנלך לראות איזשהו בית ששמע יליו ביישוב אליו אני רוצה לעבור, אך בכל שמזכירה אני אפילו בעקיפין את נושא המעבר הוא נלחץ וצועק והוויכוח הופך למר.
מרגישה ש"מכריחה" אותו ואמרתי לו זאת
אומר שהוא ילד גדול
נראה שבשל אהבתו אליי לא מוכן להבין כי הזוגיות שלנו לא תצלח וכי עדיף לסיימה כעת מאשר מאוחר יותר.
אני אוהבת אותו מאוד מאוד אך לא מסוגלת לחיות כך יותר
פיזית ונפשית
רוצה זוגיות אחרת, קרובה יותר, שמבחינתו היא מעין מוות

אני יודעת כמעט בוודאות שכשאעלה שוב את הנושא דרכינו ייפרדו.
מה לעשות?
איך אני אמורה לגור עם אדם יחד תחת אותה קורת גג כל יום כשהבן אדם לא מסוגל להישאר אפילו לא בוקר אחד בטעות!!!
"לחכות" עד המעבר ואז לחכות שזה יתפוצץ שוב?
הסברתי לו כי צריך לנצל את הזמן עד המעבר כדי "שייגמל" בהדרגה מן ההמלטויות האלו ונראה שמבין הגיונית אך לא מיישם.
סליחה על האורך אך חסרת אונים ואובדת עצות.
אנא עזרה