מה עושים??

קיי היקרה (מקווה שלא איכפת לך שקראתי לך כך...)
אני מאמצת בשתי ידיים את הגישה הבסיסית שלך, שעדיף להיות חכם ולא צודק, מאשר כל הזמן להרגיש כמה את צודקת ותוך כדי כך להרגיש בודדה, מעל בן זוגך, ביקורתית, מרוחקת, כועסת...

מדברייך שמתי לב שאת "לוקחת עליו אחריות": מנהלת אותו כמו ילד קטן, תסלחי לי, בנוגע לשעון ולקימה בבוקר, ואולי בעוד הזדמנויות.
בדרך הזאת, בה את מנהלת אותו ולוקחת עליו אחריות, הוא ימשיך לשחק "ראש קטן" ולסמוך עלייך. האם את יכולה לשנות פאזה (וטוב מוקדם מאשר מאוחר) ולתת לו לנהל את עצמו, שיישא בתוצאות האחורים בעצמו? נראה לי שאם פעם אחת יהיה לו ברור שאת לא הולכת להעיר אותו, או לסדר לו את השעון, והוא עלול לאחר לטיסה, למשל, או שהוא ייסע במונית כי את לקחת את המכונית המשפחתית ונסעת לפניו לארוע, וזה יעלה לו כסף, אולי אז יפנים שזאת האחריות שלו. (כמו שמחנכים ילדים לאחריות אישית). בכל אופן, ככל שאת תרפי מן המושכות, כך הוא ייאלץ לקחת אותן!

לגבי ייעוץ או עבודה עצמית: את אומרת שהשיחות שלכם מקלות, וזה אחד התפקידים המרכזיים של שיחות. הרי לא את הכל ניתן ליישב ולהגיע לפתרונות מוסכמים. יש דברים שיישארו בלתי פתורים, בגלל שאתם אנשים שונים, בעלי צרכים ואג'נדה שונה, כמו כל זוג.
השיחות ביניכם מאפשרות הצצה לעולם הפנימי של כל אחד מכם, אשר ככל שהיא עמוקה יותר, אתם תצליחו להבין יותר מה עובר על האחר ולקבל בהדרגה את השונות שלכם, ולפתח סובלנות לכך.

יחד עם יתרונות העבודה העצמית, יש גבול למה שניתן להשיג בדרך הזו, אשר מטבעה מוגבלת לתפיסה שלכם, לבשלות ולמוכנות שלכם.

אגיד עכשו דבר בנאלי: המון חוכמה נאספה שם בחוץ במשך שנים רבות...

מידי פעם רצוי להיחשף לגורם שלישי, אם בייעוץ קצר מועד, אם בסדנא, כדי לצאת מן הגבולות שלכם ולצמוח.

היי דורית.
רציתי לומר שהמון פעמים ניסיתי את הגישה של לתת לו לנהל את הענינים לבד אבל מי שמפסיד מזה זה בעיקר אני. כי הוא זה שמסיע את הילד לגן וכן דוגמאות נוספות בהן אם אני לא הייתי לוקחת אחריות אז אני לא יודעת לאן היינו מגיעים, בהרבה מקרים חשבתי שהחיים ילמדו אותו אבל הרבה זמן עבר וכאילו "לא מזיז לו" שהוא וגם אנחנו חוטפים "סטירות" שוב ושוב בעקבות העצלות שלו. כך שאני מאוד משתדלת להקטין את מידת התערבותי אך הוא באמת מתנהג כמו תינוק וכל המשפחה ניזוקה -לא רק הוא!
את עדיין חושבת שאני צריכה להפסיק לקחת אחריות?

נילי, ערב טוב!
לאור מה שאת כותבת, שכבר ניסית פעמים רבות לתת לו לשאת בתוצאות ואת והילד סובלים מכך, נראה לי שנדרש כאן צעד יותר משמעותי ועמוק כדי שהוא יראה עד כמה קשה לך, וכן שיתבונן פנימה ויווכח עד כמה הוא עצמו אוהב ומעריך את עצמו, כי יש לי הרגשה שהדימוי העצמי שלו לא משהו, ואולי הוא אפילו נעשה ירוד יותר ככל שאתם יותר זמן בזוגיות, האם יש משהו במה שכתבתי עכשו? כי אם משהו בו נחלש בתוך הזוגיות, הוא נמצא בתהליך לא בריא וזה רע לשניכם. אם זה נכון - רצוי ללכת לייעוץ על אף כל מה שנאמר קודם לגבי עבודה עצמית.