בבקשה עיזרו לי

"ב" יקרה,

אני עניתי לשתי פניות שלך (כך נראה לי) בעבר כאן בפורום.
פעם ראשונה "נפגשנו" בדצמבר ופעם שנייה בפברואר.
נראה כאילו "השלמת" עם המציאות במסגרת המשפחתית.
את מוטרדת יותר מהעובדה שאת עלולה לאבד את "טעם החיים", את הקשר הלא מזיק לכאורה שיש לך במקום עבודתך עם אחד מעמיתייך לעבודה.
הקשר הזה, גם אם הוא לא רציף, גוזל ממך הרבה אנרגיות, גם אם נראה לך שהוא ממלא אותך.
את משקיעה הרבה מאמץ להחזירו אלייך, לאחר כל פרידה כזו. הוא בתפקיד הגבר המחוזר ואת מתאימה עצמך וטורחת מאוד עד אשר הוא חוזר ל"זרועותייך" הפתוחות לקלוט אותו בחיבוק גדול.
את משקיעה את כל היכולות שלך בבחור הלא נכון ובקשר הלא נכון!
את בחרת להינשא לאישך, כבדי את בחירתך, עם כל הקושי וגם אם זה לא מושלם או לא מתקרב למושלם.
מתוך השקעתך הרבה בקשר ה"אחר" ומתוך הצלחתך להחזירו אלייך לאחר כל פרידה, שאת יוזמת אני למדה שיש לך הרבה יכולות ומיומנויות ושאת החלטית ונחושה. כשאת מחליטה את משיגה!
למענך, למען אושרך ושלוותך הנפשית, השקיעי את כל זאת בנישואייך.
היי אמיצה והתרחקי מהבחור הזה, הוא מזיק לחייך. כל עוד תחשבי שיש סיכוי, ולו הקלוש ביותר, לקשר ה"מיוחד" שנרקם ביניכם לא "תחזרי" הביתה.

הי מוניקה,
עשיתי מה שאמרת אמרתי לו שלא מתאים שנהיה בקשר שאני לא שלמה בו שאני לא מוכנה לתת מעצמי לאדם שלא נותן לי משהו משמעותי הוא כמובן חושב שאת הקשר הרציני והנחשק שהוא לא יכול לתת לי אני מימלא לא יכולה לקבל כי די ברור לו שלא נוכל להפוך את החיים ולהגרש הוא טוען שאני סתם מפילה עליו את האשמה כי מימלא אני לא יעשה כלום והוא הסכים שנישאר בקשר טוב מבלי להיות ברומנטיקה ולי כמובן כואב שהוא מוותר עלי אני לא ואה בזה אקט של אהבה מצידו.
וכואב לי שה לי אני רוצה אותו מבפנים אני מבינה את ההיגיון שאין על מה להילחם ולהתעקש אבל הלב אוהב.
הלב שבוגד בי כי ברור לי שאני צריכה להמשיך בחיים שלי ואני רוצה לנוכח העמדה שלו להמשיך ברור לי שאדם שאוהב אותי לא היה מוותר עלי כמו שברור לי שגם אם הוא היה מציע משהו הייתי בפלונטר גדול.
איך מתחזקים ? איך לא חוזרים ? איך אני לא הולכת לשם שוב אני מרגישה שזה חזק מימני

"ב" יקרה,

רק המעיז מצליח!
כל הכבוד לך על האומץ והכוחות ש"אספת" לצורך ביצוע משימה לא פשוטה עבורך.
כל הכבוד לך על כך שלקחת את ההחלטה הנכונה, גייסת את אומץ ליבך ותעוזתך, התגברת על הרגשות שאת חשה כלפיו ועל הרצון העז להיות איתו בקשר עמוק ורגשי ו"הענקת פטור" לבחור מהקשר, והפעם, מתוך הבנה שזה הדבר הנכון ביותר עבורך, ולא על רקע מריבה "שגרתית" נוספת.
גם אם כרגע מאוד קשה לך, זה בוודאות המעשה הנכון, וטוב שאת מודעת לכך ושלמה עם הרעיון והעשייה. הקושי שלך נובע מהמאבק בין הרגשות שלך לבין ההיגיון, בדיוק כפי שכתבת.
כמו שאני רואה זאת, לקחת החלטה, גייסת את כוח הרצון שלך (שהוא אחד "ממנועי הטורבו" המשמעותיים ביותר שיש ברשותנו) ופעלת בהחלטיות ובנחישות ועשית זאת!
זה היה השלב ראשון.
עתה יש לעבור לשלב השני, שלב ה"גמילה" וכפי שכתבת "איך מתחזקים ? איך לא חוזרים ? איך אני לא הולכת לשם שוב אני מרגישה שזה חזק מימני".
כדי ל"עמוד" בכך הפעם ולמרות הרצון, הגעגועים והרגשות העזים לא לחזור לקשר ההרסני וה"שואב" הזה, עלייך לעסוק בעשייה, אשר ראשיתה בתכנון הצעדים אשר את עומדת "לצעוד".
שימי את משפחתך בראש סדר העדיפויות שלך וחשבי כיצד את מעלה את משפחתך על דרך המלך, על המסלול הנכון למשפחה מתפקדת, כאשר כל אחד מכם ייקח חלק בהתנהלות התקינה והשוטפת של המשפחה.
עלייך לרתום את יכולותייך, את כוחותייך הנפשיים ואת כוח הרצון החזק שלך ולהתחיל לתכנן ולפעול מייד באופן ממוקד, בנחישות, בעקביות ובהתמדה.
התמקדי בקיים ובדברים ש"שיש" ולא ב"אין" ובדברים שאין ביכולתך לשנות.
עשייה מקדמת וממוקדת כובשת את הפחד, מרגיעה מחרדות ואינה מותירה זמן למחשבות שליליות.

בהצלחה!

אשמח באם תחליטי לשתף אותנו בפורום לגבי התהליך החשוב הזה.
כמו כן, אשמח להיות לך לעזר.

מוניקה שלום רב,


תודה רבה על תשובתך הכל כך נכונה.
אז ככה אני מודה בשבת כתבתי לו מייל שהייתי רוצה שנישמור על קשר חברי ושזה לא יגמר בכעס ושאני לא אוכל להסכים למה שהיה בעבר ושאני מרגישה שלמרות שהוא אמר שהוא מסכים לכך הוא מיתרחק.
הוא ענה לי למייל שהוא הסכים וכיבד את רצונותיי ושהוא חשב שאני חשבתי שזה שוב ניגמר לא יפה, וגם שמתאים לו לשמור על קשר חברי בלי כל הדברים שבאתי לעבודה דיברנו ושוב הוא לא נותן לי לדבר ורק רוצה לדבר זה ניסחף למריבה ואני אמרתי לו שמה היה לו לחפש אצלי כניראה רק דבר אחד והוא כועס ולא רוצה לדבר איתי ומאז ברוגז זה כל פעם קורה שזה ניגמר ככה איתו וזה מקשה עליי מאוד בעיקר שאני רואה אותו כל יום .
שלחתי הודעה הים שאולי אפשר גם יפה ושחבל כל הזמן במריבות .
מה אני עושה קשה לי מודה והטעיות מתחילות

"ב" יקרה,

ראשית, אני שמחה שבחרת לשתף אותנו בפורום שוב.
תודה.
מעז יצא מתוק למרות שכרגע יש לך טעם מר... אולי יהיה יותר טוב עבורך ה"ברוגז" הזה, אולי יהיה לך קל יותר להתמודד עם המצב החדש.
הפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, אני מציעה שלא תנסי ליצור עימו קשר. כתבת לו מייל, הבהרת את כוונותייך וניסית לשתף אותו בתחושותייך (ולא כ"כ הצלחת... הוא לא אפשר לך לדבר). כעת "קחי" קצת זמן לעצמך, להתחזק, בלעדיו.
ובזמן הזה...נסי לעשות למען ביתך. ככל שתעשי צעדים לכיוון המשפחה שלך ולמענה, תתרחקי מהבחור הזה, גם במחשבות וגם ברגשות.